למרות הרומן בבית, בר כהן הצהירה רגע לפני שנכנסה ל"אח הגדול": "פחות מאמינה בליצור זוגיות על המסך"

רק לפני שבועיים נכנסה בר כהן לבית "האח הגדול", וכבר מצאה את עצמה במשולש רומנטי מול עדשות המצלמה עם החתיך התורן של הבית, אליאב טעטי, ועם טליה עובדיה, האקסית המיתולוגית שלו שנכנסה במפתיע לבית, ימים ספורים אחרי הכניסה הראשונה. רגע לפני שנכנסה לבית "האח הגדול" (רשת 13, משודר בימים ראשון, רביעי, חמישי ושבת) לשלושה חודשים וחצי, הגיעה כהן, כמו כל שאר הדיירים, לבידוד במלון נווה אילן. אז היא הייתה בטוחה שלא תמצא אהבה בבית.

"אני פתוחה למערכת יחסים, אבל רק בחוץ. אני פחות מאמינה בליצור מערכת יחסים על המסך, בעיקר כי זה מאוד קשה להיות אתה ב־100%, ולא קל להציג את הצדדים הפחות יפים בך", שיתפה בר בראיון ל"מעריב המגזין". "קשה להיכנס לזוגיות בבית שיש בו כל כך הרבה אנשים ומול כל כך הרבה צופים ששופטים ומנתחים כל צעד שלך. אני ארגיש לא טבעית, ואני גם תמיד אזכור שגם אבא שלי צופה בי. אני מאמינה שאפשר להכיר ולהתקרב, אבל קשה מאוד לקחת בבית 'האח הגדול' את הקשר לשלב הבא. בא לי בעיקר ליהנות מהחוויה ולא להכניס את עצמי לקשר רומנטי".

למה נכנסת ל"אח הגדול"?

"זה התחיל כי פנו אליי מההפקה. פחדתי ללכת לאודישן הראשון, כי ידעתי בוודאות שאתקבל. ידעתי שאני עשויה מהחומר ש'האח הגדול' מחפש, אני לא יודעת אם זו מחמאה או לא. אני לא יודעת אם אנצח, אבל אם אצליח להיות בר ולהיפתח עם הלב שלי, אני חושבת שיאהבו אותי. אני יודעת שאני לא מיינסטרים, יש שיאהבו ויש שיחשבו שאני קשוחה מדי, אבל בסוף נכנסתי נטו לחוויה. זו פעם ראשונה בחיים שאני לוקחת אתנחתה מהחיים שלי, מהאמהות ומהעבודה, ואני שוברת שגרה ועושה משהו רק למעני".

מה הצופה ייראה כשתהיי בבית?

"לא מטריד אותי מה חושבים עליי, אני לא מפחדת להיות לבד. לא אמכור את נשמתי או אלך נגד מה שנכון וצודק בכדי להתחבב על הדיירים והצופים. אני לא אריב על עגבניות ומלפפונים, ולא אכפת לי מי יכין דגים, למרות שהדגים שלי מהממים, אבל אם מישהי אחרת תכין, אז באסה להם. אני כן מאמינה שיצא ממני כעס או זעם על דברים עקרוניים. אם ירדו על חיצוניות של בחורה או יציקו לדייר, או לא יכבדו אדם מבוגר בגלל דעותיו, שם אני יכולה להתפוצץ. קשה לי להישאר אדישה מול עוולות ורוע. ראינו ב'אח הגדול' סיטואציות קשות, אני לא מתכוונת לשתוק עליהן. יותר כואב לי מה שעושים לאחרים מאשר לי, כי אני בעצמי יודעת להתמודד. אני נכנסת למקום שהוא סיר לחץ, אני מבינה את זה, אבל צריך לכבד מבוגרים או אנשים שונים ממך, הכל בכבוד ובנועם".

עם אילו דיירים יהיה לך קשה במיוחד?

"אני לא אתחבר לכולם. אמצא שניים־שלושה שאוכל לנהל איתם שיח טוב וכן, ואני יודעת שהם יהיו טובים ונכונים לי. יהיה לי קשה להתחבר לאנשים שנפתחים מהר מדי ועושים הרבה מאוד רעש. להיפתח בכל מקום, לא רק על המסך, זה תהליך, ואני לא רואה אמת באנשים שתוך שלוש דקות אומרים הכל בפנים שלך. אני לא מאמינה בזה, אני לא כזאת. לוקח לי זמן. קשה לי עם אנשים שהם אובר, אבל מסקרן יהיה לראות איך אסתדר עם אנשים שונים ממני".

יש סיכוי שנראה אותך בוכה בבית?

"בטח, אבל רק מגעגועים לבן, ליאו".

רגע לפני כניסתה לבית, כהן עשתה רושם שהיא לא מתרגשת מלהפוך ברגע אחד מאנונימית למפורסמת. "אולי זה לא נראה לעין, אבל אני כן קצת מתרגשת", אמרה. "הדבר היחיד שעובר לי בראש עכשיו הוא הבן שלי, אני לגמרי שלמה עם ההחלטה להיכנס לבית, למרות שאני עוזבת לתקופה ארוכה את ליאו. אני מגדלת איש קטן, ולא ילד. הסברתי לו שאמא הולכת לעבוד בטלוויזיה. חשבתי שברגע האמת כשאלך, הוא יחשוש או יבכה, אבל הוא הפתיע אותי ואמר לי: 'אמא את נכנסת לטלוויזיה, אמא תנצח', והמשפט שלו לא יוצא לי מהראש".

ומה תעני למבקרים שעשויים להגיד שהשארת ילד בן 3 וחצי בבית?

"תמיד יהיו את האנשים המגעילים שיהיה להם מה להגיד, אבל אני יודעת שהילד שלי נמצא בידיים הכי טובות בעולם, אצל אמא שלי. לא שיניתי לו בית, כי אנחנו גרים אצל אמא שלי בירושלים, אז הוא לא שינה אווירה. הדבר האחרון שאפשר לערער בי זה את האמהות, כמובן שאני תמיד לומדת ומשתפרת, אבל אני לגמרי שלמה עם ההחלטה שלי, כי גם לי מותר לחיות ולחוות. הילד שלי יהיה מאושר ואהוב אם תהיה לו אמא חזקה ומאושרת".

אל בית "האח הגדול" נכנסה כהן (31) בכדי לשבור סטיגמות על אמהות יחידניות, לדבריה. "אני מקווה להעביר מסר", היא מצהירה. "בעבר הסתכלו על אמהות כאלה כעל מתקשות. אני אם יחידנית ואני אומרת מבלי להתבייש שאני גאה, ושזה לא קשה כמו שמנסים להציג את זה. זה כן מורכב כלכלית, ולא קל לפרנס עם משכורת אחת, אבל אני עובדת קשה יותר וזה לגמרי אפשרי. אני מכירה המון נשים חזקות ומוצלחות שמגדלות ילד לבד ומסתדרות מצוין. אז הייתי שמחה אם היו רואים באמהות יחידניות נשים חזקות ולא מוחלשות".

ומה עם האבא של הילד?

"אני ואבא שלו הכרנו בארצות הברית. היה לנו דייט ראשון מדהים, יצאנו תקופה ונכנסתי להריון, זה היה לא מתוכנן בתוך מערכת יחסים מורכבת. זה לא היה פשוט עבור שנינו, ולמרות הספקות קיבלתי החלטה להשאיר את הילד, כי בסוף זה הגוף שלי. ידעתי שלא משנה מה יהיה, האחריות על האוצר הזה היא שלי. החלטנו להמשיך הלאה כזוג, אבל היו המון עליות וירידות. הוא לא היה מוכן למשפחה, וחוסר הביטחון והיציבות גרמו לי להרגיש שאני מאבדת את עצמי. צדקתי. גם היום אני עדיין מגדלת את הילד לבד".

הוא לא חלק מחייו של ליאו?

"הוא משלם מזונות ורואה אותו בפייס־טיים, אבל הוא לא גר פה, אז אני מגדלת אותו לבד. הוא היה פה לפני שנה, כמובן שהייתי רוצה שהוא יבוא ויבקר יותר. עד לפני שנה נורא כאב לי, היום אני במקום ששחררתי ואני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה, ומאז ששחררתי אני מרגישה יותר טוב".

כהן, בעלת סטודיו לעיצוב גבות בירושלים, נולדה וגדלה בקריית יובל ובת בכורה להורים גרושים. "אני גרה אצל אמא שלי בירושלים, ואבא שלי הוא החבר הכי טוב שלי", היא מספרת. "ההורים שלי מאוד צעירים, אמא שלי בת 51, אבא בן 58. אבא היה שחקן כדורגל ושיחק עם אלי אוחנה בבית"ר, ואמא עובדת מדינה. הם התגרשו כשהייתי בת 18 אחרי שנשארו ביחד הרבה שנים רק בשבילנו, כדי שתהיה לנו תמונה של משפחה. כשטסתי לקפריסין לפני הצבא הם ניצלו את ההיעדרות שלי והתגרשו. בנפרד, ההורים שלי מדהימים, אבל ביחד לא. הם התחתנו, אבל האהבה שלהם לא הייתה מרומנטיקה או מתשוקה, אלא יותר כמו משפחה. זאת הסיבה שהחלטתי לסיים את הזוגיות, כי אני לא רוצה לגדל ילד ככה. הבנתי שהורים לא צריכים להישאר יחד רק בשביל הילדים. ילד צריך לגדול בשקט, בלי ריבים".

הגירושים של הורייך מאוד השפיעו עלייך.

"זה עיצב אותי מאוד והשפיע עליי בזוגיות ובמערכות יחסים. הבטחתי לעצמי שאעשה משהו שונה. ההורים שלי היו צריכים להתגרש מזמן. בזמנו מאוד כעסתי עליהם, איך הם היו מסוגלים לשבור לי את התמונה של המשפחה. היום אני מבינה אותם וחושבת שהיו צריכים לעשות זאת מוקדם יותר".

איך הייתה הילדות שלך?

"הייתה לי ילדות טובה בסך הכל. ארבע שנים הייתי בת יחידה וכולם היו סביבי עד שהגיעו האחיות שלי, שלוש בנות בפער צמוד. זה גרם לי להתבגר נורא מהר. בכיתה י"א התעוררתי ונזכרתי שגם צריך ללמוד. חברתית לא הייתי מלכת הכיתה, אבל כן הייתי תמיד בעניינים. בצבא שירתי כסמב"צית באוגדת איו"ש, עשיתי שירות מלא, הייתי חיילת טובה וממושמעת".

כהן מקווה להעביר מסר נוסף, הנוגע למשקל. "התמודדתי בחיי עם המון עליות וירידות, במיוחד אחרי הלידה כשהעליתי 30 קילו", היא אומרת. "אז בכל מקום ברשת כותבים ואומרים שאם יצרת חיים, אז תקבלי את גופך החדש ואת סימני המתיחה שלך, אבל אני לא מקבלת את זה. היה לי מאוד חשוב לחזור לגוף שלי אחרי הלידה, ואני גאה בעצמי שהורדתי את כל המשקל העודף. וכן, מבחינתי מדובר בעודף ואני לא מוכנה להתנצל על זה בפני אף אחד".

אז איזה מסר תרצי להעביר בעניין הזה?

"חשוב לי להגיד שזה בסדר לרצות להוריד במשקל ולא להסתפק במשקל החדש. די עם הסיסמאות והקלישאות של קבלת הגוף שלך כמו שהוא. זה בסדר להתאמן ולעבוד קשה ולאכול בריא כדי להשיג תוצאות, וזה בסדר אם בא לי גם להיות כוסית".