בעבר הלא מאוד רחוק, רכישת רכב חדש הגיעה עם אזהרה משונה: באלף הקילומטרים הראשונים, לכל הפחות, יש לנסוע לאט ובצורה רגועה במיוחד. נדרשנו להימנע מהאצות פתאומיות, לא לעשות קיק-דאון ובעיקר להשתדל שלא לעבור את ה-100 קמ"ש. התקופה הזאת נקראה "הרצה". כיום חברות הרכב נוהגות לבצע את ההרצה בצורה מבוקרת במפעל, אך הביטוי "תקופת הרצה" נשמר לשלל תחומים. מסעדות חדשות מתהדרות ב"תפריט הרצה", סטנדאפיסטים נוהגים לבצע בדיקת חומרים בהופעות הרצה מוזלות, ואפילו ערוצי טלוויזיה חדשים, כמו ערוץ 14 הנוכחי, מתהדרים בשקופית "בהרצה" בצד המסך.
האנושיות הבסיסית גורסת שצריך להיות קצת יותר סלחניים לטעויות ופאשלות בתקופות הרצה. כך למשל נהוג לתת לממשלה חדשה 100 ימי חסד לפני שבאים אליה בטרוניות, בעוד למסעדה חדשה לא נהוג לשלוח מבקר אוכל בשבועיים הראשונים לפתיחתה. תוכניות טלוויזיה חדשות, לעומת זאת, לא זוכות לחסד הזה. צביקה הדר למד את זה על בשרו, כשעזב בשנת 1995 את "הקומדי סטור" בשיא הצלחתה, והגיע להחליף את "מלך הרייטינג" דודו טופז בתוכנית חדשה בשישי בערב.
בדיעבד, "שישי שואו" של צביקה הדר הפך לכישלון המהדהד הראשון של הטלוויזיה המסחרית בישראל. לזכות כל המעורבים יש לציין שההימור היה גדול מדי מלכתחילה. הציבור לא התעסק אז בעניינים הטכניים שהובילו להחלפת ימי השידור בין הזכייניות קשת וטלעד, והבחירה בהדר, עדיין לא בן 30, כמחליף של דמות טלוויזיונית ותיקה ונערצת כטופז פשוט לא התיישבה טוב עם הציבור, שלא ידע איך לאכול את הגרסה החדשה והמעונבת של ז'וז'ו חלסטרה.
העסק התפוצץ כבר בתוכנית הבכורה. הדר לבד חליפה צבעונית שגרמה לו להיראות כאילו ברח ממערכון, ומולו התיישב אהוד אולמרט. התוכנית צולמה בתיאטרון ירושלים, מול קהל ירושלמי, ואולמרט, אז ראש עיריית ירושלים הנערץ, התחיל לתת נאום של פוליטיקאי מנוסה ומשופשף. הדר החזיק בידיו כרטיסיות, אך לא הצליח לעצור את שטף הדיבור של ראש העיר. לימים הוא יספר שהוא חטף התקף חרדה בשידור. זה היה גדול עליו. קומיקאי מוצלח שפתאום, בלי הכנה מוקדמת, יושב מול מנהיגי ציבור ואמור לדבר איתם בגובה העיניים.
הרייטינג של ארבע התוכניות הראשונות עמד על 22% בממוצע, נתון חלומי לתוכנית בידור בשישי בערב בימינו, אך באותם ימים זו הייתה קטסטרופה. מבקרי הטלוויזיה היכו בו בלי רחמים. התוכנית החמישית כבר ירדה ל-18%, והפסידה ברייטינג לטוק שואו של בחור צעיר בשם יאיר לפיד בערוץ הראשון. אחרי חמש תוכניות בלבד "שישי שואו" ירדה מהאוויר, והפכה לשם נרדף לכישלון טלוויזיוני. הקריירה של צביקה הדר נראתה אז גמורה, אך הוא שרד. גם לפיד אגב התקדם מאז לא רע.
הקאמבק של הדר הגיע עם הסיטקום "שמש", בה כיכב בתפקיד הראשי. אחר כך הגיעו התפקידים ב"עפולה אקספרס", תפקידי תיאטרון וכמובן ההצלחה הגדולה באמת: השעשועון "לא נפסיק לשיר", שהפך ללהיט הריאליטי הגדול "כוכב נולד". בהמשך השתתף כשופט בעונה הראשונה של "הכוכב הבא", וכחבר פאנל ב"מועדון לילה" עד שעזב את שידורי קשת כאחד הטאלנטים הגדולים ביותר שלה, ועבר ליריבה רשת.
צביקה הדר מודל 2022 הוא כבר מזמן לא אותו צעיר מגומגם שלא הצליח לקטוע את אולמרט על במת תיאטרון ירושלים. הבגרות שלו, הכריזמה שלו ובעיקר הניסיון שלו הפכו אותו לאחד מאנשי הטלוויזיה הכי מפורסמים בישראל. ועדיין, ההחלטה לבחור בו כמחליף לאברי גלעד נתפסה כמו הימור משונה. שוב. נדרשה לו בדיוק תוכנית אחת כדי להוכיח שההימור השתלם. אחרי כמעט שבוע של הרצה, אפשר כבר לקבוע שאת התוכנית הזאת לא יבטלו אחרי חמישה פרקים.
"העולם הבוקר" החדשה עדיין חוסה בצלו של אברי גלעד, שהנחה אותה במשך קרוב ל-16 שנים, אלא שמלבד כמה מעריצים נאמנים, קשה להאמין שיש מישהו שיתגעגע לגלעד - מנחה מוכשר ומבריק, שבחר בשנים האחרונות להפוך את תוכנית הבוקר לפלטפורמה לדעותיו האישיות כאילו היה ערוץ הטיקטוק הפרטי שלו. הנזיפות הילדותיות במבזקני החדשות, הריבים המיותרים עם אורחים והשמעת תיאוריות קונספירציה גזעניות לא יחסרו לאף אחד. במבחן התוצאה: הרייטינג של התוכנית תחת ההנהלה החדשה נשמר.
צביקה הדר, סימן השאלה הגדול של התוכנית החדשה, מוביל את התוכנית יחד עם רותם ישראל ומירי מיכאלי. על הנייר השילוש הזה לא אמור לעבוד, ואכן היו חריקות בימים הראשונים - אך איכשהו, מפינה לפינה, מבוקר לבוקר, מתוכנית לתוכנית, זה מתחיל להסתדר. רותם ישראל פורחת בשלישייה החדשה, כשלהבדיל מהימים עם אברי גלעד, כעת היא לא צריכה להרגיש כמו הגורם המאזן, אלא יכולה פשוט להתנהל בטבעיות. מיכאלי מביאה לתוכנית הרבה ניסיון חדשותי, ומצליחה לאזן את עצמה לתוך אווירת הצ'יל של תוכנית בוקר. הדר מצדו מצליח, במפתיע, ליהנות מכל העולמות בשילוב הזה - ועם הרבה ביטחון ואיפוק מבין מתי הוא צריך לתת למגישות שלצדו להוביל את השידור, ומתי הוא יכול לתפוס את ההובלה עם הכריזמה והצ'ארם שלו. ייתכן כי שילוב של שני מנחים היה זורם בקלות יותר, אבל דווקא ההימור על פאנל עם רוב נשי מוכיח את עצמו בינתיים.
כך למשל, הדר כמעט שלא השתתף באייטם על בת 13 שנסחטה על ידי חבורת נערים שהשיגו תמונות עירום שצילמה בטלפון שלה. הכתבה הייתה חדשותית לחלוטין, והאמת שהייתה חשובה, אינפורמטיבית ומועילה יותר לצופים מרוב מה שישודר בערב במהדורה המרכזית של הערוץ. לפעמים האייטמים הקטנים האלה שנזרקים לתוכניות הבוקר חשובות לצופים יותר מהאייטמים "הגדולים" על הפוליטיקה והמלחמה באוקראינה.
הדר, מודע למגבלותיו כמראיין עיתונאי, משתדל להביא לפאנל את הזווית הכל-ישראלית. הוא רוצה לשאול את השאלה שבטח הצופים בבית היו רוצים לשאול. קצת כמו אייל ברקוביץ', רק עם הרבה יותר ענווה. הוא מחכה עד שחברותיו לפאנל מסיימות את השאלות החשובות, ואז פונה אל רב פקד עדי אדרי, מי שמטפלת במקרי פדופיליה במוקד 105 במשטרה, ושואל אותה אם היא מתייחסת אחרת לילדים שלה מאז שנכנסה לתפקיד. זו לא שאלה עיתונאית מורכבת, אבל היא גם לא חצופה. תהייה אישית ועניינית של אבא מודאג. בדיוק בשביל זה המציאו את תוכניות הבוקר.
השאלה האישית מגיעה מהגבר היחיד בפאנל, שלצדו ארבע נשים שהתעסקו בצדדים "הכבדים" יותר. כביכול, התרגלנו בתוכניות הבוקר להפך המוחלט במין הסכמה שבשתיקה. הגבר הוא העיתונאי הרציני, בעוד האישה מתעסקת בפינות האוכל והלייפסטייל. השילוב של ישראל-הדר-מיכאלי מביא עמו משהו אחר, טבעי לחלוטין גם כשהוא שובר מוסכמות עתיקות ומיותרות. לא מדובר בהיפוך מגדרי מלאכותי, פשוט כל אחד בשולחן מביא את האיכויות והכישרון שלו לביטוי בצורה שהכי נוחה לו. כמה פשוט. איזה כיף.
זה בולט במיוחד שלאולפן מגיע הראל סקעת לריאיון מלטף של קידום הופעות, והדר לוקח את ההובלה בשיחה חברית נעימה. כאן לא צריך עיתונאי מנוסה, אלא קסם אישי - ואת זה יש לצביקה הדר בכמויות מסחריות. אמנות השיחה של הדר מגיעה לשיא בשיחה עם סקעת. הם לא מדברים על שום דבר "חשוב". עייפות של אבא טרי, ההבדל בין לגדל ילדים לילדות ואיזה באסה זה שבעלך נדבק בקורונה בנסיבות מביכות. בהמשך הפאנל זורם לתחרות החתלת תינוקות ביד אחד. בחיי. זה מטופש כמו שזה נשמע, אבל איכשהו התמונות המגוחכות עוברות על המסך כרגע קומי קטן ובלתי מזיק, שסוחף את ישראל ומיכאלי. כולם מחייכים באולפן, וזה לא מרגיש מזויף. משהו בטבעיות של כל העניין עובד, גם אם עדיין יש קצת חיכוכים במנוע ונראה שהשלישייה המובילה עדיין מקרטעת על טורים נמוכים. בכל זאת, תקופת הרצה, אבל דבר אחד בטוח, למכונה הזאת יש הרבה פוטנציאל.