איש הטלוויזיה, היוצר והמגיש מודי בר-און, שהלך אתמול לעולמו בגיל 59, הובא (שלישי) למנוחות בבית העלמין האזרחי "מנוחה נכונה" בראשון לציון בהשתתפות מאות מחבריו ומאוהביו בענף הספורט, תעשיית הטלוויזיה ועולם הבידור התקשורת. בר-און נודע בעיקר כתסריטאי ("החמישייה הקאמרית"), כיוצר דוקומנטרי ("הקיבוץ", "במדינת היהודים", "כביש 90", "הכל אנשים") וכמגיש פופולרי בערוץ הספורט. הוא הותיר אחריו אישה ושני ילדים. בתחילת דרכו עסק גם בתיאטרון ובסטנד-אפ.
בתו של בר-און, צוף, ספדה לו בדמעות: "יותר מכל דבר אחר יותר, יותר מהשנינות, מהוורקוהוליות, מהצחוקים, מהעצבים, מהכישרון ומהרגישות, הסיפור של אבא שלנו הוא סיפור של אהבה. סיפור של אהבה שהתחיל ביום ירושלים אחד בקיבוץ קדרים ונמשך בדיוק ארבעים שנה. אני חושבת שבהרבה מובנים הוא היה כבר עייף אבל הוא נלחם להיות איתנו עד התאריך הזה, וכמעט עד חג שבועות, החג המשפחתי שלנו. החג בו הוא פגש את אמא שלי ויותר מאוחר גם התחתן איתה, ומאז לא יכול היה להיפרד ממנה. וכן, יש משהו קצת פתטי ומרגש בלראות גבר בן כמעט 60 שכשאשתו נוסעת לחו"ל לשבועיים הוא חייב לדבר איתה כל יום בטלפון כי הוא פשוט כל כך מתגעגע. למרות השוני, השנים והקשיים הוא הבטיח להיות חבר שלה לתמיד - וקיים".
"הרבה אנשים מכירים אותך מהטלוויזיה, מהעבודה, כחבר או כאבא הכי טוב, אוהב ותומך, שגם אפשר לדבר איתו שיחות עומק על החיים אבל גם סתם לרכל על אנשים בעיר ולהשחיר. או לעוף על ספר או סרט חדש. אבא שיבוא לאסוף אותך באמצע הלילה משום מקום בלי הסבר, אבל גם לא יחסוך בביקורת אם הוא חושב שצריך. איש כריזמטי, גם מעצבן לעיתים, ופרפקציוניסט כל הזמן, שמתיש את הסביבה אבל בסוף תמיד מודים לו. יחד עם כל האמיתות האלה, יודעי סוד מבינים שאבא שלי במיטבו היה עם אמא. אמא שלי שטיפלה בו, אהבה אותו, ישבה לצדו והכילה אותו ואת השיגעונות שלו, כמו שרובנו יכולים רק לחלום. עד היום, השעה והשנייה האחרונה, וכך גם ברגעיו האחרונים כל מה שהוא רצה זה להיות עוד רגע בזרועותיה של אהבת חייו, מאז ועד היום. וככה זה היה. ברגע קטן מסתיים לו סיפור אהבה גדול. זהו, אין סוף לדברים האלה. אז רק נגיד שזה בלתי נתפס שאתה איננו, שאנחנו אוהבות אותך, שאתה איתנו תמיד בלב, בראש ובכל מקום. יהי זכרך ברוך".
בתו השנייה, נטלי, ספדה אף היא: "כמה כיף היה ללמוד ממנו, הוא תמיד הביא מעצמו את המקסימום. הוא היה כל כך מוכשר ומורה כל כך טוב. אבא, אם בערוב ימיך מה שהיה שווה לך לקום עבורו בבוקר הוא היצירה כנראה שאתה אדם מאושר. אם הבנות שלך חושבות באופן אבסולוטי שאתה הכי הכי כנראה שאתה אדם מאושר".
איש הטלוויזיה אייל אופנהיים, חברו של מודי, ספד לו בהלוויה: "מודי היקר, כולנו ידענו בחודשים האחרונים שהיום הזה יגיע, ועדיין ההלם והאובדן קשים מאוד. בכל פעם שמישהו ביקר אותך בתקופה האחרונה, שלחנו אחד לשני הודעות מעודדות על כך שהנה הנס קורה. קיווינו לעוד רגעי חסד ולעוד מפגשים שבהם גם במצבך תמטיר עלינו פנינים והשראה. רק אתה היית יכול להגדיר את מצבך הרפואי במשפט: 'הרופאים הודיעו לי שהם פיטרו אותי'. היית אמן של מילים, יש שיגידו שהמצאת שפה. שפה שהגדירה מחדש את הספורט ואת התרבות. שפה שהגדירה עבורנו את הישראליות שרצינו לראות ולפעמים קצת נעלמת".
"אם הייתה בחילוניות הישראלית סמכות עליונה, זה היית אתה: לימדת אותנו על סקרנות והרחבת אופקים, לימדת אותנו על אהבת אדם, לימדת אותנו לתת כבוד לעבר אבל לא לחטוא בנוסטלגיה מזוייפת, לימדת אותנו איך לספר סיפור, ובעיקר לימדת אותנו שהסיפור תמיד יותר גדול ממי שמספר אותו. היית מהפכן ובכל תחום שנכנסת אליו שינית בו את חוקי המשחק. אין דרך להיכנס לנעלייך כי כבר לא מייצרים נעליים כאלה. ולמרות שהיית יוצר, משורר, אינטלקטואל, לא היית מורם מעם, נשארת אדם פשוט שלא עושה מעצמו עניין עד ימייך האחרונים. והדבר הכי מדהים זה שבעצם לא הבנת כמה אתה גדול, מיוחד ונערץ ואיזו השפעה עצומה הייתה לך על כל מי שפגש אותך".
"נמצאים פה חברים וקולגות אבל גם אנשים שפגשו אותך רק דרך מסך הטלוויזיה ואהבו אותך מאוד בעיקר בגלל שהייתה לך את היכולת לגרום לכל מי שרואה אותך על המסך להרגיש כאילו אתה יושב לידו. מנחמת אותי העובדה שבחודשים האחרונים בילית עם המשפחה המקסימה שלך, ואני מאוד שמח שאולי בפעם הראשונה בחייך הבנת באמת כמה אתה יקר ואהוב על כל כך הרבה אנשים. אנחנו אולי נפרדים ממך היום אבל בעצם אתה תישאר איתנו לנצח כי ליצירות שלך, לאבחנות שלך, למילים שלך ולשפה שהמצאת אין תאריך תפוגה. מודי אחי הגדול והיקר, אני לא יודע איפה החיים שלי היו ללא המפגש איתך. הייתי רוצה עוד הזדמנות לפגוש אותך ולהגיד לך תודה. הייתה לנו זכות גדולה להיות לידך, אתה תמיד תישאר בלב של כולנו. אנחנו אוהבים אותך מאוד".
טל פרידמן ביצע בהלוויה את השיר "מדוע הילד צחק בחלום" שכתבה לאה גולדברג והלחין שלום חנוך. רבים בקהל הזילו דמעה כששר פרידמן את המילים שחתמו את השיר "והוא יחייך ועיניים יפקח, אבל החלום נעלם ונשכח, ודי".
אלי אוחנה ספד לבר-און בשיחה עם וואלה! תרבות: "אי אפשר להכיל במשפט אחד ולא בעשרה משפטים מה מודי היה. מעטים האנשים שזכו באהבה גדולה כזאת גם בחייהם וגם במותם. זו אבדה גדולה גם לשידורי הספורט, גם לתרבות וגם למשפחה".
בוני גינצבורג ספד לבר-און בשיחה עם וואלה! תרבות: "מודי היה ללא ספק קונצנזוס, אהוב על כל שכבות העם, בעיקר בגלל שהוא דיבר בשפה שכולם יכלו להתחבר אליה. הוא חיבר את התרבות עם הספורט בכלל והכדורגל בפרט. אנשים התחברו לזה. אולפן ליגת האלופות היה מדורת השבט. מודי יצר שפה טלוויזיונית שאיש לפניו לא השתמש בה. מודי היה ערוץ הספורט. הייתה לי הזכות לעבוד לצדו בהרבה משדרים והרבה שעות בדרכים. אני עצוב מאוד, ושולח את תנחומיי למיקה, לבנות ולמשפחה".
השחקן והקומיקאי טל פרידמן סיפר לוואלה! תרבות: "מודי ואני היינו עושים תחרות מי מצחיק אחד את השני יותר. עשינו מין טורניר כזה. תמיד היינו מגיעים בסוף לכאבי בטן מצחוק. גם לאחרונה. אין אנשים כאלה".
הבמאי והתסריטאי רני בלייר ספד לבר-און בשיחה עם וואלה! תרבות: "אני אזכור למודי בעיקר 20 שנה של עבודה שותפת במכללת ספיר, כמרצה בכיר, אהוב במסלול הטלוויזיה, שהיה נערץ על ידי תלמידיו, תלמידותיו והמורים. וגם חבר יקר. אני חושב שזה בעיקר הסקרנות שלו לבני אדם, והחקירה האינסופית שלו של נפש האדם. השילוב בין להיות בספורט וגם בהיסטוריה, להיות תסריטאי של 'החמישייה' ועוד - הוכיחו שהוא היה אדם שעבד קשה, המוח שלו קדח כל הזמן יצירה ורוח".
השדר הוותיק אורי לוי ספד לבר-און בשיחה עם וואלה! תרבות: "למרות שאני מבוגר ממנו בעשר שנים - אני גדלתי עליו. כל כך הרבה דברים הוא שינה באופן שבו עבדנו ושידרנו, שאין לי אלא להגיד לו תודה רבה. הוא הוריד לנו את העניבות והפך אותנו לשמחים ומשוחררים באולפן. איש גדול".
"בסוף - הכל אנשים"
נשיא המדינה יצחק הרצוג מסר אתמול: "דמותו מלאת העומק שתמיד חיפשה לדעת עוד ועוד, ולצד זה חוש ההומור והחדות שאיפיינו אותו כל כך, יחסרו לנו מאד. בין עולמות הספורט, ההיסטוריה והתרבות, הוא היה לפני הכל ישראלי אוהב עמו וארצו. הוא חרש את ההיסטוריה ואת הארץ לאורכן ולרוחבן, שיקף לנו כל העת את קווי המתאר שלנו כעם, כחברה וכמדינה, והזכיר לנו שבסוף - הכל אנשים".
שר החוץ יאיר לפיד כתב אמש: "מודי, חבר ותיק, חכם, נדיר ומצחיק. קולך הפך להיות חלק בלתי נפרד מקולו של הספורט הישראלי, מקולה של מדינת ישראל. אני שולח חיבוקים חמים לכל המשפחה והחברים. תישאר בלבי תמיד. כבר מתגעגע".