כשקירה לטומקי התחילה לזמזם אחרי שעות העבודה את "לא מדברים על ברונו", היא הבינה ש"אנקנטו" עומד להיות להיט ענק. "כבר אחרי הפעם הראשונה שאני והשותפים שלי שמענו את השיר הזה, לא יכולנו להפסיק לשיר אותו", אומרת בריאיון לוואלה! תרבות מי שעבדה כ-Head of Animation בסרט האנימציה המוזיקלי. "כשאת מוצאת את עצמך עושה את זה, את אומרת לעצמך שאולי כל העולם יחשוב שזה שיר קליט".
הריאיון עם לטומקי מתקיים לרגל עליית דיסני פלוס בישראל. "אנקנטו" יהיה זמין כמובן בקטלוג שלו ומן הסתם יהפוך לאחת האטרקציות הגדולות של השירות. בהמשך תעלה בו גם סדרה על פי הסרט "זוטרופוליס", שגם בה לטומקי שימשה בתפקיד דומה. בעברה קרדיט זהה גם ב"ראלף שובר את האינטרנט", וברזומה שלה אפשר למצוא גם מעורבות כאנימטורית בשני סרטי "לשבור את הקרח" ובעוד שלל סרטים ארוכים וקצרים, שיהיו כולם זמינים בסטרימינג.
כמו רבים ורבות, גם לטומקי העריצה את דיסני מילדותה וחלמה לעבוד אצל יצרני החלומות, אבל המסלול שלה היה לדבריה יוצא דופן. "הלכתי לקולג' בדיוק כשאנימציה ממוחשבת הפכה לסוג העשייה הדומיננטי", היא מספרת בשיחת זום. "נתנו לי עצה שכדאי לי לשלוט במחשבים, ולקחתי אותה באופן מילולי מאוד - עשיתי תואר במדעי המחשב, ולא באנימציה. התחום היה בשליטה גברית כמעט מוחלטת, אבל אף פעם לא הרגשתי שהיותי אישה היה מכשול. לא בעולם המחשבים ולא בעולם האנימציה. מסרטי דיסני למדתי שמותר לחלום בגדול, ושאת יכולה להיות כל מה שאת רוצה".
לטומקי התחילה לעבוד כמתמחה זוטרה בדיסני, ועם הזמן עלתה בסולם הדרגות והשתלבה בתפקידים בכירים יותר ויותר. "אני עדיין צובטת את עצמי בכל פעם שאני נכנסת למשרד, אבל אנימציה זו לא עבודה לבעלות לב חלש", היא אומרת. "זו עבודה קשה. למעשה, את כל הזמן עובדת. יש לי קולגה שנוהג להסתובב במסדרון ולהגיד 'אל תחשבו שאני מתבטל. גם כשאני לכאורה סתם מתהלך, אני בעצם מהרהר וחושב על העבודה'. גם אני כל הזמן חושבת. כשאני במסדרון וכשאני מחוץ לעבודה. אני חושבת שאנימטורים ואנימטוריות הם סוג של משקיפות. אני אוהבת להתבונן באנשים זרים ולהגיד לעצמי דברים כמו 'מעניין. האף שלו זז והשפתיים שלו לא'. אני מקווה שאני לא עושה את זה בצורה קריפית!".
כמעריצה, גדלת על סרטים שנעשו באנימציה בעבודת יד. באיזו מידה האנימציה הזו ממשיכה להשפיע על סרטים שנעשים כיום באנימציה ממוחשבת?
"זו שאלה טובה, אני חושבת שעבודת היד היא השפעה מרכזית. הרבה מן האנימטורים והבמאים שעובדים כיום הם אשפים באנימציה כזו. אנחנו משתמשים בהרבה רישומים כחלק מתהליך העבודה, וגם באנימציה הממוחשבת יש ניחוחות מהתקופה הקלאסית של דיסני. האנימציה הידנית מושרשת עמוקות אצלנו".
ובחזרה ל"אנקנטו": אם מישהו היה במקרה קבור תחת סלע על כוכב אחר בשנה האחרונה, ולא צפה בסרט או לא יודע במה מדובר, נזכיר: למוזיקה של הסרט אחראי לין-מנואל מירנדה, והוא סרט האנימציה הראשון של דיסני שעוסק במשפחה לטינית. דרך המשפחה הבדיונית והמסוימת הזו, חוגג את המורשת וההיסטוריה המורכבות והקסומות של הקהילה הלטינית-אמריקאית.
"המוצא שלי לא לטיני בעצמי, והיה לי חשוב להביא אל הבד את התרבות הזו בצורה האמינה והאותנטית ביותר", היא אומרת. "אתגר נוסף הוא שיש בסרט הרבה דמויות, וכמעט אחת מהן היא לא באמת דמות משנה. כמעט כולן הן דמויות ראשיות לכל דבר. ניסינו לעצב את הדמויות האלה באופן מעורר הזדהות ככל האפשר, ואני חושבת שדווקא ככל שדמות ספציפית יותר, ככה היא הופכת לאוניברסלית יותר".
איך גרמתם למוזיקה ולאנימציה לעבוד כל כך טוב יחד?
"זאת שאלה טובה. אנחנו, האנימטורים והאנימטוריות, לא כל כך טובים בריקודים. למרבה המזל, היתה לנו עזרה מעולה, למשל מהכוריאוגרף של הסרט ג'אמל סימז. שיתפו איתנו פעולה כדי לוודא שכל הצעדים במקום. באופן כללי, אני חייבת להגיד שהעבודה על 'אנקנטו' היתה כיף גדול, אבל גם אתגר לא פשוט".
לפחות זה השתלם.
"כל פעם מחדש מפעים אותי לראות איך סרטים הופכים לחלק מהתרבות הפופולרית, ומחיי היומיום. אני רואה ילדים מסתובבים עם תיקי גב של דמויות מהסרטים שלנו. זה מדהים אותי, כי הפרויקטים האלה מתחילים בתור רעיונות על שולחן העבודה, ותראה לאן הם מגיעים בסוף. זה גם מרגש אותי, כי כשאני מסתכלת בילדים האלה ובהערצה שלהם לדיסני, אני רואה את עצמי. גם אני הייתי פעם הילדה הזו".
לפעמים נראה שכבר מיצינו את כל הפיתוחים הטכנולוגיים האפשריים. מה הצעד הבא בעולם האנימציה?
"החזון של וולט דיסני תמיד היה לבדוק איך אפשר לקחת משהו בלתי אפשרי, ולהפוך אותו לאפשרי. אנחנו נמשיך בקו הזה".