בוקר היום השני של מפגש הזוגות, עוד יממה שלמה שבה יאמר "קיבלתי את הפרטנר/ית המושלם/ת לתהליך" אחת לשיחה, מתוך חרדה קמאית לומר דברי טעם. הזוגות מתעוררים אל נוף קסום, ואני לא מתכוונת לכנרת השטוחה אלא לרפאל השוחה בתוכה חתירה משל נשלח להשיב את שטחי ארץ ישראל. איך אומר הפתגם? בוד לרפאל - עוצמה לישראל. לנוכח המראות היפים אפילו אצל עידית "מתחיל שם ניצוץ, כמו נבט". בסטנדרטים שלה, התלהבות משולחת רסן. גם הבנות האחרות מתחילות להפגין עניין יוצא דופן בשחייה. הרבה מן הצפוי מתרחש העונה, אבל אם יש משהו שלא צפיתי - זה את הפיכתו הפתאומית של רפאל מכובע טמבל אנושי לסמל מין.
שניה לפני שמעין מותירה את בן מאחוריה הוא מצטרף, ויחד הם מתלכדים מחדש סביב התנשאות משותפת על אחרים, הלא היא תחביב מלכד מספר 1 לזוגות בראשית דרכם. על הפלנצ'ה: לימור וליעד, השבים תמיד למקור מים יחד כדי לשחזר את טראומת המפרשית. קל להתנשא עליהם, וגם כיף, כי הם חווים משברים על בסיס שעתי ומספקים מספיק חומר לנבור בו כדי למלא שעת פודקאסט. מצד שני, בן עצמו הוא משבר זוגי בלתי נגמר בתוך אדם אחד מפוצל. כביכול הוא נהנה מהכלתה האינסופית של מעין, אבל לדעתי היה מת שמישהי כמו לימור תישא את אשכיו בצנצנת קטנה ותאיים מדי פעם להשליכם לנהר.
למרות המשבר הגדול מליל אמש, במהלכו האזין ליעד לרפש שהטיחה בו לימור מאחורי הגב ולאחר מכן התנהגה כאילו כלום לא קרה, הם נראים די בסדר. לדבריו, הבוקר אמרה "סליחה", ואני מניחה שאכן זה כל מה שאמרה, כי קשה לי לדמיין אותה מתנצלת באופן עמוק יותר. חוץ מזה, איך מתנצלים על השפלת השרשרת הזו? מה אומרים? "סורי ששכחתי מקיומך, ולכן הרשיתי לעצמי לבוז לך בקול רם בדיוק כפי שאני בזה במחשבותיי"?
גם עידית ורפאל מלרלרים מהצד. לדברי עידית, שהגיעה למפגש עם אטיטיוד של שופטת במטבח המנצח, רמת הקרבה של לימור וליעד לא מגיעים אצלה לדרגת "אווו" - דרגת התרגשות מירבית אם את עידית. מה שהיא לא יודעת באותה העת זה שלכל שופטת יש שופטת משלה, והשופטת של עידית היא יעל, שלא מרוצה מקצב התחממות הקשר בין עידית ורפאל.
השופטת של יעל היא אני, ואני שואלת עד מתי יתערבו המומחים במידת העוררות המינית של המשתתפים זה כלפי זו. רבים צחקו על נידת הנצח של רפאל ועידית - אבל כשחושבים על זה, הם מתנהגים באופן הסביר ביותר ביחס לסיטואציה. מי מרגיש בנוח לעזאזל להתמזמז בנוכחות מצלמות ובהוראת מומחים? אתם לא רוצים את דני ויעל מעורבים מדי בחיי המין שלכם כמו שאתם לא רוצים את יועצת בית הספר שלכם נלהבת מדי להעביר שיעורי חינוך מיני, מדליקה וכתומת קוצים ככל שתהיה.
בצד אחר של החוף מכתירים את עצמם מעין ובן למורים רוחניים ומעניקים סדנת זוגיות לליעד, שעסוק בכלל בלהעריץ את לימור על האומץ לשרוד איתו יום וחצי בלוקיישן אחד. את הרצאת הטד שלהם אפשר לתמצת לטיפ המסעיר, המקורי ויוצא הדופן: תקשורת. אחרי צריבת מוח רצינית מעין כבר לגמרי מרגישה בנוח כחצי מגורו-פאוור-קאפל ומשנה את השם למא אננד שילה, אבל בן, כרגיל, מוכרח לנפץ את הבועה.
כשהחליפה הזוגית מתחילה ללחוץ עליו הוא מביא את הכבאית, ומעלה שוב את השאלה האם הוא ומעין היו יוצאים יחד, בכלל, בלי התכנית. ואני שואלת, בשביל מה? שלח אווטאר לחקר התשובה ביקום מקביל, ועזוב את מעין במנוחה. יודעים מה, הנה העצה שלי לזוגיות עבור מעין ובן: פחות תקשורת. קצת לשמור בפנים. תודה רבה, מעבירה גם סדנאות.
במחלקת המלחיצים, מדברת קטיה בטלפון עם "פרופסור" במילות קוד, כגון, "עד עכשיו אין טעויות". זה לא נשמע לכם בדיוק כמו שיחה עם חברה טובה שהקפצת לכוננות טלפון, כדי שתציל אותך במקרה הצורך מדייט עם פסיכופת? להבדיל אלפי הקרפות, משה, שמגיע לחוף בלי מאי, מרגיע את הנוכחים בסגנון טרו-קריים: "מאי ישנה, הכל בסדר". למצלמות הוא מספר על משבר שאירע ליל אמש, במסגרתו אמרה מאי למשה שחשה בו מרוחק ממנה. גם אם משה באמת התרחק ממנה בתחילת הערב, מאי תרמה לריחוק בהתמנגלות האינסופית עם הסובבים. במקרה הזה קטונתי מלהכריע, רק שמישהו בבקשה יחפש את מאי.
בינתיים נוטשת מעין את כת הרג'נישים כדי להשקיע בזוגיות בעלת הפוטנציאל האמיתי - עם מתן, שזוכה ממנה בשיחה אחת ליותר מגע ממה שיקבל מגיא אי פעם. עזבו את הזוגות מסביב, מה שבאמת מרגש זה לראות זוגיות סטרייטית-גיי נולדת לעיני מצלמות, שכן מערכות יחסים כאלה נועדו להחזיק שנים עד הפיצוץ הבלתי נמנע וחלוקת חברים למחנות. עד אז יש להם עוד שנים טובות ובינתיים, הם כל כך הולכים לטוס יחד למסיבות באל.איי ולמצוא את עצמם בארבע בבוקר עם כריך סאבוויי ורגל בביוב.
חצי פרק עבר ומאי נאלצת להפציע. היא קמה עצובה; עצובה עליה ועל משה, עצובה בעצבונם של לימור וליעד, ומקנאת במערכות יחסים מצליחות כמו של ליאור "השגתי רופאה" וקטיה צחוק-מצוקה. מתוך הדכדוך הזה מופיע אור בקצה המנהרה בדמות בופה צהריים, שמעלה אצל מעין ומתן הרהורים בדבר יכולות הבישול של הבעלים. התוצאות: 1 לבן, 0 לגיא. זה חשוב, כי גם בן וגם גיא מקבלים במקצה ההתמסרות הרגשית בערך מינוס שמונה מאות, ואם כבר, עדיף שיספקו על הדרך מנות לאכילה רגשית מוצלחת. אוף, הלוואי שמישהו כבר יאהב את מעין כמו שהיא אוהבת בוראטה.
על רקע ארוחת הצהריים מתגלה שאת הדינמיקה הקבוצתית העבירו ליאור וליעד כצוות. יש תחושה שהעונה הייתה כיתה אחת כזאת וכולם בה התקבלו. פדיחה למי שלא, כי באמת, אם לימור הצליחה לעבור דינמיקה קבוצתית, גם החתול שלי היה יכול. כאילו, לפני שנטש. וכשחושבים על זה, בשביל מה בעצם צריך לתכנית כזו מבחן דינמיקה קבוצתית? אפשר לחשוב שפה זה מיונים לצוללות. ב"חתונמי" צריך בסך הכל לדעת להסתדר עם בן אדם אחד, וגם זה בערבון מוגבל.
"קשרנו אותם בחבל במיונים, הם ניסו להשתחרר ולא הצליחו", מספרת יעל על ליאור וליעד, תחקיר המשך על "חתונמי" בדרך. ליאור דווקא זוכר את פרקטיקת האינקוויזיציה הזו לטובה, כשהוא מחמיא לליעד על חוש ההומור והתקשורת הטובה שהפגין בשעת המשימה. לימור מופתעת לגלות שמישהו מוצא יתרונות בליעד, ולבה נחמץ. לא בגלל ליעד, אלא כי דרך השיחה ביניהם מבינה לימור עד כמה הייתה תחרותית באותה סיטואציה.
המומחים מופתעים מהריפלקציה העצמית הזו, אבל אני לא: בגדול, לימור רואה בהכל שיקוף לעצמה, ובאופן אירוני, היא שוב מרוכזת בעצמה בתהייה מדוע התרכזה בעצמה, מעגל שלא מפסיק להזין את עצמו. ייאמר לזכותה שהיא כן בעבודה עצמית, שוב מושג מלא עצמיות, אבל לפחות במטרה להיפתח אל החוץ.
ליעד נפתח אליה קצת, והם מגלים ששניהם זוכרים בערגה חופשות משפחתיות בטבע. אם אלה זכרונות הילדות הכי טובים שלהם - מדובר באמת בילדות עשוקה, כי כל ילד שנגרר לחופשה משפחתית יודע שמדובר בסיוט. יומיים של ריבים באוטו, הקאות, ברחשים, בכי, נזלת ולפחות שתי התמוטטויות עצבים בלתי נשכחות של ההורים. לפחות הזכרונות האלה והרומנטיזציה הנלווית אליהם מקרבים בין לימור וליעד, תוך הדחקה מתמדת של ליל האתמול.
באבן-נייר-ומספריים של סופ"ש הזוגות, עידית ורפאל אוכלים את כולם בלי מלח. אחרי שהבין מול מי יש לו עסק, מתמקם רפאל בנינוחות לצד עידית, נשען לאחור וממשיך את בן ומעין בתפקיד המנטור - רק באפס מאמץ. הרוגע שהוא משרה מעודד את גיא לשתף בפתיחות באשר לפער המיני בינו לבין מתן, פתיחות יתר, לפי המבט של מתן. במקום גיא הייתי חושבת פעמיים אם לחלוק פרטים אינטימיים כאלה על בן הזוג, בטח בנוכחותו, אבל אפשר גם להבין אותו. כשחושבים על זה, לא הייתה להם הזדמנות אמיתית לטנף ברצינות זה על זה עם חברים, צורך בסיסי של אדם בזוגיות מקרטעת. בטקס החלוקה המגדרית הם נפלו בין הכיסאות, הוסללו שניהם למפגש הגברים ונאלצו לשמש כאוזן קשבת לשאר, כלומר לליעד.
בגזרת המנטור המתחרה, לוקח בן את ליעד לטיול בחיק הטבע, עוד חיבור רנדומלי מבית היוצר של "חתונמי". אחרי אתמול כבר לא נותרה לבן ברירה, אם ירצה או לא הוא יודע את כל קורותיו של ליעד והוזנק בן לילה מדרגת זר לחבר נפש עד שושבין. בן בעצמו זקוק לקצת תמיכה, אבל לא יכול להשיג אותה מליעד - וחבל, כי הוא זקוק לעין חיצונית שתעזור לו לעשות סדר בראש-האוור המחשבות שלו לגבי מעין.
מהצד שלה, גם מעין לא בדיוק חושפת מעצמה כשהיא מפציצה את מתן במסרי באדי פוזיטיב משל היה פיד האינסטגרם שלי. מתן שותה בשקיקה את כולם, כי גם הוא מאותו הכפר, ונוסף לכל מסתבר שגיא אמר לו בפירוש כי מבנה הגוף שלו לא לטעמו. תגידו לי, למען השם, איך אנשים עם דימוי גוף שברירי כל כך מוכנים לצאת עם אנשים שזורים להם כל כך הרבה מלח על הפצעים? כלל מספר 1 לשמנים, שמנות, ושמנות/ים לשעבר שנותרו חרוכים בנפשם: לא לצאת עם מי שלא עף על הגוף שלכם במלואו. כל מקרה אחר, סכנה לאשפוז.
ככל שזה נוגע למעין, בן לפחות מחמיא לה מאחורי הגב, ומחמאות אמיתיות, יפות. אם כן, מדוע לא לספר לה בפנים דווקא את הדברים היפים, ולברור דווקא את הרפש? איזה סינון תוכן מהופך. אל מול ליעד הוא ממשיך לתחזק את תדמית הדלאי למה (למה על שם סימני השאלה) אך מדבר, כמובן, על עצמו. גם כשהוא מדבר על חוסר איזון בקשר, וגם כשהוא מזכיר את נוכחות הצלמים, מהם בן מפחד כאילו היו גופות ב"חוש השישי". אבל מתחת לכל הסבך הזה וכששים טון "אחי" מסתתרת בכל זאת עצה מועילה לליעד: להתחיל לפנות מקום גם לרגשות ולחוויות שלו, בתוך הקשר. להביא את עצמו כיישות בפני עצמה, ולא רק כתגובה ללימור.
גם רפאל ממשיך לתת עבודה, הפעם בסשן עם משה. לטענתו, משה ומאי לא ממש עוברים כזוג מהצד. משה מופתע. לדבריו, הוא לא ניסה להחצין משהו לסביבה, גם לא למאי. זו בעיה, כי לזוגיות מוצלחת נדרש גם אלמנט של שופוני, במידות משתנות. בן זוג לא צריך להתגאות בך כמו ליאור, כאילו היית כלב פומרניאן קטן שרכש במיטב כספו - אבל את רוצה לדעת שהוא נהנה להיראות בחברתך.
ליעד מיד ניגש ליישם, פותח נפשו בפני לימור, והיא חוגגת בדרך היחידה המוכרת להם: "בוא נחזור למים", שבמקרה חלף בדיוק בראשו של ליעד, וגורם לו לחשוב מחדש שיד ה' חיברה ביניהם. זמן למזמוז רבתי, גם בין בן ומעין, ושאף אחד לא יחרטט לי על "חוסר משיכה". בן נמשך. אתה נמשך, אדוני, ולא אכפת לי שהגעת לראות סטנדאפ שלי השבוע. סתם, כן אכפת לי. זה היה חמוד וגם מפתיע, אך לא יזכה אותך בחיים קלים יותר. האם מיכל חרטוטים אנוכי? לא ולא.
ערב קרב, וגיא סוף סוף חושש להפסיד את מתן למעין. לא כי מתן פתאום חשוב לו במיוחד, אלא כי אם יש משהו שהוא שונא, זה להפסיד. גם בין עידית ורפאל חלה "התחממות" משמעותית (איכס) כשהם משוחחים על אינטימיות כמו על השקעה בבורסה. אפילו מאי ומשה מצליחים להתאסף סוף סוף לשיחה זוגית כמו שצריך.
לדברי משה, כשמאי צריכה אותו הוא עובר ממוד חווה למוד מתפקד, כי אין לו שני מצבים בו זמנית, שהרי הוא מופעל על ידי שלט מזגן. הוא רוצה גם להישען ולחלוק איתה דברים שמפריעים לו, אבל מפחד שמאי לא תוכל להכיל את זה. הנבואה מגשימה את עצמה, והפחד של משה מפעיל אצל מאי את כל הצ'קלקות. כשמשה מסתכל על עידית ורפאל הוא מקנא בשקט שלהם, ואין דבר שמשה אוהב בעולם יותר משקט. יותר מגלגלות לניקוי שיער, יותר מהכל - הוא אוהב שקט, וזה הפער המהותי בינו לבין מאי. לכאורה שניהם בני שלושים וקצת, אלא שפנימית, מאי בת עשרים וחמש ומשה יושב בחצר עם סבתא שלי בדיור מוגן.
בפרק הבא - מעין ממשיכה לספר על הצלחת הקשר שלה ושל בן, בזמן שהוא נזכר בחו"ל שדווקא סבבה לו לבד. לחיי האהבה.