איך לומר? פרק שתי ההדחות לא היה בדיוק "קרב הממזרים", וזה למרות הפיצה שגייסתי כדי לעזור לי להישאר עירנית. למרות שחייבים לתת קרדיט לגיא זוארץ שניסה בכל כוחו לשאול את השאלות הכי סכסכניות במועצת השבט. מסכן, הוא נראה כאילו הוא במבחן אש ביום גשום במיוחד - מזיע על האבן כמו חיה, ומדי פעם מקבל ניצוץ שלא אוחז בשום ענף.
אחרי שליה הפסידה במפתיע לאלה בדו קרב הכדורים והמבוכים (כי בואו, אלה לא ממש איתנו רוב הזמן), והודחה סופית מהמשחק, נאלצנו להקשיב שוב לזעם הקדוש של אודליה, שליה לא נתנה לה לראות את הילדים שלה בווידאו וניצחה את יהונתן כדי לחזור למשחק. עזבו את זה שאני לא מתחברת אישית לגיז'דורים וליחסים הילדותיים שלה עם בורא עולם, עצם העובדה שלהפסיד בכוונה בשביל שמישהי תראה את הילדים שלה זו אופציה שקיימת - רק מראה עד כמה אנחנו מעוותים.
יש משהו כל כך צדקני ודוחה באיך שישראלים משתמשים - כן, משתמשים - בילדים שלהם, בלידה, בהריון, בפוריות, במושג האימהות או בכל מה שקשור למשפחה כדי לנצח ויכוחים ולתפוס עליונות בסיטואציות. זה מתחיל מהאמא שהולכת עם עגלה כפולה באמצע הרחוב ואין לה שום בעיה שהיא חוסמת את כולו, ממשיך באמא שעוצרת באמצע הכביש כדי להוריד את הילד לגן וכולם צריכים לחכות בסבלנות ובמנוע דולק עד שהיא תואיל בטובה לסיים לתת הוראות לגננת ולחזור. במציאות הזאת לא פלא בכלל שאודליה מרשה לעצמה לעשות סצנה. תקשיבו, הרגע שבו היא רצה על החוף וצרחה לליה "למה ניצחת את יהונתן!!!!" זו קלאסיקת ממים שלא עוברת כמוגזמת רק בהקשר של מוות טראגי - בכל הקשר אחר זה פשוט מצחיק.
ברור שליה הייתה בסדר, אבל מישהו אמר את זה? רק ג'קי, וגם היא אמרה את זה בעדינות ובחרדה, כדי חלילה לא להקים עליה את כל עם ישראל, תוך שהיא מקפידה להזכיר שגם לה יש ילדים, שגם היא עזבה אותם, ולכן מותר לה להגיד את דעתה בעניין. אם גבר היה מנסה להגיד משהו היו תולים אותו בכיכר העיר. להגיד משהו לאמא על הילדים שלה זו התאבדות תקשורתית בטוחה, גם אם ברור מי צודק והסיטואציה מגוחכת.
"מבחינתי ליה לא חוזרת למשחק", המגז'דרת הכריזה בזעם קדוש "כי יש בורא עולם ששומע כל תפילה" והיא בטוחה שהוא יהיה איתה גם בהדחה של ליה. ההיגיון שמאחורי הוודאות הזו הוא שאלוהים, שכידוע הוא בעד ילודה, בטוח גם בעד שאודליה תראה את הילדים שלה בסרטון על האי בפיליפינים, אליו נסעה לשם צבירת פרסום וכסף.
אני לא מאמינה שבורא עולם כל כך התעניין בוויכוח הזה, ובטח שלא מאמינה בכוח הכישוף של אודליה, אבל בהחלט מאמינה ביכולת של האנרגיה הרעה שלה לערער את היציבות ואת הפוקוס של ליה, כי עם כל הכבוד לאלה, ואין הרבה, אלא אם כן זו משימת פרס והפרס הוא ארוחת ענק, זה לא ממש מעניין אותה. לרוע המזל ככה זה באמת יצא. אודליה הרוויחה עוד הוכחה לקיומו של האל ואנחנו הפסדנו את האמזונה, כמו שדן דן אמר תוך כדי שהוא בוכה, צוחק ומשתעל בו זמנית, תמורת משפטים כמו "הדמעות לא שבות ריקם".
ליה הודחה, והמועצה התנדנדה בין יונתן לזהר, לפחות ככה חשבנו. בפועל ליהונתן היו הרבה יותר קולות מלזהר, שהפראנויה שלו רק הולכת וגדלה מפרק לפרק. כולי תקווה שהוא באמת חזר למטפל שלו לדבר איתו על זה, כמו שהבטיח כשהתנצל על אכילת הראש המאסיבית של היומיים האחרונים, כי זה מתחיל להיות מדאיג.
אגב, שמתם לב שאלה פתחה במלחמה גלויה על זהר? משום מה עליו היא משליכה את האחריות להדחה של גדי - מה שגורם לי לחשוב שאולי על האי הוא נראה פחות פאסיבי ונגרר מאשר על המסך, ושהשבט מייחס לו כוחות שאנחנו לא. בכל מקרה יצא לו שם של מיסטר קומבינה, למרות שהוא עושה את אותה שיחה ואת אותו דיל עם כל אחת בנפרד ואפילו לא מצליח להסוות את זה מהשאר, בעוד דודו, איש הערכים, זומם מזימות לא פחות אבל יודע להשתמש באנשים אחרים כדי לבצע את העבודה המלוכלכת, ולדאוג שהוא תמיד יישאר נקי.
אם הייתי חושבת שדודו עושה את זה במחשבה תחילה הייתי מאד מעריכה אותו, אבל זה נראה יותר כמו חייו של גבר פריבילגי שפשוט רגיל לרתום לעגלה שלו את המיניונים הנכונים. גם זה יכול להיחשב לכישורי הישרדות, כי עובדה - אף אחד לא מנסה לעשות מהלך על דודו, למרות שברור שהוא האדם הכי מסוכן בשבט, ושכדאי מאד להיפטר ממנו לפני הגמר.
הגיע הזמן שמישהו יגיד את זה - העונה הזאת משעממת. אחרת אין לי הסבר למה אפילו חבריי הטראשיים ביותר, אנשים בלי רמה ומתחת לכל ביקורת, מעדיפים לבהות בתקרה. מבין הביקורות על העונה, התלונה העיקרית שאני שומעת היא שהשורדים לא מספיק מעניינים, אבל זה לא נכון - הבעיה של העונה הזאת היא שמה שמתווה אותה היא לא האמת, אלא האמת המכובסת - היחידה שמותר לדבר ולשדר בשנים האחרונות, זו שמונעת מאנשים להתנהג בצורה טבעית, להביע את הרגשות האנושיים ולפעמים המביכים שלהם, וגורמת לתוכן, לשיח, למציאות ולכל תוצר שלה, כולל תוכניות מציאות - לפושרות ומתפשרות.
הרי אין דבר כזה אנשים לא מעניינים - יש רק אנשים שמפחדים שיבטלו אותם אם ידברו חופשי. וברור שחבורה של אנשים שמתאפקים כל הזמן לא לעשות טעות וגוף שידור שמפחד להעליב לא יכולים ליצור בסופו של דבר תוכן מעניין, אלא נרטיב מסורס שמנסה לרצות את תרבות הביטול.
כבר מדגדגים לי את היצר הרע שבועיים, ובכל הפרומואים נראה שג'קי ודודו הולכים להתפצל - אבל בפועל זה לא קורה. שניהם מחליקים עלבונות באופן מפתיע - ג'קי סלחה על משימת הפרס, דודו סולח לה שהיא רוצה ברית בנות ולא דיברה איתו על זה, הכל על מי מנוחות. האזהרה של ליה שלא לעשות את הטעות של נעמה קסרי ופשוט לתת לו את המיליון על מגש, לגמרי במקום, ואני רק יכולה להתפלל (לבורא עולם) שמתחת לפני השטח נרקמת בנתיים טינה שתתפרץ מתישהו, כי זה השלב המעניין בעונה שכל התפניות בעלילה אמורות לקרות בו, כי ג'קי חייבת להתאפס על עצמה ולבעוט בדודו, ובעיקר כי נמאס לי להיות האדם הזה, שרואה הישרדות לבד בבית. הישרדות זה משחק חברתי, לא ככה?