למרות המתיחות הביטחונית יוצאת הדופן, ישראלים ממשיכים לנסוע לטורקיה, ויש גם טורקים שמגיעים לישראל. אחד מהם הוא גוקהן טיריאקי, שבילה כאן השבוע כאורח כבוד של פסטיבל סרטי הסטודנטים והסטודנטיות בתל אביב והעביר בו כיתת אמן.
טיריאקי הוא מטובי צלמי הקולנוע והטלוויזיה האירופאיים בשני העשורים האחרונים, ושותפו הקבוע של בן עמו, הבמאי הנפלא נורי בילגה ג'יילון. יחד, הם יצרו כמה מן הדימויים היפים ביותר שראינו על המסכים בתקופה הזו.
"פוליטיקה היא לא שיקול אצלי כשאני מחליט לאן לנסוע", אומר טיריאקי בריאיון קצר לוואלה! תרבות. "סיקרן אותי לבוא לכאן, ואני נהנה לפגוש את האנשים פה. לטורקיה יש היסטוריה יהודית עשירה, ולי יש היסטוריה עם היהודים שלה. הייתי אחד הראשונים להיות פעיל בגרינפיס בטורקיה, ואחד היחידים שהיו שם לפניי היה אישיות יהודית מוכרת. בלי היהודים שלה, טורקיה תהיה מדינה מתה. טורקיה צריכה מוסלמים, אבל צריכה גם נוצרים וצריכה גם יהודים. זה נכון גם לגבי ישראל - היא תהיה מדינה מתה אם תהיה בה רק קבוצה אחת של אנשים".
טיריאקי נולד באיסטנבול לפני חמישים שנה, והחל לצלם את העולם מסביבו כבר בגיל 14, בעזרת דמי הכיס שלו ומצלמת הסטילס של אביו. את שיתוף הפעולה עם ג'יילון החל בסרטו השני של הבמאי, "Climates" המהולל. מאז הם עבדו על כמה קלאסיקות מודרניות נוספות, בהן "היו זמנים באנטוליה", שנחשב בצדק לאחד הסרטים הגדולים של העשור הקודם; "שנת חורף" זוכה דקל הזהב; ו"עץ האגס הפראי", סרטם האחרון עד כה. כעת הם משלימים סרט חדש.
"כל סרט חדש של נורי טוב מקודמו. הוא נמצא בגרף של עלייה מתמדת. 'עץ האגס הפראי' היה הסרט הכי טוב שלו, והסרט הבא שלו יהיה עוד יותר טוב. אני לא מעריץ עיוור, אני רק מציין את העובדות", אומר הצלם על שותפו, שהוא מבחינתו גם מורו ורבו.
"מבחינתי, בכל פעם שאני עובד עם נורי על סרט חדש, זה כאילו שאני נרשם מחדש לבית ספר לקולנוע", מוסיף הצלם. "הוא תמיד מנסה דברים חדשים, והוא תמיד בודק דברים לעומק. הוא לא משאיר שום דבר ליד הגורל. אנחנו מצלמים כמעט כל דבר כמה פעמים. זה לא בהכרח עניין של זוויות או של עדשות אחרות, אלא של התגובות של השחקנים והשחקניות. בכל פעם הוא מוציא מהם תגובה רגשית אחרת, ואז מחליט מה לשלב בתוצאה הסופית".
"בעיני, תצוגות המשחק זה הדבר הכי חשוב שיש. אני יכול לצלם משהו ויזואלי מרהיב ומאתגר ולשכוח מזה, אבל יש שתיקות של שחקנים שאני אזכור כל החיים".
בשנים האחרונות, טיריאקי גם צילם כמה סדרות טורקיות, למשל "עטייה", שזמינה בנטפליקס. "פעם היה הבדל בין קולנוע וטלוויזיה, אבל אני כבר לא מאמין בזה", הוא אומר. "אני גם לא מאמין שחייבים לראות סרט על מסך הקולנוע. הפורמט הביתי הופך את האמנות הזו לדמוקרטית הרבה יותר. בזכות הצפייה הביתית, אנשים בכל העולם יכולים לראות את הסרטים שלנו, גם אם הם לא גרים בסביבת אולם קולנוע. קיבלתי הודעה מאדם שגר בכפר קטן בהודו, ודרך צפייה פיראטית ראה את 'היו זמנים באנטוליה'. הוא כתב לי שהסרט הזה שינה לו את החיים. אם היינו תלויים באולמות הקולנוע בלבד, הוא לא היה יכול לראות אותו".
יש לך חשבון אינסטגרם. זה מבחינתך כלי אמנותי?
"אני פעיל שם רק כדי לקרוא חדשות. האמנות באינסטגרם היא זיוף מוחלט וחסר ערך".
יש סרט ישראלי שראית ואהבת?
"כן. 'הערת שוליים'. הוא התחרה בקאן באותה שנה עם 'היו זמנים באנטוליה'. אני מודה שלאורך חצי השעה הראשונה - השתעממתי, לא הבנתי מה קורה, אבל אז מגיעה הסצינה שכולם מצטופפים במשרד קטן, ואז הבנתי שזה סרט מדהים מבחינה קולנועית".