"לואי סי קיי בדק עלינו חומרים עכשיו למשך 47 דקות", צייץ אתמול בטוויטר הסטנדאפיסט אלדד שטרית. ובאמת, מי שיצא אתמול בערב מבית החייל בתל אביב לא יכול היה שלא להרגיש שמשובח ככל שהיה המופע - כל הסיפור הזה היה קצר מאוד, קצר מדי.
קצת אחרי השעה 21:00 הוחשכו האורות באולם וקול מוזר במבטא מוזר נשמע אומר דברים מוזרים. משהו על לא לעשות סקס בקהל בזמן המופע ושבליין-אפ יש את ליידי גאגא וג'סטין ביבר. בסוף הדברים התברר שהדובר הוא לא אחר מאשר לואי סי קיי בעצמו, שאת הגג הראשון לערב בחר לעשות כך, תוך כדי הצגת שני מופעי החימום שלו ("כל אחד מהם יתן 12 דקות", ציין).
שני מופעי החימום הללו - הסטנדאפיסטית אדריאן אפאלוצ'י והסטנדאפיסט רענן הרשברג (למרות השם לא מדובר בישראלי, אלא ביהודי-אמריקאי) היוו שדרוג נאה למופעי החימום הבינוניים שהביא עמו סי קיי להופעתו הקודמת בישראל. לאפאלוצ'י סגנון מיזנתרופי ואנדר-דוגי המעביר את התחושה שעוצב על ידי סי קיי עצמו. אם לא הייתה בת 44 היה אפשר לנחש ש"גדלה עליו". בטון ובשפת גוף אדישים היא שולחת לחלל האולם פאנצ'ים אפלים על מתי מגפת הקורונה בניו יורק ("עם עשרות אלפי מתים הייתם מצפים שיתפנו קצת מקומות חניה בעיר") ועל ילדים מאומצים, אותם היא מציגה כסוג ב' שאף אחד לא באמת רוצה ושמהווים פשרה למאמציהם. הרשברג מביא עמו אנרגיה פרועה מז'אנר ה"אני צעיר אמריקאי חרמן אך מכוער" מעדות הסת' רוגן. בהתאמה, חלק ניכר מההומור שלו סובב סביב קשייו להשיג סקס ומה שקורה כשהוא כבר מצליח בכך ("אם אשחק אותה קשה להשגה - אף אחת לא תטרח לנסות להשיג אותי"). שני המחממים סיפקו סטים מוצלחים (לטעמי זה של אפאלוצ'י היה מצחיק יותר) והכינו היטב את הקרקע למופע הראשי.
זה התחיל כשלבמה עלה אדם בן 54 (כפי שציין במהלך המופע), לבוש ברישול (מכנסי ג'ינס מהוהים שלא יושבים טוב וסריג גדול) ומרכיב משקפיים. סי קיי לא בזבז זמן והתחיל חזק עם בדיחה פסבדו-אנטישמית על יהודים. גם בשאר המופע יזרוק כמה בדיחות פוליטיקלי-אינקורקט במובהק, אך כאלו שנעשות מתוך מעין גישת "ברור שאנחנו לא באמת גזענים והומופובים, אז מותר לנו לצחוק על 'ישו קוריאני', לחקות דיבור של אדם שחור ולתהות כמה מתבאס זרע של הומו כשהוא מגיע לתחת של גבר במקום לייעדו המקורי'. כאמן המשויך תרבותית ומעמדית למגזר מאוד מסוים (לבן, חילוני-אתאיסטי וליברלי עם רמת מודעות גבוהה לרוח הזמן), סי קיי מרגיש שמודעותו העצמית מאפשרת לו לשחרר את החגורה וללכת בדרך שבה סטנדאפיסטים רבים יחששו ללכת בעידן ה-Woke.
ואם מדברים על שחרור חגורה - עברו האפל של סי קיי כמטריד נשים שאונן מול קולגות לא מוזכר אפילו ברמז במהלך הערב. הוא דיבר על כך בהופעתו הקודמת בישראל ובספיישל הטלוויזיוני שלו Sincerely מ-2020, ונראה שבכך מיצה והמשיך הלאה. אין זה אומר שהוא נמנע מלחזור ולהתבדח על הצד האפל במיניות שלו: פירוט על הרגלי צריכת הפורנו שלו הכולל הודאה בחיבה לפורנו המדמה גילוי עריות וסקרנות מפורנו פלוצים, העדפתו לנשים צעירות על פני אלו שבגילו ואפילו דאחקות על כך שאביו, כביכול, אנס אותו ("כי אני ביקשתי").
גם בשאר המופע נראה שהמושג "אין לו אלוהים" הומצא על סי קיי - ולא רק כי במהלכו הוא מצהיר שבאמת אין כזה. הוא ממשיך את מסורתו הארוכה של חפירה במקומות האפלים ביותר של הנפש האנושית, מהתאבדות עד הרצון הנסתר שאבא שלך ימות כבר ויפתור אותך מעולו ("בגיל 54 אתה בדרך כלל אחרי הורה אחד שמת ועם אחד שלא מוכן למות. ותמיד זה שנשאר הוא ההורה הפחות טוב"). וכמו באימרה על כך שבכל פעם שמגיעים לתחתית נשמעת נקישה מלמטה - כך גם בכל פעם שאנחנו חושבים שסי קיי לא יכול לומר דבר איום יותר - הוא מביא את הפאנץ' שגורם לך גם להתכווץ עמוק יותר בכיסא ולא להאמין שהאיש שמולך וג'רי סיינפלד עם בדיחות הקורנפלקס שלו נחשבים לעוסקים באותו המקצוע.
אבל ההומור של סי קיי עובר - והיטב - על אף קרינג'יותו הרבה מסיבה אחת פשוטה: הוא פשוט עובד. זה מצחיק. מאוד. האיש הוא אמן של ממש במלאכתו, ואפשר כבר לקבוע ששמור לו מקום של כבוד בתולדות הסטנד-אפ, כמי שהרחיב את הגזרה והכניס אליה בהצלחה נושאים שנדמה שההומור מהם והלאה. גם אם סי קיי הוא לא מהקומיקאים שיגרמו להתקף צחוק מתגלגל, הקהל בבית החייל לא הפסיק לשחרר צחוקים במשך כל הערב ואת שביעות רצונו היה אפשר להרגיש באוויר. סי קיי החליף נושאים במהירות, הרבה בפאנצ'ים ולא הוריד הילוך - עד אותו רגע מפתיע שבו חתך את המופע באחת ולהפתעת הקהל ירד מהבמה בזריזות. מבט בשעון הראה שאפילו עוד לא עברה שעה מאז שעלה עליה. הציפייה להדרן נכזבה במהרה, שכן וילון הבמה חזר למקומו והאורות נדלקו מיד. לקהל לא נותר אלא לקום על רגליו ולצאת באיטיות מהאולם, תוך המחשבה, "מה, כבר נגמר?".
ובאמת, אמנם קצת מוזר לשפוט אמנות לפי משקל, לפי "זמן רץ", אך הפער בין מחיר הכרטיס הגבוה במיוחד (335 ש"ח) לזמן ההופעה המינימלי צרם מאוד. זו הפעם השלישית שסי קיי מגיע לישראל ובכל פעם הופעתו קצרה יותר מקודמתה. הופעתו בירושלים ב-2016 הייתה באורך סטנדרטי. הופעתו בתל אביב ב-2019 כבר נמשכה שעה בלבד. אתמול (ומן הסתם גם היום ומחר) - גם את זה הקהל שלו לא קיבל, מה שהוביל לתחושת "בדיקת החומרים" שצוינה כאן מעלה. בעוד החומר עצמו היה חזק ולא הרגיש בוסרי או בתהליכי בנייה (לפחות לצופה שאינו סטנדאפיסט, כמוני), קוצר היריעה בהחלט העביר את התחושה הזאת, פאתי צומת "עשו עלינו סיבוב". טוב יהיה שההפקה תתן את הדעת על הנושא הזה, ואם אינה יכולה לגרום לסי קיי לתת סט ארוך ומושקע יותר - שלפחות תמנע מנקיבת מחיר כרטיס כה גבוה. אולי בפעם הבאה.