"ישראל חסרה לי מאוד, בכל פעם שאני חוזרת לצרפת אני בוכה"

"בוטיק פריז", קומדיה ישראלית שעולה בסוף השבוע, מציגה בתפקידים הראשיים את נלי תגר ואת השחקנית הצרפתייה ג'וזפין דריי. בריאיון, היא מספרת למה אחרי שכיכבה בסדרה בנטפליקס היה לה חשוב לככב בסרט ישראלי, ואיזה דעות קדומות נאלצה לשאת בשל כך

22/06/2022
טריילר הסרט "בוטיק פריז" (יונייטד קינג)

בתולדות הקולנוע הישראלי, יש רשימה ארוכה של סרטים תוצרת הארץ בכיכובן של שחקניות צרפתיות. זה התחיל עם ורוניק ונדל ב"דליה והמלחים", והמשיך עם בריז'יט קטיון ב"רגעים", עם ליה סיידו וז'ולייט בינוש בסרטים של עמוס גיתאי ועם פאני ארדן ב"החטאים" של אבי נשר, ויש כמובן עוד שמות. כעת, מצטרפת למורשת הזו גם ג'וזפין דריי, המככבת בצד נלי תגר ב"בוטיק פריז" שעולה לאקרנים בסוף השבוע, לאחר עיכוב ארוך בשל הקורונה.

כיאה לשמו, דריי מגלמת בו פריזאית המגיעה לישראל כדי לסגור עסקת נדל"ן. נהג המונית שלה מבריז, ושולח במקומו את פרודתו, בגילומה של נלי תגר. הנסיעה הופכת להרפתקה לא צפויה, שעוברת דרך הכותל המערבי ושוק מחנה יהודה, מפגש עם אנשי ההוצאה לפועל ומפגש משמח יותר עם גבר חושני ומסתורי בגילומו של אנחל בונני. עוד בקלחת: מזוודות אבודות, פיגוע טרור וחוויות נוספות שבזמן קצר ישנו את חייהן של שתי הגיבורות ויהפכו את ההיכרות ביניהן לחברות אמיצה.

דריי היא שחקנית, קומיקאית ומוזיקאית מנוסה, שבין השאר כיכבה בסדרה "אהבה ללילה אחד", הזמינה בנטפליקס. היא יהודייה, עם משפחה רחוקה בישראל, אבל מעולם לא עבדה כאן וגם לא היו לה תוכניות מיוחדות לעשות זאת. החיבור לסרט הכחול-לבן קרה במקרה, כשעבדה עם המפיק הצרפתי ז'ורז' בניון על פרויקט אחר, והוא קישר בינה למרקו כרמל, במאי "בוטיק פריז", שחיפש שחקנית צרפתייה.

בסרט יש קצת צרפתית, לא מעט עברית והרבה אנגלית - השפה שבה שתי הגיבורות מתקשרות. "זאת אחת הסיבות שרציתי את התפקיד", אומרת דריי בריאיון זום לקראת עליית "בוטיק פריז" בישראל. "זאת היתה מבחינתי הזדמנות לשחק בשפה אחרת, לאתגר את עצמי ולנסות משהו אחר, בתקווה שיהיו לי עוד תפקידים כאלה. כל הפרויקט היה מבחינתי הרפתקה. הייתי הצרפתייה היחידה בצוות, וזו הפעם הראשונה שזה קורה לי".

עוד בוואלה!

"סצינת הקולנוע לבנה ושיפוטית. אילחם בזה כל עוד אני בסביבה"

לכתבה המלאה
מעיר האורות לעיר הקודש. ג'וזפין דריי (מימין) עם נלי תגר ב"פריז"(צילום: דמיאן דופרן)

מתוקף היותה שגרירת צרפת בצילומים, דריי נאלצה להתמודד עם הדעות הקדומות שיש כאן על בנות עמה. "היתה סצינה של סקס, שהיה בה גם עירום פרונטלי. כשמרקו אמר לי את זה, אמרתי לו שזה לא מפריע לי, ואז כל הצוות אמר בתגובה 'בטח שזה לא מפריע לך, כי את צרפתייה, וצרפתיות מתפשטות בלי בעיה", היא מספרת. "הייתי המומה, וזה די קומם אותי, מה עוד שכולם ללא יוצא מן הכלל היו בטוחים בזה. הסברתי להם - הגישה שלי לעירום בסיטואציות כאלה היא עניין אינדיבידואלי, וזה לא משליך על כל הצרפתיות. אני באמת לא מבינה מאיפה זה בא. אולי אתה תסביר לי. זה בגלל בריז'יט ברדו?

"חוץ מזה, כולם בהפקה אהבו לצחוק על הצרפתים שעלו לישראל, על כך שהם מסתובבים באותם מקומות, למשל בוגרשוב, וממשיכים לדבר צרפתית גם בארץ. זה כנראה נכון, ואם אני הייתי עולה לישראל, הייתי חיה אחרת. הייתי מעדיפה לנסות להשתלב בחברה המקומית".

עד כמה צורת העבודה בקולנוע הישראלי שונה לעומת צרפת?

"שונה מאוד, והרבה יותר ספונטנית. בצרפת הכל מאורגן מראש. בישראל, ערב לפני הצילומים לא הייתי בטוחה מה יהיה למחרת. זה היה קצת מערער, אבל גם היו בזה צדדים חיוביים".

"הייתי המומה". ג'וזפין דריי(צילום: אמילי צ'ופינה)

דריי גם גילתה שבישראל מפרגנים יותר בקלות מאשר בצרפת. "אחרי הקרנת הבכורה השבוע, חנה לסלאו ניגשה אליי והחמיאה לי על תצוגת המשחק. אני חושבת שמחמיאים אצלכם יותר בישירות, וגם מתחילים עם בחורות בצורה ישירה יותר", היא אומרת. "בצרפת, עד שבחור אוזר אומץ לגשת אלייך, את כבר הלכת הביתה. בישראל, הם לא ביישנים בכלל. הם מסתכלים בך ומחייכים ואם את מחייכת בחזרה, הם פשוט באים, ומתחילים לדבר איתך כאילו אתם כבר מכירים שנים. הם לא נרתעים בכלל".

איך היה לצלם בירושלים?

"צילמנו במקומות עם אוכלוסייה דתית, ואני לא הייתי לבושה בצניעות בכלל. היו גם רגעים שהרמתי את החצאית בשביל להכניס את המיקרופון, ודתיים היו מסתכלים עליי. היינו צריכים לצלם עם מצלמה נסתרת כמה מהסצינות בכנסייה. בסך הכל זו היתה חוויה יוצאת דופן, ונהניתי ממנה מאוד".

אמנם הסרט מתרחש בירושלים ומפגיש בין צרפתייה וישראלית, עם כל פערי התרבות ביניהם, אבל באותה מידה זה גם היה יכול להיות סיפור על יפנית וצ'יליאנית שנפגשות בניו יורק, וכרמל מציג פה סיפור אוניברסלי על כוחה של חברות. "אני חושבת שחברות זה משהו חזק, שמתעלה מעל מגדר", אומרת דריי. "יש לי חברים ויש לי חברות, ואני לא רואה הבדל בסוג הקשר. בניגוד לרבים ולרבות, אני מאמינה שיכולה להיות חברות אפלטונית בין גבר ואישה, שלא יהיו בה שום שטחים אפורים. אני גם חושבת שבניגוד למיתוס, נשים יכולות להיות חברות ולא להתחרות או לקנא אחת בשנייה, ואני מאמינה שגברים יכולים לדבר ביניהם על רגשות. חברות זה קונספט אוניברסלי, שלא תלוי בזהות כזו או אחרת".

מתוך הסרט "בוטיק פריז". דמיאן דופרן,
"חנה לסלאו ניגשה והחמיאה לי". ג'וזפין דריי ב"בוטיק פריז"(צילום: דמיאן דופרן)

איך היתה העבודה עם נלי תגר?

"התחברנו מיידית. שתינו קומיקאיות, ויש לנו אנרגיה דומה ומהירה. נלי דאגה לי לקבלת פנים חמה. הייתי לבד בישראל, והיא הזמינה אותי לעשות אצלה שבת. אני גם אוהבת מאוד את המשפחה שלה".

את מעדיפה לעשות דברים ביחד או לבד?

"תלוי מה. אני שונאת לעשות שופינג בחברותא. אני שונאת לחכות לאנשים, ושונאת לחכות באופן כללי. אני מאוד חסרת סבלנות".

הסרט מתאר איך עם מפגש מקרי עם אדם זר יכול לשנות את חייך. זה קרה לך במציאות?

"כן, פגשתי פעם במרסיי בחור אטרקטיבי. הוא סיפר לי שהוא כותב מוזיקה, ומחפש עוד שירים חדשים. אמרתי לו שכתבתי כמה כאלה. זה היה שקר מוחלט, כי הוא היה מושך בעיני ורציתי תירוץ לראות אותו שוב. אז התחלתי לכתוב מוזיקה רק בגללו, ואז המשכתי עם זה, וככה יצא שהקריירה המוזיקלית שלי התחילה רק בגלל שפגשתי בחור חמוד".

"הקריירה המוזיקלית שלי התחילה רק כי רציתי לעשות רושם על בחור". ג'וזפין דריי(צילום: אמילי צ'ופינה)

דריי היא הרוח החיה מאחורי "בוטיק פריז" ומוסיפה לו הרבה שארם וקלאסה. היא עושה טוב לסרט והוא עשה לה טוב גם כן, וגם עשה לה חשק להשתתף בעוד הפקות תוצרת הארץ. "ישראל חסרה לי מאוד, בכל פעם שאני חוזרת לצרפת אני בוכה", היא אומרת. "הייתי רוצה לפתח את הקשר שלי עם ישראל, ללמוד עברית ולהיות מעורבת בעוד פרויקטים בארץ".

הסרט נקרא בוטיק פריז, אז אני חייב לשאול מה החנות האהובה עלייך בפריז.

"בפריז דווקא? אני גם יכולה לספר על חנויות בתל אביב. הדבר האהוב עליי בעולם זה גלידה. כשהייתי בישראל, אכלתי גלידה פעמיים ביום, ואני חושבת שאני כבר מכירה את כל הגלידריות בתל אביב".

walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully