רמי קלינשטיין מככב באחד מזכרונות הילדות המתוקים והתמימים ביותר שלי. אלה היו שנות התשעים של המאה הקודמת, ואחד מחבריי הטובים חגג בר מצווה. הלכתי, פיזית, לחנות דיסקים, וקניתי לו את האלבום הטרי והפופולרי מאוד באותם ימים, "תפוחים ותמרים". זו הייתה תקופה בה לקנות דיסק של אמן אהוב הייתה מתנה יפה, אפילו מתחשבת. כתוספת למתנה, הלכתי לביתם של רמי וריטה (אז עדיין זוג נשוי), דפקתי בדלת, וביקשתי מהאיש הנחמד עם הקרחת שפתח לי את הדלת לחתום על הדיסק עבור חתן הבר מצווה. בדיעבד, זה נראה לי די מטורף. החוצפה של לדפוק למישהו בדלת ולבקש ממנו כזה דבר. ובכל זאת, הסיבה שהזיכרון הזה חיובי כל כך הייתה התגובה של רמי, שהיה לבבי, חביב ומזמין. אומרים שאסור לפגוש את האלילים שלך, אבל באותו מפגש קצר רמי התגלה כדבר הכי רחוק מאליל. מוזיקאי ענק, בלשון המעטה, אבל בעיקר איש נחמד.
בארצנו הקטנטונת יש הרבה כישרון, אבל יש כמה אמנים שהפכו בשבילנו ליותר מסך היצירות המוזיקליות שלהם. אני לא יודע כמה שירים של רמי קלינשטיין אמא שלי מכירה, אבל אני זוכר איך היא הגיבה בכאב כששמעה שרמי וריטה מתגרשים, כאילו היו בני משפחה. עומק היצירה של רמי קלינשטיין תמיד הלך יד ביד עם האישיות שלו, בתיבול חוסר ההגינות של מדורי הרכילות. הזוגיות עם ריטה, החברות עם יאיר לפיד, הנישואים לאלכס הצעירה ממנו ב-25 שנה, הילדות המוכשרות שבגרו, הילדים הקטנים שנולדו. מקלפים את הכל ונשארת המוזיקה. היצירה. לאחרונה הוציא קלינשטיין ספר וסדרת ילדים, שמלווים ב-12 שירי ילדים חדשים שכתב יחד עם נועם חורב. עוד פיסה קטנה מהפאזל היצירתי של קלינשטיין.
מי שראה בזמן אמת את רמי והמועצה זועקים על התרחבות איבר המין שלו ב"חוץ ממך כלום" בוודאי יופתע לראות אותו מככב בסדרת ילדים לצד ציפי שביט ויובל המבולבל. בדיוק כפי שהופתענו לראות אותו עושה פרסומת לחנויות נוחות, אבל זה המצב בישראל. אמנים צריכים להתפרנס. אילולא היה עולה לישראל בגיל 8, והיה נשאר בניו יורק, מי יודע לאן הקריירה שלו הייתה מגיעה. הגרסה האמריקנית של רמי קלינשטיין כנראה לא צריכה לעשות פרסומות או סדרות ילדים, סביר להניח שהיא הרבה יותר עשירה, אבל יכול להיות שהיא גם הרבה פחות נחמדה וחרוצה.
הגישה של קלינשטיין וחורב לילדים אינה מתנשאת. לא נראה שאף אחד מהם רואה בכתיבה וביצוע של שירי ילדים פיחות כבוד. והאמת שאין סיבה. אריק איינשטיין עשה את זה, גידי גוב עשה את זה, ארקדי דוכין ומיכה שיטרית עשו את זה. מתי כספי עשה את זה עם סדרת קלטות הילדים המיתולוגית "בובה מתי". בריאיון לשגיא בן נון בוואלה! תרבות מתי הסביר שכל השירים שהוא מלחין הם שירי ילדים. "שיר מתבטא בכך שהוא לילדים בעזרת המילים, אבל המוזיקה היא אותה מוזיקה", הסביר כספי, "אני לא אגיד לעצמי - עכשיו אלחין מוזיקה יותר קלה ויותר טיפשית מפני שהיא פונה לילד. נהפוך הוא, הילדים קולטים הרבה יותר מהר ממבוגרים. הילד סופג, ואסור להלעיט אותו בשטויות, מוזיקה צריכה להיות אמיתית ועמוקה, הילד קולט את זה. לא צריך לתת לילד משהו אחר ויותר פשוט. מוזיקה היא לא מתמטיקה, היא רגש, וברגש אתה צריך לתת את המקסימום".
קלינשטיין הוא כולו רגש. 12 השירים החדשים שכתב עם חורב אולי לא יהפכו להיות להיטי רדיו, אבל הם בהחלט לא ילדותיים מוזיקלית. גם הכתיבה של חורב עבור "הקטנים" אינה קטנה בהכרח, ומתעסקת בגובה העיניים בנושאים שמעסיקים ילדים, ולאו דווקא בצורה ילדותית. שירים מטופשים, אך לא טיפשיים. במובנים מסוימים, זה קשה יותר מלכתוב עוד להיט גנרי למבוגרים.
אלא שהפנינה האמיתית בעשייה החדשה של קלינשטיין היא הסדרה בכיכובו. "מתנות קטנות" (יס, הוט, פרטנר וסלקום) מגוללת את קורותיה של חנות מתנות שמנוהלת על ידי רמי, בתפקיד עצמו, שכמו במציאות יותר מתעסק בכתיבת מוזיקה ונגינה על פסנתר מאשר ניהול החנות. קלינשטיין, אוטוטו 60, נראה צעיר בהרבה מגילו ומצליח להשתעשע עם האורחים המוזיקליים הצעירים שמגיעים להרים איתו כמו לי בירן, אליעד נחום, מירי מסיקה, רוני דלומי או שירי מימון.
לצדו של קלינשטיין מככבים נוי הלפרין ("פרח") ועדן גולדמן ("סרט") הנהדרים, שמוסיפים הרבה חן. גם בובה ורודה של פלמינגו מדברת (בדיבוב אילן סביר) לא מדרדרת את הסדרה למחוזות ילדותיים מדי. רמי עצמו כנראה לא יזכה בפרס האמי על המשחק שלו, אבל האנושיות הנעימה שלו עוברת מהמסך, וזה מספיק. הכתיבה הקומית אמנם קצת לוקה בחסר, אך הטאלנטים (כולל קלינשטיין עצמו) מצליחים לעורר חיוך מעצם היותם. בולטת לטובה האורחת טלי אורן, שכתמיד נותנת הופעה לפנתיאון מכל הבחינות, ובעיקר קורעת מצחוק.
הסדרה מתכתבת עם יצירות כמו "חנות הפלאים" בכיכובם של נטלי פורטמן ודסטין הופמן, או לחילופין עם "רגע עם דודלי", "הבית של פיסטוק" וכמובן "המחסן של כאילו". סיפור המסגרת נראה כאילו נתלש מתוך ספר גנוז של רואלד דאל. זו מחמאה כמובן. הפרקים הקצרים, שמארחים בכל פעם אורח מיוחד אחד, עוזרים לשמור על קצב גבוה ונעים. אצלנו בבית צפינו פשוט בכל הפרקים ברצף (הבינג' הראשון של בת ה-5) ואז התחלנו שוב. כשהילדה נרדמה הלכתי לשמוע את "ככה את רצית אותי" באוזניות ונזכרתי איזה רוקר גדול מתחבא מאחורי האיש הנחמד עם הקרחת, שהבת שלי חולמת לבקר בעסק הקסום שלו.