האקדמיה הישראלית לקולנוע פרסמה היום את רשימת הסרטים שיתחרו השנה על פרסי אופיר בקטגוריות השונות. בראשן, קטגוריית הסרט העלילתי הארוך הטוב ביותר. הזוכה בקטגוריה הזו הופך אוטומטית לנציג הישראלי בקרב על האוסקר האמריקאי. מאז "הערת שוליים" לפני יותר מעשור, אף סרט עלילתי באורך מלא תוצרת הארץ לא השתחל לטקס ההוליוודי.
יש לציין שתי עובדות: קודם כל, אין סינון בקטגוריה הזו. כל סרט שמבקש להירשם - נכנס לתמונה. הסרטים מוקרנים לחברי ולחברות האקדמיה, שבוחרים את המועמדים הסופיים בקטגוריות השונות, ואז גם את הזוכים כמובן. דבר שני: לא כל סרט נרשם לתחרות, מסיבותיו שלו. "עולה לראש" של ערוץ הכיבוד ודניאל אדר, למשל, לא מתחרה, אף שהמפיצים מסמנים אותו כאחד הלהיטים הגדולים של השנה.
ובכל זאת, אם מביטים ב-27 הסרטים שמתחרים, אפשר לקבל תמונה מעניינת של פני הקולנוע הישראלי העכשווי, למי שעוד מתעניין כמובן.
נתחיל עם עובדה עצובה ומדהימה: מבין 26 הסרטים, רק ארבעה נעשו בידי נשים, מה שמעיד על הכמות הזעומה של סרטים עלילתיים באורך מלא שנעשים כאן בידי במאיות. זו לא אשמת האקדמיה כמובן, אלא אשמת תעשיית הקולנוע כולה. ארבעת הסרטים הם "ולריה מתחתנת" של מיכל ויניק, על נשים אוקראיניות שמתחתנות עם גברים ישראלים; ו"כל מה שאני יכולה" של שירי נבו פרידנטל, עם אניה בוקשטיין כפרקליטה המייצגת לקוחה בפרשת עבירות מין. ויש גם שני סרטים בכיכובה של דאנה איבגי: "סבוי" של זהר וגנר ו"סינמה סבאיא" של אורית פוקס רותם.
מעניין גם לציין כי לא פחות משלושה סרטים עוסקים בשואה - נושא שהקולנוע הישראלי העלילתי לא כל כך הרבה לעסוק בו בשנים האחרונות. מדובר ב"איפה אנה פרנק" של ארי פולמן, שכבר עלה לאקרנים, ובשני סרטים שטרם נחשפו לקהל הישראלי - "השכן שלי אדולף" של לאון פרודובסקי, על ניצול שואה החי בדרום אמריקה ומשוכנע כי השכן שלו הוא הפיהרר; ו"יוני 0" של ג'ייק פאלטרו (כן, אח של), על משפט אייכמן. הבמאי האמריקאי עבד כאן על פי תסריט של תום שובל, שיתחרה באקדמיה גם עם סרט שביים בעצמו - "הסירו דאגה מליבכם", שגם בו יש אפיל בינלאומי. הוא דובר אנגלית ברובו ומככבת בו ברניס בז'ו הצרפתייה, שבעבר זכתה בפרס השחקנית הראשית בפסטיבל קאן. בהקשר זה נציין כי גם בקטגוריית הסרט הקצר הטוב ביותר מתחרה "סרט שואה" - "מכתב לחזיר" של טל קנטור, אחת הקולנועניות הצעירות המוכשרות בארץ, ומי שהיתה חתומה על "מילים אחרות" המופתי. סרטה החדש מגיע לאופיר אחרי הקרנת בכורה בפסטיבל אנסי, אירוע האנימציה החשוב בעולם.
כמובן שאי אפשר לדעת כלום בשלב הזה, ולא צפינו ברוב הסרטים, אבל הנה עוד כמה שמות שסביר להניח כי יקטפו שלל מועמדויות. שמי זרחין הוא אחד הבמאים המצליחים בישראל, וסרטיו הקודמים תמיד כיכבו באופיר. אחרי הפסקה של שמונה שנים, הוא חוזר לקולנוע עם "השתיקה", בכיכובו של מוריס כהן, על איש טלוויזיה דברן שתלמידו לשעבר הופך למועמד המוביל לראשות הממשלה, אף שהוא סוכר את פיו ולא אומר מילה. גם ארז תדמור כיכב בעבר בטקס, עם סרטים כמו "ארץ פצועה" ו"בשורות טובות", והפעם הוא מציג את "ילדים של אף אחד" בכיכובו של רועי אסף על גבר הנלחם על עתידו של בית המחסה בו גדל. בגזרה הלוהטת נציין גם את "אזרח מודאג" של עידן חגואל ואת "קריוקי" של משה רוזנטל. נכון לנקודת הזמן הזו, הם שניים מן היחידים שהתחרו השנה בפסטיבל בינלאומי משמעותי - הראשון בפסטיבל ברלין, השני בפסטיבל טרייבקה.
מה עוד? אי אפשר כמובן להתעלם מ"בתולים", סרטו האוטוביוגרפי והראשון באורך מלא של מאור זגורי, שהצילומים שלו יצאו לדרך כבר לפני חמש שנים, ונראה שהוא התבשל לא מעט בחדר העריכה. בסקציית השועלים הוותיקים, מתחרים "שער הפרחים - באב אל וורד" דובר המרוקאית של חיים בוזגלו הוותיק, ו"הבשורה על פי יהודה" של דן וולמן. מנגד, בגזרת הביכורים נמצא את "אדמה בוערת" של לירן שטרית העוסק בנוער הגבעות; את "קבלו אותי" של אייל קנטור, היחיד מבין המתחרים שמכריז על עצמו כמי שמיועד ל"בני 18 ומעלה"; ואת "איך נתת לזה לקרות" של בני הדודים יאיר אשר ואיתמר לפד, שניהם נצר למשפחות אצולה של הקולנוע המקומי (יאיר אשר הוא בנה של העורכת והבמאית טובה אשר, איתמר לפיד בנה של העורכת המנוחה ערה לפיד ואחיו של נדב לפיד). בסרטם מופיעה מורן רוזנבלט, שמככבת גם ב"הנפש הטובה" של איתן ענר.
באופן מפתיע, רק סרט אחד עוסק בחברה החרדית - "עקרה" של מרדכי ורדי בכיכובה של מילי עשת על זוג ברסלבי חשוך ילדים.
בעוד "לשחרר את שולי" בשנה שעברה ו"עולה לראש" השנה בחרו שלא להירשם לאופיר, כמה קומדיות בחרו דווקא כן לעשות זאת -"חומוס פול טריילר" שמציג באולמות כרגע, "מתחתנת" של ערן ב.י שהוקרן בהם לפני כמה חודשים, ו"אוהב אותך צ'רלי", סרטו החדש של שי כנות, הבמאי הישראלי היחיד שביים סרט באורך מלא עם גל גדות ("שושנה חלוץ מרכזי") וכאן עובד עם נועה קירל, שגם היא עושה כעת את דרכה להוליווד.
נציין גם כי רבים מן הסרטים השנה עוסקים באופן כזה או אחר בקהילה הגאה. נוסף לכמה שמות שכבר הוזכרו, למשל "אזרח מודאג" ו"קבלו אותי", יש גם את "כאילו אין מחר" של ניצן גלעדי, מי שפרץ עם "חתונה מנייר" הנפלא, ואת "השחיין" של אדם קלדרון.
ואחרונים אחרונים חביבים "סנולנד" של יוני זיכהולץ שכבר עלה לאקרנים, ו"הדרך לאילת" של יונה רוזנקיאר, סרטו השני אחרי "הצלילה" המשובח.
מעט מן הסרטים שצוינו לעיל הופצו מסחרית. חלק קטן הוקרן בפסטיבלים מקומיים, חלק קטן הוקרן בפסטיבל בינלאומיים ורוב הסרטים טרם נחשפו לאיזשהו קהל, והקרנות האקדמיה יהיו הדרך הראשונה לראותם. בגזרה התיעודית, לעומת זאת, הקצב שונה. הרבה מהמתחרים כבר הוקרנו בפסטיבלים, באולמות ואפילו בטלוויזיה: למשל "המצלמה של ד"ר מוריס", שזכה בפסטיבל דוקאביב האחרון; "מחברות שחורות" של שלומי אלקבץ על אחותו המנוחה רונית; ו"טנטורה" של אלון שוורץ הטוען כי הצבא הישראלי ביצע פשעי מלחמה ב-1948 ומטייח אותם. אם הדוקו הזה יהיה מועמד לפרס, אולי יהיו פוליטיקאים שינצלו זאת לעשות קצת רעש. זה המקום להזכיר שהטקס יתקיים בסתיו - כלומר, בתקופת בחירות.
ולמי שתהה: אנחנו בכל זאת בישראל, מה שאומר כי כרגיל, אין לוח תאריכים לשלבים של השונים של התחרות. לא ידוע מתי יוכרזו המועמדים הסופיים ולא ידוע גם מתי ייערך הטקס.