אחרי ציפייה ארוכה ופרומואים שקרניים, הנה זה התחיל: המונדיאל של "חתונמי", מפגש הזוגות. זהירות, זה הולך להיות ארוך כמעט כמו הפרק. גם הפעם מלווה כל כניסה של זוג בצרחת התרגשות של מאי, שמרוב בילד-אפ התבלבלה בריאליטי וחושבת שפה זאת הכניסה לבית האח.
העונה, מסתבר, פחות או יותר כולם מכירים זה את זו ממפגשי הדינמיקה הקבוצתית. האם מישהו סונן מהם בכלל, או שאלה האנשים שהפגינו את היכולות החברתיות הגבוהות ביותר? אם ככה, מאיפה הבאתם את המועמדים האחרים - מהעולם התת קרקעי של סטריינג'ר תי'נגס?
שיח נלהב פורץ בין כולם, מלבד משה שהולך לאיבוד בפינה. "הוא אוסף ראיות, בודק את השטח", מאבחנת יעל, ואני מוסיפה: מלחיץ. אך אל דאגה, לא לעולם יישאר בדד במחלקת האבודים כי אליו מצטרפים עידית ורפאל, שני אנשים שמנסים לתקשר כמו שזוג בכיתה ו' מנסה לרקוד סלואו. יש משהו כובש בבוקיות הזו שלהם, כפי שהיטיבה לנסח טל זולטי, חברה וקולגה, בפודקאסט שלה "טוק אוף שיים". אני יותר ויותר משוכנעת שהם זוג מוצלח, לא שזה הופך אותם לחומר טלוויזיוני סביר לצפייה.
כמעט כל הזוגות הגיעו, החכמים נאחזים זה בזה, האחרים מתפזרים. גיא, איש חכם בסך הכל, לראשונה מפגין כלפי מתן חיבה בציבור וקונה שקט תעשייתי ללילה הקרוב, עד לחרדות המחר. לעומתו משה, שהשליטה חומקת מידיו בין עודף האנשים והאינפורמציה, נוטש את מאי ומתביית על הזוג היחידי הפחות קומוניקטיבי ממנו, כאמור, עידית ורפאל.
בינתיים מאי לא ממש מרגישה בזה, כי יש במסיבה אטרקציה מלהיבה יותר - גייז. אליה מצטרפת מעין, שלטענתה יש לה אח הומו ואחות לסבית, מה שאמור להעניק לה תג אוהד מוביל בקהילת הלהט"ב, ובכל זאת גם היא מכתרת את מתן וגיא כאילו היו אדם לבן בערבות הסוואנה. בינה לבין מתן מתפתחת חברות אמיצה, שניהם עדיין לא יודעים עד כמה הם דומים ועד כמה הזוגיות ביניהם היא היחידה שתצא להם מהתכנית הזו.
מרחוק מגיעים ליעד ולימור, הזוג שהדחקתי כה יפה עד שהופיעו, מתכננים איך להחזיק ידיים בכניסתם למפגש. שניהם סובלים מתסמונת "חתונמי" ממנה סובלים רבים, ובמסגרתה כל כך עסוקים בנראות הזוגיות עד שלא נותנים לה להיווצר. חוץ מזה, יש גם את מי שהם, וזו בעיה נוספת.
גם מאי מוטרדת מנראותה הציבורית, אבל לאו דווקא כחלק מזוג. "באיזה עולם אתה עובד בצ'ורוס ולא הבאת צ'ורוס?", היא שוחקת בכל הכוח את הפרט היחידי שמישהו זוכר על בן. בא לי לתפוס אותה, בכל החיבה שבעולם - כי אני באמת מחבבת את מאי, גם אם לא אקרא לה "חיים שלי" דקה לתוך ההיכרות - ולהזכיר לה שאף אחד מהאנשים האלה לא באמת רלוונטי לחייה.
בשביל מה להתאמץ כל כך להתחבב על חבורה אקראית שתתפזר איש לדכאונו עם סיום התכנית? וחוץ מזה, את מי את מנסה להרשים - את משה, איש שמדבר לעצמו תשעים אחוז מהזמן? לכו, תהיו יצורים ביחד, למי אכפת מאחרים. עם כל הסטיות והשריטות של כל אחד מכם, עד כה, הצלחתם לבנות את הזוגיות הכי חמודה ומצחיקה של העונה.
גם הזוגיות של מעין ומתן מלבלבת, אבל דני מודאג באשר לבן. לדעת יעל, דווקא "כשמעין מתקרבת לגייז, אני לא רואה שהיא מתרחקת מבן". אחרי שמונים ושבעה פרקים אפילו היא ודני מתים לסגור את הבאסטה והפוליטיקלי קורקט עזב/ה את הקבוצה. אני בעמדת יעל הפעם: בן ומעין נראים דווקא בסדר, באמת בסדר לשם שינוי ולא צחוק-מטורלל-בסדר. דווקא בקרב הזוגות האחרים ניכרת תחילתה של התפרקות, מה שלא מפריע לליאור לתעד את כולם בסלפי שנראה כמו חומר עתידי לחדר חקירות.
לימור הראשונה שמשדרת אותות מצוקה ומסרבת לגעת באוכל, אולי כי לדבריה היא ב"סטרסי שכזה" ואולי כי הגיעה לבופה בת המצווה שלי. מתח כללי מתחיל לעלות באוויר, אבל ליאור, שבא הערב במטרה ברורה לקבל סטירה לפנים, ממשיך בכל הכוח בתכנית הטווסות. "איך אתם? אנחנו מה זה נהנים מכל התהליך", מתרברב ליאור לפני עידית ורפאל. נו באמת, ליאור.
אחד, לנפנף בהצלחה הזוגית שלך לפני עידית ורפאל זה כמו לנפנף בעובר ושב שלך לפני הומלס; שתיים, אתה ב"חתונמי" - זה לא ראש לשועלים, זה חוטם לחולדות; ושלוש - לאף אחד לא אכפת. אנשים שטוב להם לא תורמים דבר לשיח, ועל כן, כפי שהבינה קטיה, תפקידם לסתום ולהכיל.
בצד אחר של השולחן קציצות הקומפוסט של מאי נוחלות הצלחה מפתיעה, ומשה חוזר להתגאות בה. הרגע הזה היה יכול להיות מתוק אלמלא נקטע בשאלתה המיתממת של לימור למשה, "מאיפה אתה מוכר לי?". התשובה: היא ומשה יצאו לפני איזה עשר שנים. לימור-אעלק-"לא זכרתי"-ויינשטיין, גשי אליי מיד. אולי על משה הצלחת לעבוד, אבל לא עליי. אני יודעת בדיוק מה זה "לא זכרתי", אני המצאתי את ה"לא זכרתי" - ואומרים אותו רק למישהו שנפנף אותך בעבר.
האינסידנט הזה נגמר בדיוק בסוף הקטע שהוצג לנו בפרומו, אך כמה שאלות נותרו באוויר. למשל, איך הם נפגשו? אין סיכוי שמשה יצא אי פעם למידברן, ולא נראה לי שהיא מספיק קרובה לרדיוס שלו כדי להופיע בטינדר, שהרי בוודאות צימצם משה את הטווח לנשים שיסתכלו איתו על השמש בכיכר רבין. מעבר לזה, מה פשר "יצאנו"? פעם אחת, פעמיים, יותר? העם רוצה תשובות. להשערתי הקטע הזה דובר בהרחבה מכפי שראינו, רובו ירד בעריכה מטעמי שמירה על צנעת הפרט.
בתום התקרית הנעלמה לימור נופלת לבור של רגשי נחיתות וליעד, מבין ורגיש מאי פעם, תומך בה תוך שהם חומקים לכיוון השירותים. בינתיים מתחילות הפסקות חשמל קצרות שמותירות את כולם בחשיכה, אווירת לואו-קוסט צונחת על הערב ואולי אלו רוחותיהם של רינת ודניאל שטרם מצאו מנוח.
בדיוק בזמן להתפרקות טוטאלית מוצאת לימור בשירותים את אחותה האאוטסיידרית, מאי. לשתיהן המפגש הזה מגיע בול: לימור מוצאת מישהי ליפול עליה עם כל סיפור חייה, מאי מוצאת מישהי להקיא עליה סופרלטיבים כמו "נסיכה" ו"אמיצה" ושתיהן לא ראו מספיק סרטי תיכון כדי לדעת שלא מספרים סודות בשירותים - תמיד יש מי שמאזין. לדברי לימור, היא ממש לא סגורה על הקשר, ויש להם המון ריבים ואפס אנד דאונס. כל זה נכון, אבל נשמה, מי עוד יחכה לך כל כך הרבה זמן על סלע מחוץ לשירותים ציבוריים? נתמכת וגם ירשת?
בינתיים בשולחן הנחשות, מחממת קטיה את משה: "איפה אשתך נעלמה?". תאמינו לי, לקטיה וליאור כל כך חסרים ריבים שהם משלימים פערים דרך הזוגות האחרים. אולי יזדמן להם יום אחד קצת אקשן משל עצמם, אם קטיה תגלה נגיד שליאור רוקן לה את חשבון הבנק ומנהל חיים כפולים במיאמי, אבל עד אז הם ניזונים מצרות הזולת.
גם יעל מודאגת. לדבריה לימור ומאי שכחו את בני הזוג שלהן, אבל יאמר לזכותה של מאי שגם משה החליף אותה בכיף בסלט פסטה. כל זה לא תקף לליעד, שמחכה על הסלע לבדו בזמן שמאי ולימור חולפות על פניו, סצנה מצמררת בעליבותה ועדות חותכת לריכוז העצמי האדיר של לימור.
עם חזרתן לשולחן ליל-הסדר, מתעניינת כל המשפחה מדוע נעלמו לשירותים. אלוהים, מה זה יכול להיות? רומן לסבי לוהט? הלוואי, אבל כולכם יודעים שהמתח המיני הכללי כאן שואף ל-ס. היעדר הלגיטימציה לפרטיות בתוך המפגש הזה פשוט לא נורמאלי. גם בזוגיות מלבלבת מותר לאנשים לקחת קצת ספייס, אבל לא ביקום חתונמי, שבו כל גיחה לשירותים גוררת מעורבות חברתית ברמת אסיפת קיבוץ.
בכל זאת מוצאים ליעד ולימור איזה רגע לעצמם, ובו גזלייט מרהיב מצד לימור, שמתנהגת לפתע כאילו שום דבר דרמטי לא אירע בהיותה הדרמה בכבודה ובעצמה. כל זה, כמובן, באותו טון מתבכיין ו"קשה לי" של מתבגרת שנגררה לטיול משפחתי באכזיב. "מאי מבינה, היא רואה", ממשיכה לימור לזרות מלח על הפצע, זונחת באחת את האיש שעמד לצדה מזה שלושה שבועות בשביל מי שכנראה תזכור אותה כ"לינור".
עת לטקס המסורתי של הפרדה מגדרית, כולם מתפזרים לעזרת הגברים והנשים וזו ההזדמנות של לימור לשאול מה שלום הבנות כדי לדבר על עצמה. בזאת שב אלינו אירוע המפרשית, למי שהתגעגע, שגורף מיד מסרי העצמה נשית מכל עבר. החיובי בדינמיקה נשית - זה שהיא מרימה, והשלילי בדינמיקה נשית - זה שהיא מרימה גם כשלא צריך. מבין הנשים, מאי היחידה שמפנה אל לימור גם קצת דרישה לאחריות אישית, התפתחות יפה בשביל המעצימה על ניוטרל של הערב.
ליעד, לעומתה, סובל מהבעיה ההפוכה כשהוא לוקח אליו את כל האחריות לעוולות העולם ולסבל של לימור בפרט. כמובן, הוא לא יכול לעשות זאת לטווח הארוך, ובסופו של דבר עולה על גדותיו בפיצוצים חסרי פרופורציה. ליעד מודע לזה, ולכן גם לא סמך על האינטואיציה שלו כשלבו אמר לו לברוח משם, אם כי הפעם, הייתי תומכת בו לגמרי. בשיחות הנפרדות מתבלטים הפערים ביניהם אך גם דמיון אחד - שניהם אוכלים את הראש כבולעני אנרגיות, מנקזים אליהם את כל תשומת הלב של מפגש הזוגות.
בזמן שעידית משווה, כרגיל, זוגיות לבניין, נראה שמשהו עובר על קטיה. אולי בהאזנה לסיפורי הזוגיות האחרים קטיה מבינה שמעולם לא העמיקה כל כך בסוגיות שבינה ובין ליאור, ושאולי באמת קצת משוגע לעבור לגור איתו לפני שצלחו יחד משבר, קושי, אתגר, משהו. וזה לא שאין להם אתגרים, אלא שקטיה וליאור בוחרים לדחות אותם הלאה, פעם אחר פעם, עד שהמציאות תכה בפניהם. הפער הדתי-חילוני, לדוגמה, בוודאות יפגוש בהם בהמשך, כשקטיה תהיה פיכחת מספיק להבחין במזוזות בבית או כשידברו ברצינות על ילדים.
אחרי עשר דקות עם מטחנות המוח המכונות לימור וליעד כולם קיבלו קצת פרופורציות, ומתגודדים תחת המדורה. גם משה מתקרב קצת חזרה למאי, סותם את נחיריה על פי טקס החיבה היחודי. מתן וגיא מתבדחים על הריון פונדקאי, רפאל ועידית מתנשאים על הסובבים שזקוקים לעזרים מטומטמם כמו אינטימיות, בן בוחר מחדש בנרטיב שבו בעצם הוא דלוק על מעין (ונדלק עוד בחופה!) ואפילו לימור וליעד חוזרים לדגמן זוגיות, אבל רק על פני השטח.
בשעת לילה מאוחרת, הרחק מאזנה של לימור, נפתחת מחדש קבוצת התמיכה לליעד והוא חוזר להשמיע לבטים. בשלב הזה בן כבר גמור מעייפות, והולך על גישת כל האמת פרצוף כשהוא סותם את הגולל על צמד ליל"י: "אתה לבד, מרגיש לי שזה אבוד". לילה טוב אחי.
כשליעד צועד אל קצה המזח לאף אחד כבר לא נותר כוח להשגיח עליו, אבל אין מה לעשות - לכל סופ"ש זוגות יש מוצאי סופ"ש זוגות, וכמה מאיתנו עוד מתכננים לתת בראש הערב. לא נאמר שמות, אבל נגיד, גיא ומתן, שהעניינים שלהם סוף סוף מתחממים עד דרגת "איך לעזאזל אנשים מרגישים בנוח להתמזמז ככה לפני מצלמות". מתן באופוריה, אבל כמו שאמר בעצמו, גיא בסך הכל אוהב מדליות. בסופ"ש הזה הוא עובד כדי לזכות במדליית הזוג המצטיין, ואפילו לא עובד קשה במיוחד.