וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הכרה, תיקון, צדק: מתן פרס ישראל לאביהו מדינה הוא רגע היסטורי

עודכן לאחרונה: 16.3.2022 / 8:05

החלטת ועדת פרס ישראל מבטאת הכרה בתרומתו הנרחבת של מדינה כיוצר, מבצע ופעיל למען אמנים אחרים לאורך עשרות שנים, אך לא פחות מכך מדובר בהכרה הממסדית המשמעותית ביותר לענף המוזיקלי שהוא מייצג, שבמשך שנים הודר מהבמות המרכזיות של התרבות הישראלית

בווידאו: שרת החינוך מודיעה לאביהו מדינה על זכייתו בפרס ישראל/צילום: דוברות משרד החינוך

בסיום ריאיון מקיף שהעניק אביהו מדינה, חתן פרס ישראל הטרי לזמר עברי, למיכאל וולפה וגדעון כ"ץ בשנת 2008, הוא נשאל אם הוא מרגיש תחושת ניצחון או הישג לאור הדרך שעברה התרבות הישראלית מהימים שבהם מוזיקה מזרחית הודרה לחלוטין ועד להפיכתה לזרם דומיננטי באמצע הדרך. הוא השיב בביטול, שהרי בכלל לא מדובר במאבק בין סגנונות - אלא בהתפתחות שהייתה אמורה לקרות באופן צודק כבר שנים לפני כן.

"ניצחון עצוב ביותר, שתדע לך. זה מגעיל אותי שאני צריך בכלל לנצח. למה אני צריך לנצח?", השיב, "למה זה צריך להיות הישג? למה הרגשת שייכות צריכה להיות הישג? זה לא דבר מובן מאליו שאדם, אזרח ישראלי, ירגיש הרגשת שייכות גם מבחינה תרבותית למדינת ישראל? זה לא הדבר הטבעי שצריך להיות? למה אני צריך אחרי 40 או 50 שנה לבוא ושיגידו לי שיש לי הישג?".

המתח המתוק-מריר בין ההיסטוריה המתסכלת ובין ההישג האדיר מלווה גם את העיטור הנוכחי, האחרון בשורת פרסים שבהם זכה מדינה לאורך השנים. ובכל זאת, יש בהחלט מה לחגוג - הבחירה בו על ידי ועדת הפרס מבטאת תיקון מסוים, ראוי ומתבקש, לשנים ארוכות של יחס מזלזל לענף מוזיקלי פופולרי ומשמעותי במיוחד - ואולי התחלה של איחוי. יש לה כמובן גם משמעות פרטית, והיא ההכרה בהיקף תרומתו הנרחבת של מדינה למוזיקה הישראלית, בשלל היבטים - "יצירתו המשובחת והאיכותית ומאבקו העיקש ורב השנים", כלשונם של חברי הוועדה.

אביהו מדינה, אפריל 2016. ראובן קסטרו
הכרה בז'אנר שאותו הוא מייצג. מדינה/ראובן קסטרו

הבחירה במדינה נשענת על שלושה אפיקים של יצירתו. הראשונה היא כזמר ומבצע, מקליט ומופיע, לאורך עשורים ארוכים, והשנייה - המשמעותית בהרבה - היא כיוצר לאחרים. ככותב וכמלחין, מדינה ליווה את הדרך הארוכה שעשו אמנים מזרחים המוזיקה הפופולרית בישראל, מפסטיבל הזמר המזרחי הנפרד, "דרור - למנצח שיר מזמור" - שם מדינה צבר לא פחות מ-11 פרסים בעשר שנים וליווה את תחילת הדרך של אחד, זהר ארגוב - דרך הפריצה שלהם לאמצע הדרך בשנות ה-90 ולמעשה עד היום.

מדינה כתב לכמעט כל ענקי הז'אנר, והוא חתום על שורת להיטי ענק, שכוללת, רק כדי לסבר את האוזן, שירים כמו "יום שישי הגיע", "כבר עברו השנים", "להיות אדם", "אל תשליכני לעת זקנה", "שבחי ירושלים", "תן לזמן ללכת", "לשיר בקול ערב" ועוד רבים. מעל כולם מנצנץ "הפרח בגני", רגע הפריצה של ארגוב, שהוא גם המנון המהפכה. כמובן, אי אפשר לצמצם את היקף היצירה העצום שלו רק לאזכורים אלה. בנספח קורות החיים שצורף להחלטת הוועדה צוין כי מדינה עומד מאחורי כ-600 שירים (!), ושכמה מלחניו למילים מהמקורות מושרים בבתי כנסת. זהו מפעל חיים עצום.

הרגל השלישית לא פחות חשובה - והיא זו שנשענת על תרומתו של מדינה לזמר העברי כפעיל למען אמנים אחרים, בין היתר באקו"ם, במשרד החינוך ועוד. בהקשר זה, הוא היה לדובר מרכזי נגד הדרה של מוזיקאים מזרחים על ידי שומרי הסף ומעצבי הטעם, ומחה נגד המגירות המדכאות שאליהן הוכנסו יצירותיהם - למשל באמצעות כפירה עקבית בעצם הקטגוריה "מוזיקה מזרחית". לשיטתו הממלכתית של מדינה, הקטגוריה הרלוונטית היחידה היא מוזיקה ישראלית, ואילו התווית "ים-תיכונית" או "מזרחית" היא פיקטיבית.

עוד בוואלה

אביהו מדינה זכה בפרס ישראל: "לא מכיר במושג מוזיקה מזרחית. אני ישראלי"

לכתבה המלאה

"אני נולדתי פה. אני לא מכיר שום דבר חוץ מאשר פה. כשבאים ואומרים לי אתה כזה, אתה אחר, אתה מזרחי, אתה ספרדי, אתה ים־תיכוני, אני לא מבין. אני זה שצריך לקבוע מי אני. לא אתה תקבע. באת לא מזמן מלא חשוב מאיפה, לפני עשרים-שלושים שנה, ואתה בא להגיד לי מי אני?", אמר ב-2008 באותו ריאיון מקיף לוולפה וכ"ץ. "פתאום אתה מגלה אותי תאורטית לאיזה מקום שלא הכרתי בחיי, ואתה קורא לי 'מזרחי'. אין. אני כמו שאני - ישראלי, עם כל ההשפעות... אני מכיר את התרבות שלך. אתה לא מכיר את התרבות שלי. אבל אתה מעז לקרוא לי מזרחי! אם אני מזרחי, אתה מערבי, או מזרח־אירופי".

הבחירה באביהו מדינה מפתיעה ולא מפתיעה כאחד. היא אינה מפתיעה, ואף צפויה במידת מה, משום ששמו נמצא בבורסת השמות כבר שנים ארוכות לאור ההכרה הציבורית לה הוא זוכה כאחד מאבות המוזיקה המסתלסלת בישראל. היא מפתיעה מפני שהכרה ממסדית בענף הזה לעולם איננה מובנת מאליה, כמו שההיסטוריה מלמדת, והוא אמנם נציגו הראשון לזכות בפרס ישראל.

החלטת הוועדה מבטאת כמה רעיונות. מדינה, כאמור, הוא אמנם מבצע אבל עיקר תהילתו היא כיוצר עבור אחרים. הבחירה בו מסמלת גם את המשך ההעדפה ההיסטורית של ועדת הפרס לאנשים שמאחורי השירים - פזמונאים, מלחינים ומעבדים - על פני מבצעים מובהקים, שרק שלושה מהם זכו בפרס מקום המדינה (שושנה דמארי, יפה ירקוני ויהורם גאון, יו"ר ועדת הפרס הנוכחית). מולם ממתין דור של אמנים שהם לפני הכל מבצעים מהשורה הראשונה - חווה אלברשטיין, שלמה ארצי, שלום חנוך ואחרים, שימשיכו להמתין לתורם.

אבל בעיקר, ומעל לכל, בחירת הוועדה היא היסטורית בעצם ההכרה הממסדית המשמעותית ביותר לענף הזה של המוזיקה הישראלית שמדינה מייצג, ובמשך שנים הודר מהבמות המרכזיות והממסדיות של התרבות הישראלית. הבחירה מבטאת צדק היסטורי עבור שותפיו ושותפותיו לדרך, כמו גם הכרה רשמית של הוועדה בתפיסה מכילה ומלאה יותר של זמר עברי - לא רק הקטגוריה המומצאת כשלעצמה של "שירי ארץ ישראל", אלא מושג שמתחיל לשקף מעתה את המגוון המוזיקלי שנוצר בעברית במרחב הזה. וזו, רבותיי, היסטוריה.

על כן, הציבור רשאי להתרגש מהפרס יותר ממדינה עצמו, שקיבל את גם הבשורה הזו בפאסון אופייני. "הממסד לא צריך להכיר. כל העם הזה מכיר", אמר אתמול לוואלה! תרבות. "מה זה הממסד? הממסד מנותק מהעם. אבל זה הולך ומשתפר עם הזמן".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully