הקורונה חתכה את ההכנסות של אולמות הקולנוע ברחבי העולם. אפילו בצרפת, המולדת והמקדש של המסך הגדול, התעשייה כמעט שלא מצליחה לייצר להיטים. רק מדי פעם צצים סרטים יוצאי דופן שבכל זאת משכילים להביא קהל. אחד מהם הוא "בתנועה" של הבמאי הצרפתי-יהודי סדריק קלאפיש, שמכר מעל מיליון כרטיסים בחודשים האחרונים - הישג פנומנלי, גם לאור העובדה שזה סרט אמנותי יותר מאשר מסחרי. הוא נפתח בסצינה ארוכה ונטולת דיאלוגים של מופע ריקוד, ועוקב אחר בלרינה צעירה שהבמה היא כל עולמה, אך בעקבות פציעה קשה נדרשת לרדת מהבמה באופן זמני, ולהמציא את עצמה מחדש.
מאחורי ההצלחה הצרפתית יש גם גאווה ישראלית. על המוזיקה והכוריאוגרפיה של "בתנועה" חתום חופש שכטר, הכוריאוגרף הישראלי שמזה שנים מככב בפסגות הכי גבוהות באירופה, ועכשיו רושם לעצמו עוד שיא. הוא גם מופיע בתפקיד עצמו בסרט, שעולה כאן לאקרנים בסוף השבוע.
את תפקיד הבלרינה מגלמת מריון בארבו, אחת הרקדניות הבכירות של בלט האופרה של פריז. לפני כמה שנים היא הופיעה ב"The Art of Not Looking Back", המופע המוערך של שכטר. קלאפיש היה אחראי לגרסה המצולמת שלו, וכך נוצר הקשר הראשוני בין השניים, שהתגלה כתחילתה של ידידות נפלאה. כשהבמאי ליהק את "בתנועה", הוא בחר אותה לתפקיד הראשי אף שלא היה לה קודם לכן ניסיון קולנועי.
"בהרבה סרטים קודמים, למשל 'ברבור שחור', בחרו שחקניות שלא היה להן ניסיון מקצועי בריקוד - אבל סדריק לא רצה ללכת בדרך הזו", מסבירה בארבו בריאיון לוואלה! תרבות לרגל עליית הסרט למסכים בישראל. "זה באמת קצת מרגיז לראות סרטים שמתיימרים לתת תמונה ריאליסטית של אחורי הקלעים של העולם הזה, אבל עושים זאת עם שחקניות שלא יודעות לרקוד ברמה גבוהה. לסדריק היה חשוב לבחור רקדנית מקצועית, וכזו שתהיה מסוגלת להתמודד גם עם יצירות קלאסיות וגם עם כוריאוגרפיה מודרנית כמו זו של חופש שכטר".
מה את אוהבת בעבודה של חופש שכטר?
"המפגש איתו שינה לי את הקריירה - את החיים, למעשה. אף פעם לא הרגשתי כזו אנרגיה חזקה על הבמה, והוא עירער את כל מה שידעתי. אי אפשר לעמוד בקסם של חופש. הוא מצחיק, מעורר השראה ויש לו חוש מוזיקלי".
המנטליות הישראלית שונה עד מאוד מזו הצרפתית. את מזהה משהו אחר באופי היצירה שלו?
"יש בעבודה שלו משהו אלים ומעוות. אולי זה בגלל שהוא שירת בצה"ל? בכל מקרה, לדעתי זה בא מהשורשים שלו. יש בריקודים שלו גם משהו פולקלוריסטי, ואני מניחה שזה בא מהמסורת העממית של ישראל".
נוסף להיותו סרט על ריקוד ועל תנועה, "בתנועה" הוא גם סרט על אנשים צעירים - נושא חביב על קלאפיש, שעסק בו עוד בסרטיו הראשונים, בהם "הסכנה הצעירה" מ-1994 ו"פודינג אירופאי" מ-2002. ההבדל הוא שאז היה קרוב יחסית בגילו לגיל של השחקנים והדמויות שלו, והיום הוא כבר בן שישים. בארבו בת 31, וכשאני שואל אותה אם הבחינה בצילומים בפער בין דורי, זה מה שיש לה לומר על הדור שלה - "אנחנו לא דור אופטימי, גם בגלל האפקט של הקורונה וכל מה שקרה בשנים האחרונות, וגם בגלל החרדה מן העתיד. מבחינה פוליטית ואקולוגית, אנחנו נעים על קרקע לא יציבה. זה דור שמפחד לעשות ילדים. אנחנו לא כל כך עושים דברים שיהיו להם השלכות לעתיד. אנחנו חיים את הרגע וחוגגים את הרגע, כל עוד שאנחנו בחיים, ומעבר לזה אין לנו שום דבר אחר".
באיזו מידה הניסיון שלך כרקדנית הפך אותך לשחקנית טובה יותר?
"כרקדנית את חייבת להיות שם, לתפוס את הרגע. אין מקום לשפוט את עצמך. אין זמן לחשוב על העבר, וגם לא להרהר על העתיד, ואלה תכונות שעוזרות על הבמה ועוזרות גם מול המצלמה".
אני מניח שהריקוד בסרט בא לך בטבעיות, אבל עד כמה מאתגר היה לשחק מול מצלמה?
"דווקא הריקוד הוא מה שהלחיץ אותי. המשחק היה מבחינתי התנסות ראשונית. נסחפתי בתוכה, ונתתי אמון מלא בצוות שמסביבי. הריקוד היה חוויה בודדה יותר, מאבק שלי בעצמי".
מריון בארבו מדברת על המופע של שרון אייל הישראלית שגם בו השתתפה
האם אי פעם חווית פציעה מהסוג של גיבורת הסרט?
"לא, אבל פציעה היא חלק מהחיים שלנו כרקדניות. אנחנו יודעות שזה עלול לקרות, וצריכות לעשות הרבה עבודה כדי להימנע מזה. כשאת צעירה, את עושה כמעט הכל, אבל עם הזמן הגוף משתנה, ואת צריכה ללמוד לטפל בו כדי להימנע מסכנות. למזלי זה עוד לא קרה לי, אז אף פעם לא הייתי בחופשת החלמה ארוכה כמו הגיבורה, אבל לפעמים אני מותשת מרוב עבודה, ואני מאוד אוהבת קולנוע, אז יוצא שאני מתרחקת מריקוד במשך שעות ובמקום זה עושה מרתון של צפייה בסרטים".
חלק ניכר מהסרט מתאר את הטיפולים שהגיבורה עוברת. ברור כשמש שהפיזיותרפיסט מאוהב בה - ברור לכולם, חוץ ממנה, עד כדי כך שבא לצופה לצעוק "איך את לא מבינה מה הולך פה?!".
"זה באמת ברור, ואני עצמי כן הייתי מבחינה ברגשות שלו, אבל אתה יודע - יש את מה שאת רואה, ויש את מה שאת לא רוצה לראות, ולפעמים את בקשר מסוים עם מישהו ולא רוצה לראות את הרגשות האמיתיים שלו. כבר קרה לי בעבר שהיו לי דברים מתחת לעיניים אבל לא רציתי לראות אותם".
הסרט עשה לך חשק להשתתף בעוד סרטים?
"אם יש משהו אחד שהבנתי מהסרט, זה שאני רוצה לרקוד עד הנשימה האחרונה של חיי. בצד זאת, אשמח גם לעשות עוד קולנוע, אפילו אם זה בלי ריקודים".