טלוויזיה

בליבי בוערת: "ריקוד האש" חמקמקה, ואולי זה מה שהופך אותה לממגנטת

הסדרה החדשה של יס נדמית לפעמים כמו מדרש אגדה או סיפור חסידי, כזה שמחבר את הרוח אל הקרקע ומרתק אותה אליו. יש בה רוך וטוב לב על אף שהיא רצופה ברגעים מחוספסים. היא ממחישה את האש המרקדת בנפשם של גיבוריה, הלהט ניכר בהם, כזה ששורשיו נטועים כבר בשחר ההיסטוריה

24/04/2022
טריילר לסדרה "ריקוד האש" (yes)

כבר עשור שרמה בורשטין מתווכת את העולם החרדי - או לפחות פלח בו - לשאר העולם. בורשטין הביאה את המיומנויות הקולנועיות שרכשה עוד לפני שחזרה בתשובה אל "למלא את החלל" ב-2012, שזכה בחמישה פרסי אופיר, בכללם לסרט ולבימוי הטובים ביותר, ואף היה לסרט הישראלי הקופתי ביותר באותה שנה. ב-2016 הגיע "לעבור את הקיר", שגרף גם הוא פרסי אופיר, שלושה במקרה הזה, כולל לבורשטין על התסריט. ואחרי ההצלחות האלה, הפרויקט הבא שלה, שהגיע אתמול (ראשון) אל מסכי יס, הוא דווקא סדרה - "ריקוד האש", דרמה שכתבה וביימה בכיכובם של מיה עיברין, בתפקיד המשחק הראשון שלה, ויהודה לוי, שזכה על תפקידו כאן בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל סירייס מאניה.

עלילת הסדרה מתרחשת בקהילה חרדית בטבריה ועוקבת אחר פייגי בת ה-18 (עיברין). אביה הלך לעולמו זה מכבר, אמה סובלת מבעיות נפשיות (נועה קולר) וגם פייגי עצמה סובלת מנטיות אובדניות, ובאופן כללי מניתוק מה מסביבתה. כבר כילדה קטנה היא שמה חיץ מכוון, עצוב, בינה לבין שאר העולם. פייגי אינה רואה ואינה נראית, בניגוד לחברותיה היא לא ששה למצוא זיווג ולהתחתן, וכל הסימנים מראים שהאדם ששבה את ליבה הוא נתן (לוי), בנו הבכור של אדמו"ר הקהילה, נשוי ואב לבן - מישהו שהיא לא תוכל להשיג. אחרי שפייגי מנסה להתאבד, נתן מעסיק אותה בבית מלאכה שהוא מנהל ונועד לנשים שאינן בריאות בנפשן. נתן עצמו היה פעם רב של נשים, אבל הפסיק לעסוק בכך מפאת האופן שבו זה נתפס כלפי חוץ. עכשיו הוא חוזר לעשות זאת שוב, הרי יש כל כך הרבה נשים שזקוקות לעזרה, אך גם הפעם הבחירה שלו גורמת לתסיסה בקרב הקהילה.


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

עוד בוואלה!

דירת ארעי: "רק להיום" מתארת ביופי רב את השבריריות של הבית

לכתבה המלאה
זכה בצדק. יהודה לוי, "ריקוד האש"(צילום: עידן מילמן)

הסדרה משתמשת באחד הכלים התסריטאיים הכי נלוזים בארסנל - להציג בפנינו אירוע מפתח מהעתיד ואז לחזור אחורה כדי לתאר מה הוביל אליו - אולם במקרה שלה עושה זאת בתבונה. לא מדובר כאן בסתם סצנה מותחת שאמורה למשוך אותנו אל תוך האקשן מתוך חשש שההתחלה לא מספיק מעניינת. להפך: הרגע הדרמטי מגיע דווקא כשחוזרים אחורה. אנחנו פותחים ביום חתונתה של פייגי, כולה נרגשת ושמחה, וחוזרים אל שנתיים קודם לכן, כשהנערה מנסה לשים קץ לחייה. בכך "ריקוד האש" משיגה שני דברים: היא פורסת לאלתר את גבולות הגזרה שלה, וכן נמנעת מלפתוח את סיפורה דווקא בתהום.

למרות המנעד הלכאורה-ברור הזה, לא פעם קשה לאמוד את מהותה של "ריקוד האש", את היעד שהיא חותרת אליו. לפעמים לאורכה נדמה שהיא מתנהלת בסצנות לא תמיד מנומקות, דיאלוגים לא פעם חידתיים, וניואנסים שמרכיבים משהו החומק מהאצבע כמו כספית. זה משהו שבכללותו עשוי להטריד ולהעיק, אבל במקביל יופיו מובע בקביעות מבעד לחרכים. אפילו בסצנות שעשויות לקומם, כמו הפגישה של זוג קרוע עם הרב נתן באחד הפרקים העתידיים, יש כל כך הרבה ליריות וכוח. במובן הזה, ייתכן שהדמות שהכי מייצגת את "ריקוד האש", לפחות בארבעת הפרקים הראשונים שנשלחו לביקורת (מתוך שמונה), היא אחותו של נתן, ליבי (נועם פרוסט). כולם אומרים עליה שהיא יפהפיה, אך היא בוחרת להסתיר את כל גופה כמו נשות השאלים - רק עיניה ניבטות מאחורי הבדים שהיא עוטה.

על אף החמקמקות, ואולי בגללה, יש ב"ריקוד האש" משהו ממגנט תמיד. דבר מה שהוא גדול וקטן בו זמנית, אינטימי להפליא ובכל זאת עצום מאין כמוהו. איזונים לא פשוטים שהסדרה מפליאה לקיים בזכות כתיבה יפהפיה ומושכת (המכתבים שהותיר האדמו"ר למשפחתו מייצגים את זה בשלב מוקדם ובבוהק), בימוי מכשף ומשחק מעולה. עיברין נטולת הניסיון מרשימה בתפקיד לא פשוט, ויהודה לוי זכה בצדק בפרס על תפקידו כאן.

עוד בוואלה!

במשפט אחד קטן הדגימה "שנות הירח" את כל הבעיות שפוגעות בה

לכתבה המלאה
עלולה להיסחף ברוח. מיה עיברין בתפקיד פייגי, "ריקוד האש"(צילום: שלמה גלבר)

הסדרה הומה מאימג'ים חזקים, נוגעים ללב. כל הסצנות המשותפות של עיברין וקולר, כשרק שתיהן לבדן, רבות-עוצמה. הצילום היפה של שי גולדמן ("ביקור התזמורת") נוטה לתקריבים, בעיקר כשמדובר בפייגי או נתן, כך שפניהן של הדמויות מכסות את המסך. ולא רק פניהן - כשנתן מבקש מפייגי להציג את ידיה, אף הן תופסות את כל המסגרת, מביעות את השקר שאך זה סיפרה. "ריקוד האש" נדמית לפעמים כמו מדרש אגדה או סיפור חסידי, כזה שמחבר את הרוח אל הקרקע ומרתק אותה אליו, כמו בלון קשור שאם מישהו יגזור לו את החוט הוא יטוס לשמיים. נדמה שגם פייגי קצת כזאת.

"ריקוד האש" מנצלת את המורשת של טבריה כמוקד חשוב וקדוש בתולדות עם ישראל, מקום מושבה האחרון של הסנהדרין וקבורתם של אישים כמו רבי עקיבא והרמב"ם. ההתרחשות בה מקנה לכל נופך מיתי, מדגישה את יופיו של המקום, שכל מי שהיה בו יודע שבימינו הוא לא תמיד ניכר לעין. למעשה, היא מדגישה את יופיו של כל דבר. יש בה רוך וטוב לב על אף שהיא רצופה ברגעים אנושיים מחוספסים: יחסים שבירים בין האמא והבת, רמיזות לעבר של התמכרויות וחטאים, אלימות תמידית שמרחפת מעל ולפעמים מגיחה - בין אם של אדם כלפי עצמו ובין אם כלפי חברו. הסדרה ממחישה בעדינות את האש המרקדת בנפשם של גיבוריה, מושכת אותם למעלה ולמטה, קדימה ואחורה. הלהט ניכר בהם, מנחה אותם. פיירסלוב, נקראת החסידות, אהבת אש. בעבוע אנושי ששורשיו נטועים כבר בשחר ההיסטוריה. "ריקוד האש", יצירה מסקרנת, אפילו קצת אניגמטית, מפליאה למתוח אותם עד לימינו, ועושה זאת בצורה עזה ומרגשת.


"ריקוד האש" משודרת מדי יום ראשון ב-21:00 ביס טיוי דרמה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully