חוט כמעט בלתי נראה לעיניים, אבל כזה שאין אפשרות לנתקו, נמשך בין אייטם לאייטם במהדורות האקטואליה אמש. יונית לוי מספרת על לכידת המחבלים מאלעד, הילה קורח מדווחת על תוצאות הגרלת "דירה בהנחה", ינון מגל זועם על תמונות של מחבל מעשן סיגריה, נגה ניר נאמן מדווחת על יעדי נופש חדשים במצרים, ברהנו טגניה שומע מאלמנתו של הנרצח בפיגוע על ההכפשות שהיא סופגת בעקבות הדיווחים שהוא הסיע את המחבלים לאלעד, עמית סגל מדווח על עוד אולטימטום של ח"כית מימינה לפוצץ את הממשלה, אדוה דדון חושפת אדם שלכאורה מתעשר על חשבון חולים שזקוקים להשתלה, יובל המבולבל מבקש עונש מוות למחבלים, ולבסוף, פרופ' אמיר חצרוני מתלונן על כך ש"הטרוריסט" שזרק עליו כסא שוחרר ממעצר.
נתחיל מהסוף. פתגם עתיק של בני שבט הקרו בליבריה אומר: "אם לא תצליח לצוד נמלה, אל תנסה לצוד פילים". מהיכרות עם דמותו הטלוויזיונית של פרופ' חצרוני יהיה לו קשה להסכים עם פתגמים שמקורם בשבטים אפריקאיים פרימיטיביים, אבל במקרה הזה אין מתאים ממנו. אם המדינה לא מסוגלת להחזיק במעצר בריון מסוכן שביצע פשע אלים בשידור חי, מה כבר אפשר לצפות ממנה בהגיעה להגן על אזרחים מפני מחבלים שמבקשים לרצוח אנשים על בסיס הלאום שלהם?
בעוד שאלימות קשה נתפסת בתקשורת כקוריוז (סחטיין לחצרוני על ההומור העצמי שהפגין אצל אריק וייס ב"הצינור"), הרשת סערה אתמול סביב תמונות של מחבל עם סיגריה. זה טבעי כמו שזה מטומטם. איכשהו, גם סביב פריים של חלאת אדם רצחנית שעסוקה במעשה ארצי פשוט כמו עישון סיגריה הצלחנו להתחלק לימין ושמאל. הימין טען שאסור היה לאפשר למחבל לעשן (נרשמה אפילו דרישה מטומטמת במיוחד להעמיד לדין את הלוחם שהגיש למחבל את הסיגריה), בעוד השמאל טען שמדובר בטקטיקת חקירה מתוחכמת של שב"כ. לרגע זה נראה שכל מה שמפריד בין השמאל לימין בישראל זה בינג' של "הסמויה" ו"חוק וסדר".
האמת היא שזה בכלל לא משנה אם מדובר בשיטות חקירה של השב"כ או לא, בני אדם תבוניים בעלי שבריר של הבנה בין טוב ורע, לא ערוכים להתמודד עם המראה של רוצח מתועב עוסק במעשה כל כך בנאלי כמו עישון סיגריה. המחשבה על 16 היתומים שנאלצים לצפות במפלצת הזאת מתנחמת בקצת ניקוטין מטריפה את הדעת. זה לא עניין של ימין ושמאל, אלא של שכל ישר. ברור מאליו שהלוחמים בשטח לא חשבו "לפנק" את המחבל בסיגריה מטוב לבם אלא שמדובר בחלק מטקטיקת חקירה. באותה מידה, זה היה אמור להיות ברור לכל מי שהפיץ את התמונות שהן יגרמו לסערה מיותרת, על חשבון עוד כמה משפחות שכולות שנשכח מהן עד הצפירה הבאה.
אגב סערות מיותרות, הפתגם העתיק של שבט הקרו על הנמלים והפילים קופץ לזיכרון גם כשעמית סגל המחויך מספר על כך שחברת הכנסת שירלי פינטו משחקת ב"תחזיק אותי" עם ראש הממשלה בנט. עצוב לחשוב שהאדם שאמון על החזרת הביטחון האישי לאזרחי ישראל לא מסוגל להתמודד אפילו עם חברי המפלגה שלו. האנשים האלמונים שהפך לחברי כנסת פשוט מתעללים בו פוליטית. זה מראה קצת עצוב. האדם שניסה לצוד פילים גדולים כמו פוטין, מקבל בסוף עצות מדיניות בשידור חי מיובל המבולבל.
אבל זה לא הוגן להפיל את הכל על בנט. מדובר במדינה במניה דיפרסיה מתמשך, הרבה לפני שהוא חלם להיכנס ללשכת ראש הממשלה. מדינה ששולחת למעלה ממאה אלף זוגות צעירים להתחרות בהגרלה על הזכות לקנות דירה במחיר במחיר מופרז ממילא בנהריה ובדימונה. אלה שלא זכו, לא יצליחו להשיג גם את זה. איכשהו, כולנו בסדר עם העובדה שהמדינה הזאת הפכה לקזינו, בו אנשים יכולים להמר על העתיד שלהם. השאלה שנשארת תלויה באוויר היא מה אמורים לעשות כל אותם עשרות אלפי ישראלים שלא זכו בהגרלה? החלום לדירה בישראל הפך לסיוט. פלא שאב לשישה ילדים מוצא את עצמו מסיע שב"חים פלסטיניים בעבור כסף קל? מן הסתם הוא לא ידע שמדובר במחבלים. הוא בטח חשב בתמימות שכמוהו, מדובר בסתם אנשים קשי יום, שרק מנסים לפרנס את משפחתם.
מי שבכל זאת מחפש קצת אסקפיזם מכל הפוליטיקה והפיגועים ויוקר המחיה והדיפרסיה הכללית אולי ישמח לשמוע על קווי התעופה החדשים שאוטוטו נפתחים בין תל אביב ללוקסור. כלומר, לא קווים ישירים, אלא טיסות המשך משארם א-שייח (כפי שניתן כבר כיום להגיע ללוקסור בטיסות המשך מקהיר). בנוסף, נחשפת עוד עיירת חוף מצרית נוספת שעשויה להוות אלטרנטיבה זולה יותר משארם. ומי איש יחסי הציבור שמציג לנגה ניר נאמן את כל היופי הזה? היחצ"ן החביב והרהוט משה כחלון. נראה שכחלון מאוד מאמין במוצר שהוא מוכר, והוא מכיר את כל הפרטים הכי קטנים בפרודקט הנוצץ. הנה הוא מדבר על האלמנט התרבותי, על החשיבות הגיאו-פוליטית, על הסדרי הביטחון. מעניין איך אפשר להעביר כתבה עיתונאית שלמה עם אדם שהיה עד לפני רגע שר האוצר בלי לנסות להבין מה תפקידו במיזם החדש, ומעניין לא פחות: איך הוא הגיע לג'וב החדש. "תהיו כחלונים" זעק סלוגן הבחירות הישן שלו, ונראה שעם הבוחטות שהוא עושה בשלל תפקידיו באזרחות זה בהחלט משתלם להיות כחלון.
האמת שזאת לא אשמתו של כחלון, הוא בסך הכל זוכה להיות בצד הנכון של הגלגל של מדינת ישראל. הוא זוכה לחוות את צדדי המניה של המדינה המניה דפרסיבית המופלאה שלנו. מדינה שבין צפירה לצפירה שולחת חולים שזקוקים להשתלת איברים לשלם למאכערים כדי להשיג איזו כליה או חתיכת כבד. כל כך מעט אמון יש במערכות המדינה, כל כך הרבה ניסיון רע מול הסיאוב והאדישות הממסדית. איזה כר פורה לנוכלים מקצועיים יש במדינה הזאת. אדוה דדון יכולה לרוץ כל החיים שלה, והיא לעולם לא תצליח לתפוס את כולם.
לא כל הנוכלים נראים כאלה. חלקם לובשים חליפה ועניבה ומופיעים מדי ערב בטלוויזיה בתור "עיתונאים". אלה יתעלמו מעובדות, ימסרו לציבור שקרים, והכל בשם הקרבת הקורבנות למולך. פעם זה איזה מנהיג שנשלח לגלות, אך לרוב זה פשוט עניין של רייטינג. את האמת אי אפשר לחקות, ברגע שעושים את זה, היא מפסיקה להיות אמת. יש הרבה תכניות אקטואליה בטלוויזיה בישראל, אבל מעט מאוד אמת. ועכשיו, הפרסומות.