"קדימה קדימה" הוא מסוג הסרטים שהצופים והצופות בו יוצאים עם עיניים דומעות. הבמאי שלו, מייק מילס, בוכה לא מעט, ואפילו לא צריך ללכת לקולנוע בשביל זה.
"רק אתמול בכיתי. אני בוכה כל הזמן", הוא אומר בשיחת זום לוואלה! תרבות לקראת צאת הסרט אצלנו בסוף השבוע הקרוב. "אנחנו חיים בתקופה אינטנסיבית באופן כללי, וגם בחיים שלי קורים הרבה דברים. גבר שבוכה, בטח אם הוא גבר לבן וסטרייט, חוטף על זה. זה לא נחשב 'קול'. אפילו נשים שיצאתי איתן לא ראו את זה בעין יפה, אבל בעיני זו תכונה חשובה. הרגישות הזו עוזרת ליחסים שלי עם שחקנים. אני סופר רגיש למה שהם עושים. בסופו של דבר, הבכי הפך ממשהו שיורדים עלי בגללו למשהו שמשלמים לי בזכותו".
"קדימה קדימה", שמתהדר בצילום שחור לבן יפהפה של הצלם הדגול רובי ריאן, מגיע לישראל לאחר עיכוב קל בעקבות הקורונה. באמריקה הוא יצא בסתיו האחרון, וזכה לביקורות מהללות, וזאת כיאה לכך שמככב בו אחד השחקנים המוערכים של דורנו - חואקין פיניקס.
פיניקס מגלם בסרט איש רדיו המסתובב בארצות הברית וראיין ילדים על התקוות והחרדות שלהם - אלה קטעים כמו-תיעודיים, בהשתתפותם של זאטוטים אמיתיים שמדברים בלי פילטרים.
אחותו של הגיבור עוברת משבר, ובעקבות זאת הוא פורש את חסותו על בנה, אחיינו בן התשע, ומצרף אותו לנדודיו. המסע המשותף משמש רקע לתהליך התבגרות כפול - של הילד כמובן, אבל גם של דודו, שמעולם לא היה אב בעצמו, ולראשונה אי פעם לוקח על עצמו אחריות של הורה.
גם פיניקס לא היה אבא בזמן הצילומים, והפך לכזה מיד אחריהם. "אני חושב שהוא יהיה אבא מעולה", אומר על כך מילס. "הוא אדם שנע על ספקטרום רחב מאוד, אבל אם אני צריך לתאר אותו, אגיד שהוא אדם רגיש מאוד. שחקנים הם למעשה אנשים שחיים בדירות בלי דלתות, ולכן הם חייבים להיות אנשים רגישים".
"בעיני, אתה לא צריך להיות הורה במובן הביולוגי של המילה כדי להיות דמות אב טובה או כדי לדעת איך להתנהל עם ילדים, וחואקין היה ההוכחה לכך. אני חושב שכל דבר הופך אותך לאבא טוב, ואני חושב שלהיות אבא הופך אותך לאדם טוב יותר. מאז שאני אבא בעצמי, אני אדם חי יותר וגם במאי טוב יותר. הסרט הזה לא גרם לי לעשות חשיבה מחדש על ההורות שלי, אבל כן גרם לי להעריך יותר את הדינמיקה בין הורה וילד".
עם כל הכבוד לפיניקס, הכוכב האמיתי של הסרט וזה שמוציאים את הטישו בגללו הוא וודי נורמן, הילדון שמגלם את אחיינו באחד מתפקידיו הקולנועיים הראשונים. בשלב מסוים, הוא אפילו הוזכר כמועמד אפשרי לאוסקר.
"אמרתי להורים של וודי - תחשבו שהצילומים של הסרט הם מסיבה, שאני המארח שלה ואתם האורחים", אומר הבמאי. "כל מה שקורה - הוא אחריות שלי. אני לא יודע מה אני יכול לעשות, אבל אם אתם צריכים משהו - אני פה בשבילכם. ברור שתשומת לב תקשורתית מביאה עמה הרבה לחץ, וקצת מוזר לשים אותו על כתפיים של ילד, אבל אם יש ילד שיכול להתמודד איתו - זה וודי".
מילס החל את דרכו כמעצב גרפי וכבמאי של ווידיאו קליפים. ב-2005 ביים את סרטו הארוך הראשון והמוערך, "מצוץ מהאצבע", ומאז ביים שני סרטים נוספים שזכו לתהודה - "בגינרס" ו"נשות המאה ה-20".
למילס יש יכולת להתיך בין מילים ודימויים, ולכן לא פלא כי ציטוטי מסך מסרטיו מככבים בשלל חשבונות האינסטגרם המוקדשים לציטוטים מתוך סרטים. "אני בכלל לא מכיר את העולם הזה, אבל משמח אותי לשמוע על כך", הוא אומר כשאני שואל אותו על הנושא. "כבמאי, אתה מקדיש שנים מחייך לעשיית סרט, ואז הוא יוצא לעולם ונדמה שהוא פשוט נעלם, אז נחמד שמישהו מתחבר אליו ומשמר אותו בכל דרך שלא תהיה. מה שסיפרת לי משמעותי מאוד מבחינתי, ואולי אני צריך לפתוח אינסטגרם".
הסרט שלך עוסק ברדיו, והאירוניה היא שאנשי רדיו ובעיקר פודקאסטרים נחשבים היום לדבר הגדול הבא, בשעה שאנחנו בעולם הקולנוע נתפסים כנחלת העבר.
"אני מסכים שאנחנו פחות ופחות רלוונטיים בתרבות הפופולרית, אבל אולי זה גם הופך אותנו לחתרנים יותר? אני לא יודע מה להגיד לך. 'קדימה קדימה' הוא לא סתם סרט קולנוע, אלא סרט על רגשות, ואני מרגיש שלעשות סרט כזה בימינו זה מעשה רדיקלי.
"אני יודע שהדשא של השכן תמיד ירוק יותר, אבל העבודה של אנשי רדיו תמיד נראתה לי כיפית יותר. הייתי רוצה להתנסות בה גם כן. אם אתה מכיר מישהו בישראל שמחפש מישהו להגיש תוכנית רדיו, בבקשה תמליץ עליי".