משה יצר דרמה מוזרה סביב הכלב של מאי. יש לזה הסבר אחד בלבד

זה הבוקר שלמחרת חתונת הגייז הראשונה בתולדות חתונמי, ולאור כמות הטוקבקיסטים שהצהירו כי יפסיקו מעתה והלאה לצפות בתכנית, אני תוהה לעצמי כמה מהצופים והצופות יודעים שדני פרידלנדר גיי. אם זו האג'נדה שלכם, אולי כדאי שתפסיקו לצפות רטרואקטיבית שלוש עונות אחורה. אפשרות שניה היא שמבחינתכם הומואים ראויים להיראות בטלוויזיה, רק להימנע מביטוי זהותם המינית והרומנטית. אם כן - אתם עדיין הומופובים. רק בואו ניישר על זה קו. האם אני מדברת אל טוקבקיסט אחד שהגיב בכל רחבי האינטרנט אלפי פעמים? ייתכן מאוד. מסתורי הוא המוח הטוקבקיסטי. כמחווה להייטרז, נתחיל דווקא מהם.

מתן וגיא נוחתים אל ירח הדבש בסיציליה, לרשותם חדר רומנטי, נוף פסטורלי ושמפניה ללא תחתית - הזדמנות מושלמת עבור מתן לעוד התקף חרדה מטאורי. "שנרים אחד את השני כמו שאני מרים אותך עכשיו", מברך גיא לחיי הרמות הדדיות, ברכה שיזדקק לה לאורך הפרק כשימשיך לשאת את מתן על כתפיו, מגלם את דמות המטפל בעודו נזקק לטיפול בעצמו.

לפחות בינתיים הם מצליחים להחזיק את המאזן הא-סימטרי הזה. באיטליה הכל נראה טוב יותר, אפילו מסעדת ההונאה שארגנה להם ההפקה, ובה נדרשים הלקוחות להכין לעצמם את האוכל באמתלה של פעילות זוגית מקרבת. איזו נוכלות מדהימה. אני מתה לפגוש את הראש העסקי מאחוריה. על הדרך אני מזמינה אתכם לסדנה החדשה שלי, "ניקוי זוגי", ובה מוזמנים לנקות לי את הבית למען חקירה זוגית מרגשת במחיר היכרות.

בדרכם החוצה הם חולפים על פני ספר המבקרים, וגיא חוזר על מוב "שיעור הגולף" שאימץ מיותר מדי קומדיות רומנטיות, כשהוא רוכן אל מתן מאחור ומדגים לו בזרועותיו החסונות כיצד לבצע פעולות שונות עד הבסיסיות ביותר, כגון כתיבה. למצלמות הוא מספר שלא הכל מונח במקומו, ושהוא מרגיש קצת לבד וקצת מוזר בשל ההיכרות החדשה. לדבריו דווקא ליד מתן הוא מרגיש בנוח, אבל כנראה שלא מספיק בנוח כדי לספר לו על הקשיים שהוא חווה. הם צריכים עוד ללמוד לתקשר, אם כי מהיכרותי עם גברים בכלל, חילופי הדברים על חיתוך העגבניות במטבח נחשבים רמת תקשורת מספקת.

זוהי שעת צהריים, זמן להתקף חרדה נוסף. גיא שוב מנסה להרגיע את מתן, מה שרק מעורר במתן חרדות נוספות ותאוריות קונספירציה באשר למניעיו האמיתיים של גיא. האם הוא רוצה להרגיע אותו רק כדי להרגיע, או מתוך חיבה וקרבה אמיתיים, ואולי גם משיכה, או רק משיכה, או שאולי אלה בכלל לא מילותיו שלו אלא של חייזרים שהשתלטו על מוחו לצרכי ריגול? למרבה הפרדוקס, רק כשיצליח לשחרר מהחרדות יוכל למצוא את התשובות לכל אלה.

כרגע, כשהם ביחסי מטפל-מטופל, באמת לא ניתן להבחין אם צומחת שם זוגיות. יותר מזה, סביר להניח שגם גיא לא יודע את התשובות, מפני שכרגע הוא איננו מכיר את מתן אלא כגוש חרדה מהלך. כדי להכיר אותו, הוא מנסה להרגיע, וכדי להרגיע, הוא משחזר שוב את מוב שיעור הגולף - הפעם בפעילות קליעה למטרה. שניהם לא בדיוק יודעים מה הם עושים, אבל הכישלון של מתן בתחום גורם לו להרים ידיים ולצאת מהמשחק, תגובה נפוצה בקרב משתתפי המשחק בני ה-6-7. גיא משמש גם הפעם כתף תומכת אבל רואים שקצת קשה לו, כי אי אפשר לנהל זוגיות כיפית עם אדם שצריך תמיכה רגשית בעת פעילות יום הולדת.

אבל לא הקליעה למטרה היא באמת מה שיושב על מתן, אלא הספק לגבי גיא. הוא לא מוכן לשחרר את הדחייה שספג מגיא עוד מלפני התכנית, אי אז, כשגיא סירב לשידוך שהציעו חבריהם המשותפים. הם מוכרחים לדבר על זה כבר, לאוורר, להשאיר את הסיפור מאחוריהם ולהמשיך הלאה, אבל הפחד של מתן עמוק מכדי לגעת בנושא. הוא מנסה לגשש בכיוון, בדרכו הגמלונית, סביב ארוחת הערב במסעדת מישלן.

"מה היו הציפיות שלך מירח הדבש הזה?", הוא פותח שיחת משוב רבעונית. "יש לי פה הזדמנות לעשות משהו שוויתרתי עליו", משיב גיא, והמשהו הזה הוא כנראה מתן. בין אם הוא מתכוון לזה באמת או מנסה להשרות על מתן נינוחות - זה לא עובד על מתן, שממשיך להנהן מולו בישיבת רובוטריק.

קשה לומר אם מתן מסוגל בכלל להשתחרר מהתקיעות שהוא שרוי בה, כי גם ללא קשר למצבו הרגשי הטעון, נראה שהחרדה טבועה בו. רואים את זה בגוף הקפוץ, בתנועה המודעת לעצמה וביציבה הכפופה. מחווה לטיטניק שמעניק לו גיא באמצע המסעדה (הלא היא עוד וריאציה על מוב שיעור הגולף) מצליחה להפיג זמנית את המתח, אבל עדיין לא ברור אם זה סיפור על אהבה או התרסקות ספינה בלב ים ומוות מהיפותרמיה.

השמש טרם עלתה אך משה כבר קם ומכריז במבט אל האופק, כחוזה המדינה, "מרגיש נפלא". ככל שהשידוך בינו לבין מאי מוצא חן בעיניי, משה כשלעצמו לא בהיר לי לגמרי. עדיין לא לגמרי הבנתי את המניעים שלו, יש פער מוזר בין המילים שלו למבע והמודעות האינסופית שלו למצלמות - שמתבטאת במונולוגים מ"בית הקלפים" - אשר גורמת לי לתהות האם הוא נהנה מהזוגיות החדשה שלו כמו מהפרסום הנלווה אליה. "הרצון שלי זה שהיא תהיה האדם הקרוב לי בעולם", הוא ממשיך לדווח, משפט שיכול להיות מקסים אם נאמר בחיוך או מצמרר אם נאמר בפנים חתומות, כמו במקרה של משה.

אחרי שהתעקש שהוא יודע לנהוג על הילוכים, משה ממשיך לקרטע עם הרכב השכור, והפעם עם אמברקס למעלה, יהירות גברית שנותר לי רק להעריץ. כמה הייתי רוצה להתהדר בהכרת נושא שאין לי שום היכרות איתו, לא כל שכן אם מדובר בשקר מסכן חיים. אבל יותר מאשר יהירות, זהו פחד עמוק, קמאי, לפגיעה בגבריותו באם ייתפס כמי שאיננו יודע לנהוג על הילוכים, פחד שבאופן אירוני מתגשם בכל פעם שמשה אכן מחליט לנהוג על הילוכים.

למזלו יכולת ההכלה האדירה של מאי עומדת בכל זה. היא מכילה גם את תאוותו של משה לשופינג, המתגלה דרך גיחה לחנות תיירים כעורה במיוחד מהסוג שניתן למצוא בשפע לחופי תל אביב. היא מאזנת את הפטיש הזה עם אובססיה לקפה הפוך, ולפי שעה, נראה ששניהם מצליחים להחזיק ולספוג ואפילו לאהוב את המוזרויות אחד של השניה. עכשיו אין ספק, משה באמת מתלהב ממנה. הוא עף עליה. ואוהב גם לדבר למצלמה, אבל זה לא סותר.

אבל אז, בעת הליכה זוגית בשדרה, מתגלה משה כאחד מאותם טיפוסים מפוקפקים המדווחים על פקקים בווייז ומדרגים עסקים בגוגל. למאי יש כאמור יכולת הכלה אין סופית, והיא מבליגה על הגילוי מבלי להצטייד אפילו בספריי פלפל. למעשה, היא מבליגה על כל חסרונותיו של משה בצחוק גדול - עד שזה מגיע לכלב. "אני לא אוהב לגדל דברים", מתנסח משה כחייזר עם סליים ירוק במקום נשמה. "איך נסתדר עם הכלב?".

נראה שלמשה אין מושג באיזה חוסר רגישות נכנס לנושא כה רגיש עבור מאי. חוסר הבנה מוזר, בהתחשב בכך שהוא אבל עד היום על כלבה שגידל והלכה לעולמה. הוא אמור להבין כמה ריי יקר ללבה. ובעצם, למה שיחווה עכשיו דעה על הכלב? מישהו ביקש ממנו לגדל אותו? המחשבות על הכלב התבשלו אצל משה מהתחלה, עיסוק תמוה מהתחלה, שהרי רוב הכלבים מתפקדים רוב היום כשטיח בפינת הבית.

יש שתי סיבות אפשריות לדרמה המיותרת הזו. האחת היא שמשה נבהל מרוב שטוב לו, הוטרד מהבעיות שעלולות להתגלות בהמשך והמציא אחת כדי לסיים את זה כבר ולהמשיך הלאה. אפשרות שניה היא שלמשה באמת יש בעיה - בעיה של פחד ממחויבות - ואותה הוא משליך על הכלב.

כשמשה מסרב להוציא את הכלב לטיולים, הוא למעשה מסרב להיכנס לרוטינה ששייכת למאי. הוא פוחד להיבלע בתוך הזוגיות הזו. הגילוי שאיננו מסתובב עם טבעת הנישואין שלהם מחזקת את התאוריה הזאת. אבל כיוון שאיננו מוכן להודות בפחד הזה אפילו בפני עצמו, הוא מעביר את האחריות למאי ומצייר תרחיש מעליב למדי שבו היא תעשה לו פרצופים אם לא יטייל עם הכלב.

גם כאן לוקחת על עצמה מאי את תפקיד המפייסת, למרות שהיא בבירור זו שנפגעה, ומבלי שמשה ינקוף אצבע למען הפיוס הזה. "היא אלופה", מדווח שוב משה. אבחנה נכונה מצדו, אבל גם מדאיגה בקשר אליה. כבר ידוע לנו שתחת טוב הלב, החמימות והאמפתיה של מאי יושב צורך עצום בריצוי, ושהיא נוטה לוותר על עצמה בקשרים לטובת הפרטנר. נכון לעכשיו, הגישה שלה מהלכת קסם על משה, שמבין בעצמו שהגזים וש"זה כולה כלב", אבל הייתי רוצה לדעת שהיא מסוגלת גם להציב גבולות ברורים ולעמוד על העקרונות שחשובים לה, כדי לא ללכת לאיבוד בקשר בעצמה.

אחרי גיחה לחדר הכושר (מי אתם, אנשים שעושים כושר בזמן ירח דבש?) הם ממשיכים למזמוז רומנטי בבריכה. "אנחנו לגמרי מתאהבים", מדווח כתב ההתאהבויות שלנו מהשטח, ומאי מסכימה, "התאמה מצוינת. הדבר היחידי שאפשר לחשוש ממנו זה האובר שלמות". הפחד הזה מקנן, כאמור, גם במשה, ויש תחושה שהוא הולך להיפגש במציאות בקרוב.

כבר עכשיו, המציאות שלהם איננה מושלמת. היא אולי נראית ככה מבעד למסך הוורדרד של החתונה וירח הדבש. בחזרה הביתה המציאות הולכת להכות בפניהם, כי זה מה שקורה לכל הזוגות שמתאהבים בקלות ומהר. כשאלה פוגשים לראשונה בפגמים זה של זה, הנפילה כואבת במיוחד. ולמרות זאת, אחרי רגעים כל כך מתוקים של שניהם יחד, מגיע ל"חתונמי" את הקרדיט על אחד השידוכים המוצלחים בתולדותיה.

הזוג המאוהב מסיים את היום בריקוד אקראי של משה על גג בניין, ובהכרזה, "זה היה אחלה של רגע". "אני אוהבת שהוא מדרג את הרגעים", מוסרת מאי, רגע לפני שמשה הולך להזין את הדירוג הזה בגוגל.

בן ומעיין נוחתים מירח הדבש, נושאים אל ספתו של דני את התקף הצחוק המתמשך כנגד גבולות הסרעפת האנושית. כשחזרו הביתה, מספרת מעין, היא התערערה, אבל אז קיבלה הודעה ראשונה מבעלה הטרי - ונרגעה. מבחינתה זו אינדיקציה לכך שבן מתעניין בה גם מחוץ למצלמות, ולמרות זאת היא נזקקה לאישור שלו שוב ושוב במהלך הפרק. למזלה, בן באמת בעניין. יש ביניהם מגע וצחוק ותקשורת טובה, וזה יותר ממה שרוב הזוגיות יכולים לייחל לו, בטח אחרי שלושה ימי היכרות פלוס מינוס.

הם הולכים לראות דירות ביפו - העיר היחידה שבה רואים דירות ביקום "חתונמי" - ומוצאים אחת יפה ובהירה מכדי להכניס אליה נעליים, מסוג הדירות שמשדרות "זוגיות מוצלחת". מסורתית, חיפוש הדירה ב"חתונמי" הוא פתח מזהיר למשבר זוגי, אבל הם צולחים את המשימה ללא מחלוקות והם חותמים את הנושא בנשיקה בתוך עשר שניות בדיוק. כמו במקרה של מאי ומשה, גם כאן האווירה מתוקה מכדי לא להיעכר והתאורייה הזו תוכיח את עצמה כבר בפסקה הבאה.

עם כניסתם לדירת החלומות, מגלה מעין שלבן אין סנטימנטים לחפצים וליתר דיוק, לדבריו, אין לו סנטימנטים ל"כלום". נסיונותיו להרגיע אותה על ידי השחלת המילה "בייב" לכל משפט, מעלים חרס. מעין מוטרדת, כי כל הנושא הזה של מערכות יחסים אוהבות בין בני אדם די מתבסס על סנטימנטליות, אבל לחפצים, בהקשר הזה, לא הייתי מייחסת הרבה חשיבות.

אני יכולה להבין אותה - חוויתי בהלה דומה כשנכנסתי לראשונה לדירת הרווקים של בן זוגי, והבחנתי שאין בה אף תמונה של מי מהיקרים לו ואף לא פריט אחד שהוא קשור אליו רגשית. כאישה סנטימנטלית, זו חוויה שגורמת לך לפקפק באדם שמולך ולתהות האם תסיימי את הערב הזה מבותרת לחתיכות, אבל האמת היא שהטירוף האמיתי הוא שלנו, מרובי החפצים ומחבקי המוצרים, ולא שלהם. בסך הכל מדובר באנשים שלא מגלים הרבה עניין בעיצוב בית או באיסוף חומרי, והם יכולים להיקשר עמוקות לבני אדם, להבדיל מבגדים או רהיטים או מזכרות דהויות מהגננת בכיתה ב'.

כך או כך, הדאגה הזו מושקטת על ידי ארוחת ערב ראשונה מידיו המיומנות של בן - קציצות עם פירה במרקם אורגזמי על פי העדויות. למצלמה בן מספר שטוב לו אבל "קל להיות מאושר בגן עדן", ובזאת מתכנן משבר שגם יוציא לפועל בקרוב, בהפקה של איש אחד. מעין, שלא מודעת לתכנית הנרקמת, ממשיכה להרעיף מחמאות על הפירה ויוצרו בזמן שבן מתחיל להפגין סימני אי נוחות.

הכאפה הצפויה של החזרה לארץ כבר נחתה על בן, אבל פסחה על מעין - והם נדמים לראשונה בחוסר סנכרון אנרגטי, במחילה על הביטוי הניו אייג'י להבחיל. מבחינת בן, ירח הדבש נגמר. הוא חזר אל הקרקע, ומוכן להתחיל להכיר לעומק את האישה שמולו. זה אומר גם סתם לדבר לפעמים, על החיים, על העבודה, על ההורים, על המשפחה - כל שיח שלא עוסק בזוגיות עצמה ובשיר הלל לדמותה. שגרה.

מעיין מתקשה להרפות אל השגרה הזו, כי היא עדיין זקוקה להמון אישורים ובן מבחין בהם, מה שעלול להמאיס אותה עליו. הוא לא יכול ולא רוצה לחלק לה כרגע את ההצהרות הגרנדיוזיות שהיא מחכה להן, כי אינן מבוססות מציאות, וגם אולי כי אי אפשר להמשיך כל הזמן עם המתיקות הזו.

כרגע, הוא רק יכול לומר שלוקח לו זמן להיפתח, אבל כשהוא נפתח - הוא לגמרי שם. הדרמה הגדולה שצפו לנו הפרומואים לא הגיעה, אבל יש תחושה שהיא קרבה. בין אם אלה בן ומעין או משה ומאי - הפיצוץ מוכרח להגיע כבר. אי אפשר להכריז על זוגיות טובה לפני ריב ראשון הגון, או לכל הפחות משבר, ואי אפשר לצרוך יותר מדי מתוק ללא הרעלת סוכר.