הפתרון חסר המעוף מכולם של הערוצים המסחריים לפריים טיים הוא עוד תכנית על שפים. מחליפים שם, מחליפים פורמט, אבל זה עדיין תוכן דל, מהול ביהירות וחשיבות עצמית בלתי נגמרת, התפייטות ריקה ממשמעות ותצלומי תקריב על סלט. ברוב המקרים זה לא יותר משומר מסך.
רשת 13 בקושי הספיקה לנקות את הצלחות והכוסות של "המסעדה הבאה", וכבר היא מעלה פורמט שעל פניו נראה זול ופשוט יותר: "שף מתחלף", כמו "אמא מחליפה" רק עם מסעדות, וזה מיותר כמו שזה נשמע: שני טבחים סלבריטאים מחליפים מסעדות ליום אחד, פורסים את תפיסת עולמם הקלישאית ("הסבל של היום זה האושר של מחר"), מתנשאים זה על זה בנפרד ואחר כך מחליפים חיבוקים ומחמאות מעליבות כשהם ביחד. אין מנצחים, אין מפסידים, כלומר: מלבד הצופים. בתיאבון לכולם.
זאת טלוויזיה בינונית, אגבית, סתמית ולא מושקעת, וגם מייגעת מאוד - אבל לזכותה ייאמר שהיא לפחות לא מלוקקת בניגוד לנהוג בז'אנר, ואולי גם חותרת תחת עצמה: קרב הבוץ של השפים חושף עד כמה תרבות ההערצה אליהם ריקה מתוכן.
התכנית הראשונה החליפה בין משה שגב (ממסעדת שגב ארט, שעל פי פרסומים סגורה כבר חצי שנה, מה שעשוי להעיד על הזמן שהתכנית חיכתה על המדף), וירון שלו (טוטו). למרות החיוכים, הבוז ההדדי בין השניים הוא עצום וגלוי לגמרי, ונוגע לקשת של נושאים - המחירים, הסגנון, שיטת העבודה ואפילו ההיגיינה. בזמן שכל אחד מהם מדבר גבוהה גבוהה על ערכים ומצוינות, השני מצביע בזה אחר זה על פגמים מהותיים במסעדה שלו. מה אתם יודעים? מסתבר שגם מנות שעולות 220 שקלים רחוקות מלהיות מושלמות.
(בשולי הדברים, כדאי להזכיר שערוצים שמשדרים תכניות שעוסקות במסעדות שרוב הציבור לא יכול להרשות לעצמו לאכול בהן מועלים בתפקיד הציבורי שלהם בשביל לפנות לשכבה עשירה ומצומצמת בזמן של משבר כלכלי רחב היקף).
שגב, לפחות בדמותו הטלוויזיונית, עוד מגלה ענווה יחסית. הדמות הלבבית שלו מחפה על הפגמים שהוטחו במסעדה שלו, וניכר שהוא אוהב לעבוד עם אנשים ולדבר עם הסועדים. ההופעה של שלו, לעומת זאת, מביכה ומנוכרת במיוחד. הוא לא מפסיק להטיח ביקורת ארסית, לנזוף בכפופים לו ולצעוק, ועוד מציג איזו אידיאולוגיה של פרפקציוניזם כביכול מאחורי סגנון הניהול הפתטי הזה - שלא לדבר על הגאווה במחירי העתק למנות, במסעדה שלפי התכנית אפילו לא עבדו בה עם כפפות בשנים של מגיפה עולמית. אולי הכול הצגה למצלמות, אבל מי רוצה לאכול במקום שזאת התרבות שבה הוא מתנהל? למה בישראל 2022 עדיין מסתובבים אנשים שמשוכנעים שככה נראה פרפקציוניזם?
וכך עוברת לה שעה ומשהו של הטחת בוץ (וקצת תבלינים). גם אם אפשר להפיק הנאה מסוימת מההתנשאות ההדדית של אנשים ביקורתיים מאוד וגאים מאוד בעבודתם, קשה להגיד שיוצאים מ"שף מתחלף" עם איזה ערך מוסף, או טעם טוב בפה.