לפני עשר שנים זה אולי היה מעורר סערה רבתי וזעם גדול, אבל בשטף הדימויים, האלימות והסחרחורת, עבר כאן באופן שקט יחסית מערכון יוצא דופן של "היהודים באים" שמציג את אדולף היטלר - מנהיג הרייך השלישי ואיש שאחראי לרציחתם של מיליונים, כזכור - כמשתתף בתכנית השידוכים "חתונה ממבט ראשון".
כפי שכתבנו כאן עם עליית העונה החמישית, התחושה היא שהפעם צוות הכותבים, שהספיק להרגיז כבר לא מעט אנשים, העלה השנה את ההימור בכל מה שנוגע לצלקות הקולקטיביות שהסאטירה הישראלית משאירה בצד, והפעם כל טאבו הופך למחזמר. אמנם, "היהודים באים" (כאן 11) ידעה גם בעבר לגעת בשואה, למשל במערכון המבריק של אוסקר שינדלר מהעונה הקודמת, שהראה בצורה כל כך חכמה איך סאטירה יכולה להתמודד עם נושא שאין בו בעצם שום דבר מצחיק.
הפעם, בתפנית קיצונית למדי, הנושא הזה מתערבב דווקא בפריים טיים של ערוץ 12. בטייק על הפרומו של "חתונה ממבט ראשון", כלה נרגשת (שירה נאור) מגיעה לחופה ופוגשת בפעם הראשונה את החתן המיועד - אדולף היטלר במדים, שפם, צלב קרס ומבטא גרמני כבד (מעיין בלום). כמו שקורה בתוכנית מדי פעם, בעוד הכלה ההמומה לא מוצאת את עצמה באירוע - דווקא החתן היטלר שמח ומתרגש, בטוח שמצא את האחת ורוקד לצלילי "אח שלנו מתחתן" של אייל גולן ואיתי לוי.
הכלה המזועזעת מתלוננת לפסיכולוגים דני ויעל שמובילים את התכנית (יעל שרוני ועידו מוסרי בתפקידים פשוט מדהימים), שהם - ובכן - שידכו לה את היטלר, בעוד הם מתעלמים מהבעיה ומבקשים "להניח על השולחן" דברים אחרים. גם היטלר עצמו מגיע לספת הפסיכולוגים, מספר שהוא לא רגיל ללכת לישון כועס "ולהתעורר לפרצוף איכה". גם כאן ממלמלים הפסיכולוגים איזו קלישאה חבוטה על הריב בירח הדבש והעצה מאבא ז"ל. אז מגיע הפאנץ': כותרת התכנית היא "חתונאצי", על משקל "חתונמי" - כינוי החיבה הפופולרי של התכנית. מבחינת משחק, זו תצוגת שיא של כל המעורבים, והתזמון הקומי הוא מושלם.
המערכון לוחץ על האובססיה הישראלית לחתונות שמגולמת בתכנית, שמצפה מרווקות להתפשר גם אם הפרטנר הוא האיש הגרוע ביותר שניתן להעלות על הדעת. זה כמובן - ואולי בעיקר - גם "מחאה" נגד ההתאמות הכושלות של הפקת התכנית לאורך השנים בין בני זוג כל כך שונים ועם ציפיות כל כך שונות. מעל הכל, זאת פשוט פרודיה מצוינת על "חתונה ממבט ראשון", וזאת בעצם הסיבה לכך שהמערכון הזה הוא כל כך בעייתי.
הבדיחה בנויה על הוצאה מהקשר, ולכן מצחיקה. כמו שלושה ילדים שעומדים זה על זה במעיל ותחפושת ומוצאים את עצמם בין מבוגרים, גם היטלר כמובן לא שייך לכאן. אלא שבאותה מידה זה יכול היה להיות ג'ינג'יס חאן, המן הרשע או כריסטופר קולומבוס. אין כאן משמעות להיותו של היטלר מי שהוא. אנחנו מתענגים על הדמות המנוולת בהקשר מגוחך, אבל היא בעצם כמעט לא קשורה לעצמה. אין דבר בטקסט שלה שמזכיר מי היא. במילים אחרות, אם להניח את זה על השולחן, בעולם הדימויים המופרך של תרבות הפופ הנוכחית היטלר הוא בסופו של דבר פאנץ' במערכון על "חתונה ממבט ראשון". התכנית היא הנושא המציק והכואב, הוא שם רק במקרה.
וכך למעשה, לא רק שהמערכון הזה לא באמת נוגע בשואה, הוא סתם משתמש בה כקישוט, מצמצם אותה, שוחק את המשמעות שלה. היטלר עם שרשרת הוואי זה מראה מגוחך, אבל הוא תירוץ לצחוק על "חתונמי" ולא להיפך. גם הבדיחה שטמונה בו מוגבלת, מפני שהמאפיינים הספציפיים שלו כואבים מדי והכותבים נמנעו מלגעת בהם. הוא צומצם לאיש במדים עם סמל מפחיד, בבדיחה על מישהו אחר.
הומור הוא כלי מרפא גם בשביל הפצעים הכואבים ביותר, אבל בשביל לשחק עם הטאבו הקשה מכולם צריך הצדקה, והצדקה אין כאן. זאת בדיחת שואה ריקה. דווקא בגלל הכישרון הקומי העצום שמתפוצץ כאן לכל עבר, מערכון "חתונאצי" הוא החמצה.