אתמול הבנו סופית: אילולא "חתונמי", בן היה זורק את מעין בהודעת ווטסאפ

לפחות 30 קבוצות מיותרות מחזיק בווטסאפ האדם הממוצע, אבל המיותרת שבהן היא ללא ספק "חתונמי חמסה". זו נפתחה בעקבות סופ"ש הזוגות, אירוע לאחריו אף אדם לא רוצה לשמור על קשר עם משנהו, כולל בני הזוג. דווקא לכן אני מתה להיות שם - מי לדעתכם משתתפים בה? ובעיקר, מי יצא ממנה ראשון בהפגנתיות? הימור שלי: לימור, ואחר כך ליעד, שניהם חזרו לאחר שכולם נזעקו לעודדם בפרטי. אבל די לקשקש, פרק שלם לפנינו ובו נלמד על להטוטני השיחות, מלקטות הפירורים ושאלת האמת והזיוף. "חתונמי" בראי ניטשה, הנה מתחילות.

בדרך הביתה, ליל"י סוף סוף מדברים על תא השירותים שבחדר. כלומר, ליעד מדבר, ולימור מתנצלת בחרחורי צחוק שהופכים את ההתנצלות למעליבה יותר מההעלבה עצמה. יואו נכון, חחח, איזו טמבלולית אני, שכחתי שאתה קיים!

ליעד מצליח להפגין בדיוק דקה אחת של איתנות אל מול התקף הצחוק שלה, אבל מספיק שלימור תפתח עבורו את מגן השמש באוטו כדי שישתפך, "וואו, תודה, אני ממש מעריך את זה, וואו". וגם, סליחה שגרמתי לך להתנצל.

אם תהיתם לעצמכם מי פתח את קבוצת הבלהות בווטסאפ - הרי שזה מתן, מש"ק החוי"ה שלנו לערב זה, שאמנם חש קרוב במיוחד לאחרים (מעין) אך רחוק אלף שנות אור מבן זוגו גיא, על אף המזמוז המתקדם שהפגין למצלמות. ואולי "מצלמות" היא מילת המפתח.

בין קירות הכלא של הרכב הנוסע, תופס מתן שעת כושר כדי לעמת את גיא אחת ולתמיד עם שאלת המשיכה. אבל גיא, תחמן גדול, קונה זמן עם עם חזרה על הדברים של מתן. השיטה פשוטה, והולכת ככה: אם מתן יאמר, לצורך העניין, "אני מתחיל קצת לפחד, כי אני שואל את עצמי לאן זה הולך", יענה גיא, "בעצם, זה הפחד".

אבל הפעם מתן לא מוותר, וגיא מתגונן, "אבל זה ברור שיש משיכה וכיף לי ונעים לי". בפרק הזה נמצא הרבה נקודות דמיון בין גיא למתן, כולן תולדה של תסמונת הפחד לפגוע על שם מאסטר דוש. אחת מהסימפוטמים שלה, היא להגיד "ברור ש" על דברים ממש לא ברורים. למשל, איך זה כל כך ברור שגיא נמשך למתן, אם אמר במפורש שמבנה הגוף שלו לא לטעמו?

לדברי גיא, הראייה למשיכה היא נכונותו לגעת במתן, שהרי אם לא היה נמשך בכלל היה עושה לו הדס, עונה 4. אבל אין מצב שגיא היה מסוגל להתנהג ככה, יותר מדי חשובה לו הנראות הציבורית והאמת נמצאת, כנראה, איפשהו באמצע: גיא נמשך במידת מה, כפי שניתן ניתן להימשך להכל במידת מה, גם לכיסא, אם ממש מתאמצים. אבל לא מספיק. תוסיפו לכך את הכמיהה של מתן לקשר, שגיא מרגיש בה ולא משנה כמה פרצופים חמוצים יעשה אצל דני בידיים שלובות - וקיבלתם טרן אוף מלא בשביל גיא.

עם האנרגיות הזורחות האלה הם חוזרים הביתה, על פניו הסדר שב על כנו וגיא מודד את הכומתה של מתן במה שמתפתח לסצנת מפקד-טירון ממדור הקלטות הצהובות. אבל הנה מגיעה שיחת סקייפ עם אורה, אמו של גיא, והכל צף מחדש. צחוק בצד, הפתיחות של גיא עם אמא שלו די מדהימה, ודי מדהים גם שלא העתיק אותה למערכות יחסים אחרות בחייו. שחרר כבר את אמא אורה ודבר עם בן הזוג שלך, היא רק רצתה להזמין לחמין בשבת.

עדיין שיכורים ממעמדם בין החלכאים והנדכאים, עידית ורפאל מתגאים בעצמם שהם לא זקוקים למחוות מטופשות כמו שאר הזוגות. למשל, להעלות תמונות לאינסטגרם או להביע רגשות או לומר זה לזו משפטים שלמים ברצף.

יעל כבר עייפה מהם, הרי כבר חודש היא צופה בלופים בסצנת הפתיחה של סרט פורנו פטריוטי מסורתי מבלי להתקדם לחלק הלוהט. בשיחות הפרטיות, מספרת עידית שהיא "לא מרגישה מספיק". קלטתם? איזו גניבת דעת עשו לנו במפגש הזוגות. מכרו לנו פשטות, אותנטיות, יציבות וכל מה שמדיף ניחוח חלת שבת, אך מתחת לפני השטח - הבית מתפרק.

לפעמים נשים מפתחות רגשות דרך הגוף, ועל כן סופם המר של רבים מקשרי היזיזיות ההטרוגנים. לעידית מגע יכול לעשות דווקא טוב, ובדרכה המעודנת היא מספרת ליעל שהייתה שמחה לסקסי טיים עם רפאל, אבל מחכה שהוא ייקח יוזמה. רפאל מחכה כמוה, גם כי הוא החמוד בגברים, וגם כי לתחושתי הוא זקוק בדיוק לתהליך הפוך. כדי להיפתח פיזית הוא צריך חיבור רגשי, ועידית לא ממש מאפשרת להם להיכנס לעמוקים עם מכונת הייבוש שלה.

בתורו מספר רפאל שגם התעייף. לטעמי, אחרי שזכה לתשואות על החתירה שלו במפגש הזוגות קצת עלה לו, והוא מבין שיש עוד אופציות שם בחוץ, חלקן אפילו ייגעו בו מרצון. אבל יותר מאשר רפאל עייף מעידית הוא עייף מיעל, ולכן, לבסוף, משתחררת ממנו הסכמה רפה להמשיך ולחפש גישה לבונקר הצהל"י הזה.

עידית ורפאל קובעים דייט בארמון הנציב, על הפסנתר בפסגתו מנגנת עידית מה שנשמע כנעימת היצ'קוק, אין ספק שזה הולך להיות ערב לוהט. עד עכשיו לא יצא לה ממש להתעניין למה אף אחד מהמשפחה שלו לא הגיע ומה הסיפור שדפק אותו כל כך, אבל סוף סוף משהו מושך את תשומת לבה, ומה זה אם לא הפטור של רפאל מהצבא.

מפה לשם רפאל מגולל קצת מסיפור חייו, ועידית מתפעלת. בינינו, אין דבר שמחרמן נשים יותר מגבר סגור עם סיפור חיים כואב, לא כל שכן אם הוא כולל גמילה מפשיעה. יש כאן הכל: חיספוס, רגישות, למידה וגבורה, יין ויינג של "גוד גאי" ו"בד גאי" באדם אחד.

הטיסה המדוברת של בן מתקרבת. מעין משכנעת את עצמה שהגעגוע יקרב ביניהם, אך יודעת כל מי שיצאה עם תל אביבי מבולבל שבדיוק ההפך הוא הנכון: טיסה לחו"ל היא מפלטם של המפחדים ממחויבות, וקטליזטור מושלם לווטסאפ פרידה נוסח "היי מתוקה, היה לי קצת זמן לחשוב". אלמלא התכנית, ככה היה מסתיים ביניהם הקשר, אבל לצערו של בן עליו להמשיך ולפגוש את מעין פנים אל פנים.

כדי להכין את הקרקע הוא מס(ג)ביר למעין שלא צריך "לאבי דאבי" כדי להרגיש רצויה ונחשקת, לבל יצופה ממנו להפגין מחוות חיבה, והוא אורז את הפחדים לצד הצ'ורוס בדרך לניו יורק. את הצ'ורוס הוא נוסע להציג בניו יורק בכנס קולינריה כשרה בפני "האנשים הגדולים ביותר", אלוהים יודע מי הם הגדולים ביותר בתחום הקולינריה הכשרה וכמה גדולים הם כבר יכולים להיות, רק נאמר שדוכן הצ'ורוס שלו מזכיר נשכחות מירידי תעסוקה בסמינר הקיבוצים.

את הדרך לשם הוא מתעד יותר מאת הזוגיות שלו עם מעין, כולל תמונות מרגשות של מסוע. מדי פעם הוא גם מתקשר כדי לעדכן בתובנות נוגעות ללב כגון "אכלתי יותר מדי סוכר", כי באמת זמן רב לא תרם את חלקו בנושא דימוי גוף, ו"אני ממש מאוהב, שתדעי לך. מאוהב בניו יורק". אבל מעיין כל כך מעורפלת מאהבה ומהדמות שבנתה לה לגבי בן שהיא מצליחה לפספס את כל זה. יש סיכוי שלא הייתה שמה לב גם אם היה נפרד ממנה, כי בן יוצא מהשיחה עם מסקנה שונה לגמרי: "טוב לי לבד".

סליחה, בן, אבל זו מה זה לא חוכמה כשאתה בניו יורק. תנו לי חופשה בניו יורק וטוב לי לבד, ביחד או בטיול כיתתי עם נוער החמאס. לדבריו הוא מתגעגע קצת, אבל גם נהנה לבד - מצב שנשמע לי כמו האידאל, אבל גלגלי החרדה כבר מעלים גיצים במוחו.

"אני יודעת שגם לבן יש רגשות - אבל קשה לו להגיד את זה", מספרת מעין לעצמה ולבת דודתה. לאורך העונה באופן עקבי בחרה מעין שלא להתייחס למילים של בן - אלא רק למעשים. לדעתי היא טועה, כי מילים הן חשובות, ועצם הפער בינן לבין המציאות אמור להדליק לבדו נורה אדומה. אבל מעין אלופה בייפוי המציאות, ומסוגלת לראות גם בכינוי "קופה" עדות לאהבת אמת. בשלב הבא - "הוא אמר לי לעוף מהחיים שלו, אבל התכוון לומר 'אני עף עלייך, חיים'".

מתחת לפני השטח הביטחון שלה מתכרסם, ובשיחתם האחרונה היא ניגשת דוך למטרה: "אתה מתגעגע?". "עוד פעם את רוצה לשמוע את האובייס", בן עושה לה את הגיא. הפעם מעין רוצה תשובות, כי עם כל הכבוד לשיחות התמיכה מדי לילה, פה זה לא קו התמיכה של ער"ן.

"יש משהו שמשמח אותי לחזור, וזה שאני חוזר לראות אותך", מודה בן לבסוף. למצלמות הוא רוטן, "למה להעמיד אותי בפינה הזו?", אבל בן יקירי, בזוגיות יש רגעים פינתיים. במיוחד בשלב שבו עדיין תוהים על עצם קיומה של מערכת היחסים. בן מאוכזב על שמעין לא מפרגנת לו, כאילו לא עמדה שם לצדו למשך רצף של שיחות ריקות מתוכן ותמכה בו על עצם הטיסה לבד במהלך הצילומים, תמיכה שגם היא לא מובנת מאליה.

מעין לא מודעת לסרטים שהולכים אצלו בראש, כי למרות הכנות שהם מתפארים בה, בן לא מספר לה את כל האמת. האמת היא, שיש לו כעס כלפיה. על פי נקודת מבטו, "לוקח לו זמן", וזכותו. אבל זה לא אומר שהיא צריכה לשבת ולחכות, וזכותה לדרוש תשובות. גם אם התשובות האלה יפגעו בה. מה לעשות, זוגיות זה לא צ'ורוס, וגם הם מפוצצים בקלוריות.

במהלך מפגש הזוגות הספיק משה להפוך את עידית ורפאל לרול מודלס שלו, ועכשיו, בדרך הביתה, הוא משתמש בהשוואה אליהם כדי לבטא את תסכולו ממאי. האם מישהו ריסס פה נגד ג'וקים? כי משהו מריח רעיל. באוטו המקביל, כידוע, בדיוק מתנהלת בין עידית לרפאל שיחת יחסינו לאן, אבל משה נחשף רק לתדמית הצוות המנצח שהציגו לחופי הכנרת.

כמה קל לקנא בפסאדה של זוג שהכרת למשך יומיים. זו בדיוק הבעיה של משה גם עם מאי, אגב: הוא עף עליה כל עוד לא הכיר אותה באמת, ויכול היה לצייר אותה בדמיונו כאיזו מוזה נשגבת, לשיר הלל לדמותה על כל קרטון סויה שהלכה לקנות בסופר. מרגע שגילה שהיא בת אדם, ולפיכך מכילה גם פגמים וחסרונות, הוא הלך ואיבד את זה.

משה לא מבין מה מאי רוצה ממנו וכך גם רבים מהצופים, שהרי לתחושתו הוא מחמיא לה כל הזמן. אבל אם תשימו לב, את רוב המחמאות הוא אומר עליה מאחורי הגב, ולא בפניה. בפועל, היא לא מקבלת הרבה עדויות ממנו לאהבה אליה, מה גם שמשה לא מצטיין במיוחד בתחום החיבה הפיזית. משהו בו עלול להרגיש מרוחק עד כדי צמרמורת.

הקונפליקט ביניהם הוא הקונפליקט הזוגי הקלאסי שבין צורך בחופש וצורך בביטחון. רואים את זה גם אצל גיא ומתן וגם אצל בן ומעין, ואף אחד מהם לא יצליח להתגבר על הפער אלא עד ששני הצדדים יכבדו את הצרכים אחד של השני. זה אומר שנדרש מכל אחד לבוא לקראת האחר, אבל לוקח זמן להתייצב בסטטוס-קוו.

עד שמייסדים את החקיקה הלא כתובה בין בני זוג, מתקיים מה שאני קוראת לו "הקרב על הבית", ומאי ומשה בדיוק בשלב הזה. האידיאל הוא להגיע לנחלה, שבה את משלימה עם הגרביים שהוא משאיר בסלון, והוא, בתמורה, מוכן להרים אותן אחרי שהערת לו בפעם השלישית; הוא משלים עם הפיזור שלך, ואת מסכימה להתחיל לעבוד עם יומן; את משלימה עם הנודים שלו, והוא מסכים להתריע בטרם יופצו, וכן הלאה.

על ספת היעל, נראה משה כשהוא לראשונה מצליח לתפוס את המורכבות הזו, במילים הפשוטות, "אני רואה שגם את מתמודדת עם קשיים". זה נשמע אולי שולי, אבל בשביל משה - להצליח לראות את מאי גם בתוך התסכול שלו, זה צעד ענק. הם רק צריכים ליווי זוגי בכל רגע נתון, והכל יהיה בסדר.