הסרט של אדם סנדלר בנטפליקס עושה לכולם בית ספר

אדם סנדלר שוב שובר את השיאים של עצמו, והפעם בזכות "השיחוק" בנטפליקס - סרט כדורסל שהתסריט שלו הוא בית ספר לכתיבה. ומה לגבי תצוגת המשחק של הכוכב הוותיק? כל כדורסלן היה מת להיות ווינר כמוהו

14/06/2022
טריילר הסרט "השיחוק" (נטפליקס)
דירוג כוכבים לסרטים -3.5 כוכבים(צילום: עיבוד תמונה, .)

תגידו מה שתגידו על נטפליקס, אבל לאדם סנדלר היא עושה טוב. מאז שהכוכב החל לשתף איתם פעולה, הדבר הוביל לכמה רגעי שיא. "תעלומת רצח" עלה ב-2019 ונרשם כסרט הכי פופולרי של שירות הסטרימינג באותה שנה; "יהלום לא מלוטש" עלה שנה לאחר מכן ונרשם כאחד הסרטים המדוברים והמהוללים של תחילת העשור; ובסוף השבוע האחרון הגיעה דרמת הכדורסל "השיחוק" ("The Hustle"), שלפחות לפי אגרגטור הביקורות הבעייתי אך הוויראלי רוטן טומטוז, היא הסרט הכי מוערך שהשחקן השתתף בו אי פעם.

סנדלר הוא לא שם הגדול היחיד שקשור בפרויקט: הפיק אותו לברון ג'יימס, שבזמן האחרון עושה כותרות כאושיה קולנועית יותר מאשר כדורסלן פעיל. עם זאת, הגיבורים האמיתיים שלו הם מבחינתי צמד התסריטאים שכתבו אותו - וויל פטרס, שהיה אחראי גם לעיבוד החדש והאפקטיבי של "כוכב נולד", וטיילור מטרנה. התסריט שלהם הוא בית ספר לכתיבה, ואם מישהו רוצה ללמוד איך לבנות דמויות, לעצב קונפליקטים, לעורר הזדהות ולספר סיפור - יש לו כאן מודל מצוין.

זה מסוג התסריטים שיש בהם תשובה לכל שאלה. מי הגיבור? סקאוט בשם סטנלי, בגילומו של סנדלר, שעובד בשירותם של הסיקסרס, קבוצת ה-NBA של פילדלפיה, ומחפש בשבילה כישרונות ברחבי העולם. מה מפריע לו? שהוא אף פעם לא בבית, ולכן בין השאר הפסיד את תשע מסיבות יום ההולדת האחרונות של הבת שלו. מה הוא רוצה? לעבור לספסל האימונים, משרה שתאפשר לו להיות אבא טוב יותר, לנוח יותר ולקבל קצת יותר הערכה. מה הוא צריך בשביל זה? לעמוד בהצלחה בעוד משימת סקאוטינג אחת אחרונה - למצוא איפשהו בגלובוס את החתיכה החסרה שאולי תביא לקבוצה את האליפות אחריה היא מחפשת כבר שלושים שנה.

עוד בוואלה!

"סצינת הקולנוע לבנה ושיפוטית. אילחם בזה כל עוד אני בסביבה"

לכתבה המלאה
לכל שאלה תשובה. מתוך "השיחוק"(צילום: נטפליקס)

החתיכה הזו מתגלה בתור כדורסלן ספרדי בשם בו קרוז, אותו הוא מגלה במשחק שכונתי. סטנלי מבין מיידית כי מדובר בדיוק במציאה אותה חיפש - שחקן אותו הוא מגדיר כ"שילוב בין סקוטי פיפן וזאבה" (למי שמבינים רק בנטפליקס ולא בכדורסל, זה כמו להגיד "שילוב של 'דברים מוזרים' ו'משחק הדיונון'").

כאן נכנס אלמנט נוסף שכל תסריט צריך - המכשולים. מכשול ראשון: כיוון שהסקאוט האמריקאי מצא את התכשיט הספרדי ברחוב, אף אחד לא מאמין בו, וסטנלי צריך לקחת אותו כפרויקט אישי ואפילו לשלם את כל ההוצאות. מכשול שני: מתברר שבו טיפוס רגיש, פגיע, חם מזג ומועד לפורענות, שגם מסתיר שלדים בארון.

מכשולים נוספים מגיעים בדמות אנטגוניסטים. אחד מהם, בגילומו של בן פוסטר, הוא יורש שחצן שאין לו מושג בכדורסל, אבל קיבל את הבעלות על הסיקסרס בגלל שנולד לאדם הנכון, ומתוך רגשי הנחיתות האלה נהנה לקצוץ את כנפיו של סטנלי. השני הוא כדורסלן צעיר נוסף, אמריקאי במקרה זה, שמתחרה עם בו על אותה משבצת, מזהה כי הבעיה שלו מנטלית ולא מקצועית, ותוקף אותו בלוחמה פסיכולוגית חסרת רחמים.

התסריט גם מיטיב להעביר מידע. סתם כדוגמה: בו בתחילת שנות העשרים לחייו. וכדי להבין למה הקריירה שלו נמצאת במירוץ נגד השעון, אנחנו צריכים קודם כל להכיר עובדה מסוימת: התקנה שלפיה, שחקן לא אמריקאי מעל גיל 22 לא יכול להיבחר בדראפט של ה-NBA. זה פרט טכני, אבל הסרט מוצא דרך להחליק לנו אותו בכפית כבר בהתחלה, עוד לפני שאנו פוגשים את הצעיר הספרדי, ועושה זאת בצורה אורגנית ולא כפויה, שמוגשת לנו לא כפיסת אינפורמציה, אלא כסיטואציה קלילה ומצחיקה.

עוד בוואלה!

קזבלנקה של סרטי הספורט: 25 שנים לג'רי מגווייר

לכתבה המלאה
מתוך הסרט "השיחוק". נטפליקס,
גביע סטנלי. מתוך "השיחוק"(צילום: נטפליקס)

בתסריט אין הרבה היגיון חיצוני - הוא לא מבוסס על סיפור אמיתי, וסביר להניח כי מה שקורה בו לעולם לא יקרה במציאות. ככה זה: סרטים הוליוודיים בדרך כלל מבקשים מאיתנו להאמין בניסים. מה שחשוב הוא, שיהיה היגיון פנימי, ואת זה יש כאן. "השיחוק" דואג לסגור את כל הקצוות והפינות, ובסופו של דבר גם את כל המעגלים.

כל אלה שאלות של טכניקה, אבל מה עם קצת עומק? ובכן, בתסריט יש ערך מוסף. מצד אחד, בדומה לסרטי "רוקי" ו"קריד", הוא מביא לידי ביטוי את הרוח, התרבות והשפה של פילדלפיה, עיר שהיא עולם ומלואו. מצד אחר, הוא גם מבטא את הגלובליזציה שעברה על ה-NBA בשני העשורים האחרונים. ראינו כבר הרבה להיטי כדורסל אמריקאים, אבל זה אחד הראשונים שעוסקים בכדורסלן אירופאי, ולא בצעיר מהקולג'.

חוץ מכדורסל, זה גם סרט על אבהות. גם לסטנלי וגם לבו יש תסביכי הורות. הסקאוט האמריקאי מתייסר מכך שהזניח את בתו, והכדורסלן הספרדי מכך שאביו נטש אותו, והסיפורים שלהם משתקפים אחד בשני, עד שהם מספקים זה לזה את הגאולה מן הייסורים המשותפים.

כמובן שגם תסריט מושלם אפשר להרוס בשלב הביצוע, אבל "השיחוק" משחק אותה, ומשדרג אותו. אדם סנדלר, כהרגלו, מצליח לעורר הזדהות מוחלטת עם הגיבור. מנגד, בן פוסטר משכיל לעורר תיעוב כלפי היריב המרכזי שלו. הדמות הפריבילגית בגילומו כל כך מעצבנת, עד שמתחשק לנו לזרוק כדורסל על המסך, וזו בדיוק הכוונה.

עוד בוואלה!

אלה היו הימים הגרועים בחיי, אבל לפחות השלמתי את הלהיט של אדם סנדלר בנטפליקס

לכתבה המלאה
כש"רוקי" פגש את "ג'רי מגווייר". מתוך "השיחוק"(צילום: נטפליקס)

את הצעיר הספרדי מגלם חואנצ'ו הרננגומז, כדורסלן NBA במציאות, בהופעה קולנועית ראשונה. כדורסלנים רבים לפניו, כולל מייקל ג'ורדן ובכבודו בעצמו, התקשו לשכנע על המסך הגדול, אבל הוא עושה זאת היטב. מעבר לכך, יש גם שורה ארוכה של שחקניות משנה טובות: קווין לטיפה כזוגתו של הגיבור; היידי גרדנר כאחותו המוצלחת בהרבה של יורש העצר; ורוברט דובאל שמגיח לכמה דקות כאבא שלהם. נוסף לכך, יש בסרט מצעד מפואר ובלתי נגמר של אנשי NBA בהווה ובעבר, שמשחקים את עצמם או דמויות אחרות: ד"ר ג'יי, שאקיל אוניל, טוביאס האריס, צ'רלס ברקלי, בראד סטיבנס ודוק ריברס הם רק חלק מהשמות.

את כל אלה מנווט הבמאי ג'רמייה זאגר, שמצטיין גם בסצינות על הפרקט. הוא מיטיב להמחיש בהן כי בזכות הפיזיות, והקצביות שיש בו, כדורסל הוא אחד מענפי הספורט הכי קולנועיים שיש.

ראינו כבר הרבה סרטי כדורסל, אבל לרובם לא היה את מה שיש ל"השיחוק", לא היה להם תסריט כל כך טוב ולא היה להם את אדם סנדלר. מצחיק לחשוב כמה זלזלו בו, קטלו אותו והספידו אותו לאורך הקריירה. בגיל 55, מעמדו רם מתמיד, מבחינה ביקורתית ומבחינה מסחרית. כל שחקן כדורסל היה חולם להיות ווינר כמוהו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully