אחרי שאחותו גליה עוז פרסמה את הספר "דבר שמתחפש לאהבה" ובו טענה כי אביה, הסופר המנוח עמוס עוז, נהג להכות אותה ולהשפיל אותה - אחיה דניאל עוז מפרסם ספר חדש ובו הוא מגיב לטענותיה של אחותו. בספרו החדש "אוסף צדפים" שיצא היום (רביעי) לאור, מספר דניאל על אביו ועל החיים לצדו.
את הספר פותח דניאל עוז כך: "הרבה פעמים שאלו אותי איך זה להיות הבן של עמוס עוז. להיות הבן של עמוס עוז זאת קללה, אבל להיות הבן של אבא שלי ‐ זאת הייתה ברכה". דניאל עוז ממשיך ומספר על אביו: "כבן של עמוס עוז מלאו חיי במשברים מתוקשרים ונתבעתי שוב ושוב להדוף מתנחמדים, צרי עין, חנפנים, חטטנים, מעריצים טרחנים ומשמיצים. 'הפגם המולד' שלי הפך אותי למטרה היקפית של כל מי שביקש לסגור חשבון איתו, ואפילו לא באמת איתו, אלא לרוב עם רעיון כזה או אחר שטעו לחשוב שהוא ייצג".
דניאל, שבספר מתייחס באופן נרחב לסערה שהתעוררה בעקבות ספרה של אחותו גליה אשר טלטלה את משפחתו, מספר על אהבתו לאביו: "את אבא שלי, לעומת זאת, לא הייתי מחליף בשום אבא אחר בעולם. כבנו של אבא שלי הייתי ילד להורים אוהבים, מעניקים ודאגנים, והיו לי שתי אחיות גדולות שהערצתי. לא הכול היה אידילי, אפילו לא הכול היה נורמלי, אבל זה רק מפני שהאידיליה ואפילו הנורמליות הן אגדות. כולם שוגים. לכולם יש פגמים ובכל קשר משפחתי יש גם מהמורות, מכשולים ואתגרים, אבל אצלנו ריבים התגלעו רק לעתים רחוקות ותמיד נגמרו בחיבוקים".
"אבא שלנו לא היה מושלם", כותב עוז בספרו. "הוא חווה טראומה קשה בילדותו וכבר אחריה נאלץ לשאת על כתפיו נטל מוגזם של אחריות. הוא הבריק בנושאים מסוימים, ובאחרים לא העז להתבטא מחשש שנצחק עליו. הוא ידע להוביל, ולמשפחה הגרעינית הסידור הזה היה נוח. סמכנו עליו בנושאים הרי גורל, לרבות כשהצטרכנו תמיכה נפשית ומורלית. הוא גם עבד קשה מאוד, עם סדר יום נוקשה ואובססיה להסיר מטלות מהשולחן בהקדם האפשרי. הוא נשחק מזה, ובמרעו היה מתוח וקודר. קרה שההתעקשות הקומפולסיבית שלו על סדר ולוחות זמנים והציפייה שלו לקפדנות אצל אחרים העכירו את האווירה בבית. אבל לחיק המשפחה היה עבורו אפקט מרפא ומפיג מתחים. בזמן שבילה איתנו הוא היה תמיד עדין, חייכן ומבודח, ובעינו התכולה הופיע הניצוץ הממזרי הנצחי הזה, שאותו שמרנו לעצמנו בלי ידיעת הקברן וננצור לעד.
"אבא שלנו היה כוח ממתן ברוב המצבים. כשצעקו או התלהטו לידו הוא דיבר בשקט, ולשקט שלו היה אפקט מהפנט שהשפיע על הסובבים אותו להנמיך את הטונים. כמו כולנו, קרה שאיבד את עשתונותיו - אבל זה היה נדיר באופן יוצא מן הכלל. בדרך כלל הוא היה זה שהדריך את סובביו הסוערים אל הפתרון הרציונלי, גם בעתות משבר".
לפני כשנה כאמור הוציאה גליה עוז ספר אוטוביוגרפי בשם "דבר מתחפש לאהבה", ובו היא האשימה את אביה באלימות פיזית ומילולית כלפיה בשנות ילדותה. בריאיון לדנה ויס בחדשות 12 הוסיפה: "יש איזה עניין כזה, שפתאום אנשים אומרים, תראו, היא זוכרת ככה, בואו נכבד את זה. בסוף יש עובדות. זה לא מלחמת גרסאות, זה לא שני צדדים. יש צד אחד שמטרידים אותו ומתעללים בו ומכים אותו, ויש מכתב שבו אבא שלי מודה בפניי שהוא היכה אותי. זאת אומרת, כבר גמרנו עם המשחק הזה של 'כן קרה, זה לא קרה', הוא היכה אותי. העניין הזה, של ההכחשה עכשיו, זה לא רק המשפחה שלי, זה עוד אנשים. מבחינתי זה כמו שידור חוזר, כל החיים שלי אני שומעת את זה.
"לא נעים להגיד: קטן עליי, לשתוק היה יותר קשה", המשיכה עוז. "האם יש אדם הגון אחד שלא יודע שאני אומרת אמת? ברור שאני אומרת אמת. האם זה חלק מהמורשת של עמוס עוז? זה חלק מהמורשת של עמוס עוז. הזדעזעתם? תתמודדו. תירגעו, זה יעבור לכם, גם זאת המורשת שלו. יש לו מורשת, היא שם, גם זה עמוס עוז".