טלוויזיה

עמית סגל חבט בלפיד בכל הכוח. שר החוץ לא נפל אפילו פעם אחת

בזמן שנתניהו מתראיין, אם בכלל, רק למלחכי פנכתו בערוץ 14, יאיר לפיד הגיע למפגש עם הנציג הכי אותנטי, ולבטח הכי פופולרי, שיש לימין הישראלי בתקשורת המקומית. עמית סגל לא חסך שאלות קשות משר החוץ, אבל לפיד הוכיח שהוא למד מנתניהו שיעור או שניים. הפעם, זה עבד

12/05/2022
לרגע בחדשות 12 התבלבלו והציגו בדיון המקדים באולפן את עמית סגל במסך מפוצל עם עצמו(צילום: צילום מסך, חדשות 12)

אנשים רגילים, נורמליים, לא אוהבים להתראיין. בעשירייה הראשונה של דברים שאנשים רגילים לא אוהבים לעשות אפשר למצוא את המילה "להתראיין", לצד "לנאום מול קהל" או "להיעקץ על ידי דבורה". זו המציאות. הטבע האנושי. טעות נפוצה היא לחשוב שמפורסמים אוהבים להתראיין. הם לא. למעשה, למפורסמים יש יותר מה להפסיד אם הם יפלטו איזו אמת לא נוחה או שיוציאו איזה משפט שלהם מהקשר. הסיבה שאנחנו בכל זאת רואים מפורסמים מתראיינים כל הזמן היא כי הם חייבים. הם מקדמים משהו. הם מנסים למכור משהו. הם סגרו דיל. הכל זה ביזנס. שיווק. בדיוק כמו אנשים שמספרים לכם שיש דבר כזה "הורדת משקל בלי מאמץ" או "כדורגל ישראלי". יש מישהו שמרוויח מכל העסק. בקיצור, הכל אחיזת עיניים. אם אתם רואים מישהו מתראיין, לרוב אין לו ברירה אחרת.

יש כמובן אנשים לא רגילים. נקרא להם, לצורך המאמר הזה, בשם הכוללני: "פוליטיקאים". הם לאו דווקא חברי כנסת או שרים, חלקם יכולים להיות גם זמרים, ציירים או פרופסורים לתקשורת - אבל הם פוליטיקאים. אתם יודעים על מי מדובר. האנשים האלה אוהבים להתראיין כי הם אוהבים לדבר. האמת היא שבעיקר הם אוהבים לשמוע את עצמם. לעתים יש להם דבר חכם ומעניין להגיד, אבל לפעמים הם יבקשו לעמוד מול מצלמת טלוויזיה ולדבר אפילו אם אין להם שום דבר ערך בפיהם. ישראל היא כנראה אחת מיצרניות הפוליטיקאים הגדולה בעולם לנפש.

יאיר לפיד ועמית סגל הם פוליטיקאים. עמית סגל ויאיר לפיד הם עיתונאים. שתי ההצהרות נכונות ולא סותרות אחת את השניה, אלא שרק אחד מהם מכהן כרגע כראש הממשלה החליפי של ישראל. למרות הפער האידיאולוגי, הם לא כל כך שונים אחד מהשני. שניהם אנשי מילה רהוטים, שניהם שאבו השראה מאב דומיננטי ושניהם היו האטרקציה המרכזית של "אולפן שישי". כל כך דומים הם, עד שלרגע בחדשות 12 התבלבלו והציגו בדיון המקדים באולפן את עמית סגל במסך מפוצל עם עצמו. בטח יש יקום מקביל בו העיתונאי יאיר לפיד ראיין אמש את שר החוץ עמית סגל. לצערנו, אנחנו נצטרך להמשיך לחיות ביקום הזה ונתרכז בריאיון שערך סגל עם לפיד במהדורה המרכזית של חדשות 12.

עוד בוואלה!

הלילה מיכאל בן דוד בחצי גמר האירוויזיון: "הוא מופיע מדהים, ישראל פייבוריטית לעלות לגמר"

לכתבה המלאה
העביר את כל דף המסרים. יאיר לפיד(צילום: צילום מסך, חדשות 12)

מפגש הפסגה המבטיח בין סגל ללפיד היה קשוח, אך הוגן. אולי הוגן מדי. זה לא שעמית סגל לא שאל את לפיד שאלות קשות. להפך. למעשה, קשה להיזכר בריאיון עם כל כך הרבה שאלות קשות שהוטחו בפני אחד מבכירי "ממשלת השינוי" מאז שהוקמה. הבעיה לא הייתה בשאלות של סגל, אלא בחוסר המתח שניכר באוויר. משהו בתחושה הפמילירית בין השניים הופכת את כל המפגש לשיח חברי, אפילו אם האידיאולוגיות הפוכות. נראה שאחרי הריאיון הם יכלו לכבות את המצלמה, לשתות איזו פחית של צהריים ולהיעשות קשוחים ברוח עם שיחת אוף רקורד על הספר החדש של אבישי בן חיים. מי יודע, אולי זה בדיוק מה שקרה.

כמו כל פוליטיקאי, יאיר לפיד הגיע עם דף מסרים. עמית סגל לעומתו הגיע עם רשימת אמירות שלפיד אמר בעבר. ראש הממשלה החליפי לא התרגש, ופשוט ביטל את כל מה שהוא אמר בעבר. בשביל מה להתייחס לאמירות שנאמרו בהיסטוריה העתיקה, הוא הצליף אינטלקטואלית בבן שיחו, כשאתה יושב מולי ויכול לשמוע את מה שיש לי להגיד עכשיו. אפשר לחשוב בטעות שמדובר בשיחה פילוסופית, והאמירות שסגל ציטט נאמרו לפני אלפי שנים. בפועל, סגל ניסה להבין אם לפיד חוזר בו מדברים שהוא אמר לפני שנה בערך. יש פה אנשים שנושאים את הכינוי "נוכל" על הגב על הרבה פחות.

לפיד ניסה להסיט את השיח (בחוסר סטייל מסוים) אל דף המסרים שלו, ובראשו האזהרה מפני "ממשלת בן גביר-ביבי". נראה שבסופו של דבר כולם היו תלמידיו של נתניהו, גם מתנגדיו הגדולים ביותר. ההפחדה מ"סוף הדמוקרטיה" לא מקרית, גם הבחירה בצירוף "בן גביר-ביבי". בדיוק כמו "התחכום" של הליכוד שניסו להקטין את גדעון סער והפכו אותו ל"גדעון". בדיוק כמו האזהרות ש"זה או ביבי או טיבי". עכשיו זה "או יאיר או בן גביר". אותו הפרד ומשול ישן וטוב. ממשלת השינוי לא מציעה הרבה שינוי ברגע שמריחים באוויר את הסקרים של מנו גבע וקמיל פוקס מתקרבים. ברור שבבחירות הבאות ההבטחה "רק לא ביבי" לא תספיק. להבדיל, האיום של "רק לא בן גביר-ביבי" כבר יכול לעורר אנשים אל הקלפיות.

עשה הכל נכון בריאיון הזה מהצד שלו. עמית סגל(צילום: צילום מסך, חדשות 12)

הריאיון המלא:

בסופו של דבר, זה מה שהיה כאן אמש. ריאיון לקראת בחירות. גם אם אין תאריך על השולחן, וגם אם לפיד מצהיר שעוד תהיה רוטציה והוא יעבור לגור בבלפור (שאלה מצוינת של סגל, שבאופן עקיף גרמה ללפיד לעקוץ את רה"מ בנט). האופטיקה חשובה לא פחות מהרטוריקה. בזמן שנתניהו מתראיין למלחכי פנכתו בערוץ 14, יאיר לפיד מגיע למפגש ראש בראש עם הנציג הכי אותנטי, ולבטח הכי פופולרי, שיש לימין הישראלי בתקשורת המקומית.

עמית סגל עשה הכל נכון בריאיון הזה מהצד שלו. ההתעקשות שלו בעניין המשפחות השכולות עשויה הייתה להישמע קטנונית, אבל היא שיקפה תחושות עזות שיש בציבור כלפי הממשלה בכלל ולפיד בפרט. ועדיין, לפיד יצא מהריאיון בעמידה זקופה. סגל חבט וחבט בלפיד, אבל להבדיל מהקרב המפורסם מול טייסון כהן - הוא סירב ליפול. הוא העביר את המסרים שלו ופנה אל הקולות המתנדנדים במרכז. נקודות בונוס נרשמו לזכותו על כך שהוא עשה את זה ביום קריטי למדיניות החוץ של ישראל, עם מות העיתונאית בג'נין.

זה חלק מהתהליך של בניית המותג החדש של לפיד. לפיד השקול. לפיד הממלכתי. לפיד הלא ביבי. כלומר, הקצת ביבי אבל רק הקצת הטוב. לפיד החל את הקריירה הפוליטית שלו בריצת ספרינט מפתיעה, אבל עם הזמן הוא למד להחליף את הלהט ברוגע עיקש. ריצת המרתון המרשימה הזאת עדיין יכולה להיגמר בבלפור, אבל לפיד יודע שזה לא הזמן להוריד הילוך אלא להמשיך בדיוק באותו הקצב. ש"י עגנון טען ב"סיפור פשוט" כי מי מנוחות חותרים בטוחות. לפיד מציע אסכולה אחרת, מסוכנת יותר, בטוחה פחות. אתמול הוא עבר מכשול לא פשוט בהצלחה. ההמשך, אפשר לנבא בביטחון, לא יהיה כזה סיפור פשוט.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully