השם של הזמר והשחקן פטריק ברואל אולי לא מוכר בכל בית בישראל, אבל הוא אחת האושיות התרבותיות האהובות בצרפת. נוסף לכך, האליל הצרפתי נולד בשם פטריק בן-גיגי, והוא בן למשפחה יהודית-אלג'יראית, מה שהופך אותו גם לאחד היהודים המפורסמים בצרפת, ולדמות אגדית בקהילה המקומית.
ברואל גם פופולרי במיוחד בקרב הקהילה הצרפתית בישראל. הוא מעולם לא הסתיר את אהבתו למדינה הכחולה-לבנה, הופיע בה ואף שיתף פעולה עם עידן רייכל ועם שלמה ארצי.
"תמיד אמרתי שכולם צריכים לבוא לבקר בארץ", אמר לי בעבר. "כולם מדברים על ישראל, אבל מעטים מכירים אותה באמת. מי שבא ומסתובב בה ורואה מה קורה, מבין שהמציאות שונה לחלוטין ממה שמראים בחדשות בצרפת".
כעת אפשר לראות את ברואל ב"הטוב עוד לפנינו", דרמה קומית מקסימה שעולה כאן לאחר עיכוב גדול בעקבות הקורונה. מאחורי הסרט עומדים מתייה לפורט ואלכסנדר דה לה פטלייר, שבזמנו זכו להצלחה גדולה עם המחזה "שם פרטי" ועם העיבוד הקולנועי שלו, שגם בו כיכב ברואל.
ב"הטוב עוד לפנינו", ברואל משחק בצד פבריס לוקיני, אחד השחקנים המוערכים בצרפת. הם מגלמים שני חברים ותיקים, שבעקבות אי הבנה משותפת, משוכנעים בטעות כי כל אחד מהם עומד למות, וגומרים אומר בלבם למצות את המיטב מן הזמן שנשאר להם. זה סרט מקסים, עשוי לעילא ולעילא, צרפתי עד מאוד אך גם אוניברסלי, שנון ואלגנטי, ואין לי ספק כי אם היה יוצא בארץ לפני הקורונה, היה שובר כאן קופות. הלוואי שגם עכשיו ימצא את הקהל שלו.
למען השקיפות, אציין כי השיחה עם ברואל התקיימה כבר לפני כשנה ורבע, בשיחת זום ובעיצומה של הקורונה. "הייתי חולה בעצמי", מספר השחקן בריאיון לוואלה! תרבות, "אבל בעיקר דאגתי לאמא שלי. ניסיתי להקל ככל האפשר על הבדידות שלה. עשינו את ליל הסדר בזום, ובגלל הסיטואציה, הייתי מאוד מחויב לאירוע. אף פעם לא קראתי את ההגדה בכזו רצינות".
בישראל, הממשלה לא ממש הקלה על עולם התרבות בזמן הקורונה. איך זה היה בצרפת?
"תשמע, אני לא רופא, אבל מותר לי לשאול שאלות. למה בהופעות דרשו מהקהל לעטות מסיכות, ובמסעדות לא? השרירותיות הזו משגעת. לפחות במבט מרחוק, ההתמודדות של ישראל עם הקורונה היתה מעוררת השראה. יצאתם מזה לפני כולנו".
הקורונה גם תרמה לעלייה באנטישמיות בצרפת.
"זה לא מפתיע אותי. כשיש משבר, צריך שעיר לעזאזל. זו לא הפעם הראשונה שהאנטישמיות בעלייה, ההבדל הוא שזה יותר ויותר מקובל, יותר ויותר חלק מהיומיום. כמובן שאני חווה את שנאת היהודים גם באופן אישי, אבל אני לא סובל פחות או יותר מיהודים אחרים בצרפת".
הייתי בהופעה שלך ברעננה לפני כעשור וחצי. היה נפלא!
"זה היה ערב בלתי נשכח. אמיר חדד התארח בהופעה ההיא, וזו היתה הפעם הראשונה שלו על הבמה. אני מדבר עברית טוב מאוד (כאן ברואל עובר לדבר בעברית). סליחה, התכוונתי רע מאוד".
בכל זאת, בוא נדבר גם על הסרט. זה סרט על חבריות. מה זה להיות חבר בעיניך?
"להיות חבר זה להיות בצד מישהו שקשה לו. בתור חבר, אני לא חזק בדברים יומיומיים. אני לא עונה להודעות, אני לא שומר על קשר, אבל כשצריך אותי - אני שם, והחברים שלי היו שם בשבילי כשהייתי צריך. להיות חבר זה לאהוב. זה להכיר מישהו באמת, לדעתי מי הוא, ובכל זאת לאהוב אותו. זו ההגדרה של חברות בעיני".
אתה מגדיר את הסרט כקומדיה או כטרגדיה?
"בעיני, אין דבר כזה שחקן קומי. יש שחקן בסרט קומי. ברוח הקומדיות האיטלקיות הגדולות, קומדיה היא למעשה דרמה שמצחיקה. הדמות שאתה מגלם לא חושבת שהיא מצחיקה, היא פשוט מוצאת את עצמה במצב מצחיק".
הסרט נקרא "הטוב עוד לפנינו". אתה מאמין בזה?
"בוודאי. למה הבאתי ילדים לעולם? לא עשיתי ילדים וחשבתי לעצמי 'אלוהים אדירים, מה יהיה איתם, מה יהיה איתנו'. אני חושב שהילדים שלי ישנו את העולם, ולכך אני מחנך אותם. תמיד האמנתי שהטוב מכל עוד לפנינו. זו מהות קיומי".