פרק ההדחה המפואר הזה הגיע אחרי 24 שעות כל כך מבלבלות על האי - מרוב שכולם העמידו פנים שהם חברים של כולם, לא זכרתי אפילו מי הם אלה שטענו שהם מדיחים את דודו ומי אלה שטוענים שגדי חייב ללכת. היחידים שהיו לגמרי ברורים היו גדי ודודו עצמם, ואולי גם ג'קי ואלה, שנאמנותן המוחלטת עדיין ברורה, וכנראה גם לא להרבה זמן.
התהייה העיקרית שעלתה במהלך המועצה הייתה מי נמצא או לא נמצא בברית עם גדי ומדוע. זהר כהרגלו סיפק תשובות מעורפלות שאותן ביסס על העובדה שגדי לא הסתכל לו בעיניים במשך כמה ימים מאז שחזר מן הבקתה, ויהונתן הודה שהחליט להקריב את גדי כדי להגן על עצמו, למרות שברגע האמת לא היה מסוגל ללכת עם זה עד הסוף והקריב את דודו. טעות חמורה שכנראה תעלה לו בהדחה הבאה.
המון אי נעימויות היו נחסכות אילולא השורדים היו ממשיכים להתעקש על ה"ערכים" שלהם כדי לצאת "בסדר", "מוסריים", ו"חברים טובים". כל עונה אני תוהה מחדש למה זה כל כך חשוב להם, כשבסופו של דבר ממילא כולם יבואו בטענות לכולם, יסירו עוקב, יחזירו עוקב וילכלכו אחד על השני ב"הצינור". בשלב הזה במשחק השבט באמת כבר חייב להפנים את העובדה שהבריתות שלהם כבר לא ממש רלוונטיות, כי ההדחות הן שילוב של הקלות שבה ניתן לערבב את המודח כך שלא ינטור לך טינה בעתיד, לבין מדד הפופולריות שלו, או ה"חיוניות" כמו שאוהבים לכבס בעדינות בעונה הזאת של "הישרדות".
גדי, שהפסיד במשימת האוכל ונושא בגאון פתק אחד עם השם שלו בכד הוא לכאורה הטרף הקל, אבל כל המזימה תלויה בהצבעות של זהר, ושל לייה שבבקתה, שלא לגמרי ידועות. קשה מאד לנבא הדחות כשכולם משקרים לכולם, וזו לא הפעם הראשונה העונה ששומר בקתה מגיע למועצה אחרי שיחת תדרוך ומופתע לגלות שהלך הרוח האמיתי לא דומה למה שסופר לו כמה שעות לפני כן.
לייה רוצה להצטרף לג'קי כשתחזור למשחק, אבל גם התחייבה לא להצביע לגדי או לאלה, וכשגדי ניסה לשכנע את זהר, האיש והקונצים, להדיח את דודו, הוא הסכים ושנייה אחר כך עשה את הדיל ההפוך גם עם יהונתן ועם דודו. עד רגע האמת אי אפשר יהיה לדעת מה הוא באמת יעשה, מהסיבה הפשוטה שנראה שגם הוא עצמו לא יודע מה יעשה.
יותר מאשר הוא מבלבל את סביבתו, הוא די מבולבל בעצמו - מי אתה, זהר שטראוס? המאפיונר הערמומי או הילד הלא מקובל מהתחנה המרכזית? כי את שני התפקידים אתה משחק בצורה לא מספיק משכנעת, ואפילו גיא זוארץ לא יודע מה עובר לו בראש. בינתיים הוא מתקשה לוותר על אי הבהירות שמבטיחה לו חיזורים בלתי פוסקים ותחושת כוח אשלייתית שהוא כה משתוקק לה, אבל מתחיל לשים לב מאוחר מדי, שגישת האו"ם שלו כבר מתחילה לפגוע בו.
בואו, אם יש סנדק על האי, הרי זאת ג'קי, וצודקת לייה שעדיף לג'קי לא להגיע לגמר עם דודו, אבל ג'קי חכמה, וגם אם היא חושבת ככה, היא לעולם לא תודה בזה בשלב זה של המשחק. היא תיתן לאחרים להדיח את דודו עבורה ותשמור על עצמה נקייה עד לרגע האמת. היא עובדת יפה, ז'קלין אזולנדו - רואה כמה שלבים קדימה, ועדיין מתקדמת צעד צעד. כרגע היא עוסקת בהדחה של גדי, ובמהלך פשוט וגאוני מנעה מגדי לצלצל בפעמון תוך שהיא מחלישה את זהר ומכשירה את הצעד הבא שלה.
תכל'ס, מה יותר קל מלהכניס את זהר לפרנויות? כל מה שנדרש הוא ללחוש כמה מילים אצורות היטב על אוזנו, כדי לגרום לו לאבד מיידית את כל הקוליות המזויפת שעטה על עצמו ולדהור כמו עיזה מבוהלת אל מגדל הפעמון, אחרי ששכנע את גדי לא לצלצל בעצמו, בניגוד לעצתה של אלה, היחידה שקלטה שמשהו רקוב בממלכת פגאסה.
באמת, אין לתאר את האיש הזה. המעברים שלו בין מגלומניה מוחלטת שלא קשורה לשום דבר במציאות לבין היסטריה מוחלטת שלא קשורה לשום דבר במציאות - פשוט מרהיבים. לא מפתיע שברגע האמת הוא חבר לצד החזק ובחר להדיח את גדי, כי בסתר ליבו הוא כמה להיות חלק מהילדים המקובלים. התואר הפסבדו מחתרתי "ילדי התחנה המרכזית" שהמציא, נועד בסך הכל לשוות נופך רומנטי וחתרני לתחושת הלוזריות שדבקה בו, לכאורה בעונה הקודמת שהשתתף בה, אבל בינינו, מי יודע ממתי.
בכל אופן, די ברור שאין לזהר חיבור אמיתי ל"שוליים", ושההתחברות שלו לגדי ואלה ברגעי המצוקה שלהם נועדו בעיקר כדי לחזק אותו ולא ההפך. בגדול נראה שהמטרה של זהר והסיבה לקיומו בעונה הזאת היא להצליח להיות סוף סוף הילד שמקובל שמנהל את העניינים, הסנדק - האדם שבאים אליו כדי להתייעץ והוא מצדו יכול להטיל ווטו, או לחילופין להחביא ראש סוס במיטה של גדי ולהיפטר מהאיש שגורם אי נוחות מפאת היותו תזכורת מתמדת של המעמד שזהר מפחד להשתייך אליו.