מ"שלושה גברים ותינוקת" שריסק קופות בשנות השמונים ועד "CODA" שזכה באוסקר השנה - יש שפע עיבודים הוליוודיים של להיטים צרפתיים. גרסאות בריטיות של יצירות צרפתיות הן עניין שכיח פחות, אבל בשבוע האחרון עלתה אצלנו אחת כזו - עיבוד בריטי לסדרה הצרפתית שכיכבה אצלנו בנטפליקס בשם "10 אחוז". ככה זה, כשהשכנים מעבר לתעלה מייצרים פנינה כל כך נפלאה, גם בממלכה הבריטית נאלצים להכיר בגאוניות שלה ולבלוע את הצפרדע.
במקור, גם לגרסה הבריטית קוראים "Ten Percent", ובHOT- שמרו על התרגום העברי "10 אחוז" גם במקרה שלה. ב-yes, שאף הם משדרים את הסדרה, הלכו על "דברו על הסוכן שלי", בהשראת מה שהיה השם האמריקאי של הסדרה הצרפתית ("Call My Agent").
כך או כך, גם עם חציית התעלה, עלילת הסדרה נותרה דומה. מדובר בדרמה קומית, העוסקת בסוכנות שחקנים מובילה, וביחסים בין הסוכנים למיוצגים שלהם, ובינם לבין עצמם. גם הרבה מקווי העלילה זהים: למשל, למשרד מגיעה צעירה שאפתנית שהיא לא אחרת מאשר בתו הסודית של אחד מן הסוכנים המובילים, ומתחילה לעבוד כמתמחה מבלי שאף אחד מודע לזהותה האמיתית חוץ ממנה ומאביה, כולל בנו האחר שמחזר אחריה בלהט ולא מבין למה היא כל כך נרתעת.
נוסף לכך, גם הגרסה הבריטית משתמשת במהלך המוצלח של המקור הצרפתי: כיאה לסדרה על סוכנות שחקנים ושחקניות, בכל פרק מתארחים כוכב או כוכבת בתפקיד עצמם. בין האורחות: הלנה בונהם קרטר, אמה קורין מ"הכתר" ופיבי דינבור מ"ברידג'רטון". יוצר הסדרה, לעומת זאת, הוא ג'ון מורטון, איש טלוויזיה בריטי ותיק אך לא מוכר במיוחד, לפחות לא ברמה הבינלאומית. בשיחת זום עמו לרגל עליית העיבוד שלו בישראל, הוא מתגלה כאיש אדיב ומסביר פנים, שלא התעייף להסביר בפעם האלף איך העז לנסות לעבד להיט כל כך מוערך ומצליח.
"10 אחוז", נזכיר, כללה עד כה ארבע עונות, ובעקבות הצלחתה צפויים להפיק לה עונה נוספת וגם סרט באורך מלא. היא נהיתה פופולרית יותר מעונה לעונה, והתפוצצה סופית בזמן הקורונה, כשהפכה להיט בינלאומי בנטפליקס, ובמדינות שונות ומשונות כבר הציגו לה עיבודים מקומיים - למשל גרסה טורקית וגרסה הודית. אז למה היה צריך גם אדפטציה בריטית?
"אף פעם לא עשיתי סדרה שהתבססה על סדרה אחרת, אבל חשבתי שיש במקור הצרפתי בסיס חזק מספיק לעבוד איתו", אומר מורטון. "כמעט כל מי שדיברתי איתו עד כה שאל אותי 'למה לך לעשות את זה?', אבל כל מי שצפה בסדרה שלי עד תום שמונת פרקיה, התחבר אליה ולדמויות שלה והפסיק להתעסק בהשוואות למקור. אני חושב שהפרקים הראשונים באמת דומים לגרסה הצרפתית, אבל בשלב מסוים זה מתחיל להשתנות, ובחלק השני של העונה, הסדרה כבר תופסת כיוונים עצמאיים לחלוטין".
מה מלכתחילה אהבת בסדרה הצרפתית?
"בדרך כלל, סדרות על אחורי הקלעים של עולם הבידור נורא ציניות. כל הדמויות מנסות לדרוך זו על זו, והסלבס הן דמויות גאוותניות. הסדרה הצרפתית לא כזו. יש בה לב רחב, ויותר מכל - אני רואה בה סדרה על משפחה לא מתפקדת. הסוכנים והסוכנות משגעים אחד את השני, אבל לאחד אכפת מהאחר, וגם לצופים אכפת מהם. זה משהו שניסיתי להעביר גם בגרסה הבריטית".
מה הכי הלחיץ אותך בעיבוד הזה?
"הקלאסה של המקור הצרפתי, והקלאסה שיש לצרפתים בכלל. אנחנו, הבריטים, מאוד לא טובים בלהגיד את מה שאנחנו חושבים. כשבריטי אומר 'מעניין', זה יכול להגיד הרבה דברים, לטוב ולרע. כבריטי, אתה לומד להבין את זה ולפענח את הקודים עם הזמן. בצרפת, לעומת זאת, כולם נורא פתוחים, וזה גם בא לידי ביטוי בסדרה. הדמויות אומרות את האמת - אבל איכשהו, גם כשהאמת מכוערת, הן עושות את זה עם סטייל. הצרפתים רבים בסטייל, ומתאהבים בסטייל. הכל בסטייל! גם הצילומים של פריז בסדרה המקורית היו יפים ואלגנטיים, והיה מלחיץ לנסות להעביר את זה בלונדון".
הדמות האהובה והמסעירה ביותר בגרסה המקורית היתה כמובן אנדריאה, שבגילומה המחשמל של קמי קוטן היתה הסוכנת המסעירה ביותר במשרד. בגרסה הבריטית קוראים לה רבקה ומגלמת אותה לידיה פוקס, שחקנית לא מוכרת במיוחד, אך מוצלחת. כמו במקור, גם כאן היא לסבית, אך בשעה שבסדרה הצרפתית לדמות שלה היה רומן עם מפקחת מס, כאן היא במערכת יחסים עם צלמת מלחמה צרפתייה.
"בגרסה הצרפתית, אנדריאה פוגשת את המפקחת כשזו עושה ביקורת במשרד, אבל הליכי המס הללו לא כל כך שכיחים אצלנו, אז לא חשבתי שזה יהיה אמין", אומר מורטון. "רבקה, כמו אנדריאה בגרסה הצרפתית, היא אישה כל כך מבריקה ומדהימה, שניסיתי לחשוב מי יכולה להיות מספיק מרשימה כדי לכבוש את ליבה, ונזכרתי במפגש שלי עם עיתונאית המלחמה המנוחה מרי קולווין. היא היתה אחת הנשים המרשימות שפגשתי בחיי, וחשבתי שזה יהיה מקור השראה טוב לדמות. החלטתי שהיא תהיה צרפתייה גם כמחווה לסדרה המקורית, וגם כי יש משהו סקסי במישהי זרה, בטח אם היא צרפתייה, אז זה מוסיף למשיכה".
היו שחקנים שלא הצלחת לגייס להופעות אורח למרות שרצית?
"הופעות האורח הללו היו האתגר הכי קשה מבחינה תסריטאית. ידעתי שהרבה כוכבים וכוכבות ידחו את ההצעה להופיע בסדרה - או כי הם לא פנויים מבחינת לוח זמנים, או כי לא אהבו את התסריט. לכן, בכל פעם הייתי צריך לכתוב קווי עלילה שיתאימו לחמישה-שישה שמות פוטנציאליים. לצערי, אני לא יכול לתת לך רשימת שמות עסיסית של שחקנים שדחו את ההצעה ויהיו מעניינים לכתבה שלך. אני כן יכול להגיד, שאם תהיה עונה שנייה לסדרה, אשמח לארח בה את דניאל קרייג. יהיה מעניין לדבר על העתיד שלו אחרי ג'יימס בונד".
בניגוד ליוצר של המקור הצרפתי, אתה לא סוכן בעצמך. מה למדת מהסדרה על סוכנים וסוכנת?
"העבודה שלהם מאוד מעניינת, ודורשת סט כישורים מיוחד. הם לא יכולים להגיד את כל האמת. כשהסוכנת שלי מדברת עם מפיקים על משהו, היא לא יכולה לדווח לי מילה במילה על מה שאמרה להם, וזה עובד גם בכיוון ההפוך. למרות כל הפילטרים האלה, הסוכנים גם צריכים לשמור על הכבוד של שני הצדדים שהם עובדים איתם, וזה לא פשוט".
"אנשים יצירתיים הם אנשי חסרי בטחון, אז סוכנים צריכים לדעת איך לגרום למיוצגים שלהם להרגיש בנוח, להבין את הרגישויות ולדעת איפה ללחוץ ואיפה לא לגעת. הם גם צריכים לפעול במהירות, כי ההחלטות בתחום הזה מתקבלות מיידית, ואולי חשוב מכל - הם כל הזמן צריכים לכבות שריפות, ובזה בעצם עוסקת הסדרה. הוליווד מכרה לנו שסוכנים הם טיפוסים אגרסיביים ולא הגונים שכל הזמן עוסקים בשמוזינג. אולי זה נכון לאמריקה, אבל בטח שבאירופה זה לא כך. סוכנים אצלנו הם ממש לא כאלה".
מה הסוכנת שלך אמרה על הסדרה?
"היא אמרה שהיא אוהבת אותה, אבל היא הרי היתה חייבת להגיד את זה, לא? וברצינות, אני חושב שכולם, בין אם הם שוטרים ובין אם הם סוכנים, אוהבים סדרות על עצמם. חוץ מזה, סוכנים שראו את הסדרה נאנחו לרווחה, כי היא לא קורעת אותם לגזרים ולא מציגה אותם באופן ציני".