הצפייה בהם הייתה שעמום נורא, אבל האושר של עידית ורפאל שווה כל רגע

שינוי פורמט מבורך ב"חתונמי" - מיד לאחר ההחלטות, שאיש מאיתנו ממילא לא מאמין להן, אנו זוכים לגלות מה עלה בגורל הזוגות בהמשך. מובן שבינתיים זכינו רק להחלטה אחת כזו, כי גם את הסופ"ש-המשותף-האחרון-לפני-ההחלטות החליטו לפצל לשני פרקים, כאילו מה שהיה חסר לנו בחיים זה קלוזאפים על כוסות שמפניה ונותני חסות. ברשותכם, נדלג על סצנות האווירה הללו כמו גם על אלבומי התמונות וסרטי הפילם-נואר שמגוללים את זכרונות הזוגות בשחור לבן על רקע מנגינת פסנתר נוגה, ונתמקד, כפי שנהוג לומר בחתונמית, "בכאן ועכשיו".

את הרגעים האחרונים שלהם יחד מנצלים המ"מ לתחביב האהוב על משה - צפייה בשמש. ולא סתם, אלא ב-5 בבוקר. מאז סאגת עמרי ומעין, המילה "זריחה" גורמת לי צמרמורת פבלובית בכל הגוף, אבל צמד הקונדסונים מצליחים להפיק מהדייט הזה את המיטב. "שמח שעשינו מסע, עשינו דרך", מביט משה עמוק אל עיניה של מאי. מה עונים על דבר כזה? "תודה"?

עדיין לא ירדתי לסופה של החתונמית המדוברת, אבל היכן שהמילים ריקות מתוכן - פרחים יעשו את העבודה. ואם תהיתם אגב מיהם האנשים שקונים ורד ביחיד, הרי זהו משה, ששולף את הפרח כמחווה רומנטית לאהבתו. היום הוא בא מוכן להפציץ. "יש רגעים שבא לי פשוט לכווצ'ץ' אותה", הוא מתבונן במאי מרחוק. מזה חששנו, משה.

משם הם ממשיכים להתמרחות בבוץ ים-המלח ("זה יצעיר אותך בעשר שנים", כמאמר שיר השירים) ולמערכון שחזור של טקס החופה בשת"פ מקסים עם עורכי חתונמי, כי אין להם מושג שכך או כך נקבל שידור חוזר של כל רגע בהשתתפותם מתחילת התכנית. "משבוע הבא את מתחילה לבשל", ממסד משה את היחסים. "אז אתה עושה כלים", מחזירה מאי. "אהה, אז לא". מאי: "זכיתי". אפשר להרים הרבה גבות על מחוות החיבה המשונות של משה, שמניעיהן נראים מפוקפקים.

אבל יש בו צדדים מקסימים, והיא זורמת על השטויות שלו, והוא על שלה, וזה הרבה יותר ממה שמאחלת לעצמה רווקה תל אביבית ממוצעת. רובנו מתייצבות כעבור מספר שנים באפליקציות על הסטנדרט הבסיסי "מריח בסדר ולא רוצח אותי", ואילו מאי ומשה ללא ספק עונים על הציפיות ומעבר. חוץ מזה, הם זוג שנשמע כיף אדיר להתארח אצלם, מינוס משחקי הפנטומימה שקרוב לוודאי יאלצו את האורחים לקחת בהם חלק.

החופשה האחרונה בפתח כשגיא ומתן מהרהרים בזמנים הנושנים של קבלת מעטפות החתונה, לפני שפגשו זה את זה והכל נהרס. "לחיים, ממון וסקס המון", מברך גיא את ברכת בורא פרי הגריינדר, ומסייג, "אה, סקס מספיק". הינט הינט. משמח לשמוע שחלה ביניהם תזוזה, תרתי משמע, ומפתיע לשמוע שזו לא התזוזה היחידה.

כבר בפרק הקודם שמענו את גיא מדבר בשבחי הזוגיות שלהם, והפרק הוא כבר ממיס את הלב עם הטיפול הרגיש שלו בדימוי הגוף הרעוע של מתן, שמתעורר נוכח הדפדוף באלבום החתונה. "אתה נראה מדהים", אומר גיא. "אין מי שרואה אותך ולא נפעם מהיופי שלך". מה עוד יכול הבחור לבקש? מבחינתי, מערכת היחסים שלהם יכולה להסתיים שם, כי מכאן אפשר רק להידרדר.

אבל גיא ממשיך להפליא עם סופרלטיבים כגון "יפה שלי", ואני שואלת, מאיפה באה קפיצת המדרגה הזו? אחרי חודש וחצי של יובש מדברי, פתאום נוצר בין גיא ומתן סיפור של אהבת-אמת. סליחה, גיא יקר, זה מקסים בערימות, אבל איזה מין מסר אנחנו מעבירים לצופים? עכשיו רווקות בכל הארץ עלולות להסיק שבאמת קיים ז'אנר כזה - אנשים קרירים שנפתח להם בבום אחרי חודש וחצי - ואלפי דושים ודושות שהושלכו אל הארכיון הולכים לקבל הזדמנות שניה.

אז בואו נשים את הדברים על השולחן: ההתהפכות של גיא היא אירוע נדיר ברמת ליקוי חמה. גם במקרה הזה, יש לי תחושה שהנפילה הבאה מחכה ממש מעבר לפינה, והפעם היא תהיה סופית. קראו לי פסימית, אבל אם לא יאמר בתום שבעת החודשים הללו "הבנתי שאני לא יכול לתת למתן את כל מה שהוא רוצה", באי אילו וריאציות, אני חפיסת מנטוס על מדפו של גיא.

דייט בפינת חמד פסטורלית, שתי כוסות יין אדום - הזמן המושלם בשביל בן להיזכר שקשה לו, שבכלל, כל התהליך הזה, "הולך להיות צרוב קשה בזיכרון". בן כל כך דבק בנרטיב לפיו לא מקשיבים לו ושהוא זכאי להתמקדות בתחושותיו, שלפעמים אני תוהה לעצמי אם הוא זוכר שמעין נמצאת לידו בכלל. כמה נורא לשמוע שחוויית קיומך נצרבת אצל אדם אחר כטראומה, בזמן שעשית הכל כדי לרפד אותו מכל הכיוונים.

אחרי שקיבל גם אישור מדני לסבול בקול רם, מעין מקבלת על עצמה באופן מלא את תפקיד פח האשפה המרקד, ומתרוצצת סביבו כדי לתפוס כל עלבון שבן מפזר. שניהם מחמיאים לו על הפתיחות שלו, ופתיחות היא אכן תכונה ראויה להערכה, אבל אצל בן - הפתיחות הזו נוגעת רק לתחושות שליליות, ואת אלה ממילא בן חלק יפה מאוד מתחילת התכנית. "זו נקודה כזו שכל כך טוב לי, ומה אם זה לא יחזור?", הוא חולק עם המצלמה, ואני תוהה לעצמי, על איזה טוב הוא מדבר? אני ראיתי את בן סובל מרוב שרע וסובל מרוב שטוב, אבל טוב שהוא טוב, באמת, איננו.

ואולי זה התהליך האמיתי שהוא זקוק לעבור עם עצמו; להסכים להיות מאושר. עד אז, מי שתכבוש את לבו היא זו שתתייחס אליו גרוע כפי שהוא מאמין שמגיע לו. לדבריו הוא נפרד ממעין בתחושות מעורבות, וכל דבר אצל בן מלווה בתחושות מעורבות, אבל הפעם נדמה לי שיש תחושה אחת שמתבלטת מעל כולן, והיא - הקלה.

הימור: במעמד ההחלטות הם יגידו "כן" וייפרדו אחרי שבוע וחצי, בווטסאפ, אחרי שלושה ימים שבן לא ענה לה על הודעות וירגיש שהגיע הזמן לדבר בכנות.

כמתנת סיום מגישים רפאל ועידית ליעל את עוגיות הטחינה המפורסמות. "מה, נאכל ביחד?", מחייכת יעל. לא, יא מביכה. אם יש משהו שלא בא לי לחלוק עם פסיכולוגית, חוץ מאשר כל מרחב מחוץ לקליניקה, זה אוכל. אני לא רוצה לדעת שיש לה חיים אישיים, לא כל שכן מערכת עיכול.

רפאל מסכם את התהליך בברכת שנמשיך להיות "אין", ועידית כמהה לחזור ל"התרגשות של ההתחלה", מתכוונת כנראה לאותם ימים קסומים של ביקורת בונה על אפייה. יעל רוצה מרפאל יותר אקטיביות ומעידית יותר מגע, ואני רוצה שיעל תפסיק לדבר עם המטופלים שלה על מה שהיא רוצה, כי הרצונות שלה לא רלוונטיים למערכות יחסים של אחרים, והקשר בין המומחים למשתתפים מספיק מעורפל ומביך מבלי להכפיל את כמות הקרינג' בבלילה. נא לשחרר את הזוגות המתוקים לטיפול פסיכולוגי אמיתי ולארוז את העוגיות הביתה.

רפאל קצת נפגע מהקנוניה שקשרו נגדו יעל ועידית, כי לתחושתו הוא אקטיבי וגם לתחושתי, ומעל הכל, הוא אקטיבי בחזרה על המילה "אקטיבי". גם המתיחות הזו לא מצליחה להפוך לריב, כי שום דבר לא באמת מעניין אותם, והם מרימים כוסית, "לחיי דייטים אחרונים", לדברי רפאל. הקשר ביניהם הוא השתיקה המביכה הכי ארוכה שראיתי.

הערב החלומי הזה ממשיך בוויכוח האם היו חותכים זה מזו אחרי הדייט הראשון או השני, ולאחריו, תחרות - מי היה פחות בעניין: "אני באתי סקפטית", - "אני באתי סקפטי כפול". אני באתי סקפטית טורבו אקסטרים, אבל הנה, מכל הדיאלוגים הטמומים האלה מוכיחים לנו צמד עוצמה לישראל שזוגיות יכולה לצמוח גם בין המילים.

בהסתכלות לאחור, אומרת עידית, היא מצטערת על שהייתה קפוצה ורצינית בהתחלה, אבל הנה היום היא שטותניקית לגמרי ומחלקת מדליות התנהגות טובה. גם רפאל מצר על שהיה עצור, אבל במובן קצת אחר. "כיבדתי, אבל עודף כיבדתי", לדבריו. צריך פעם להכין קולאז' מכל הרגעים שבהם דיברו בחתונמי על סקס מבלי לדבר על סקס.

"איזה מזל שאנחנו ישנים בנפרד עם כמות השום והבצל", נפרדת עידית, שהשתחררה לגמרי ועכשיו היא חיה על הקצה. זכרונותיהם צפים לנגד עינינו. זו רק אני, או שאלבום הפלשבאק שלהם ארוך משל כולם? כלפי הצופים נגרם כאן עוול כפול, שכן מערכת היחסים של עידית ורפאל כללה חודש וחצי של המילים "בסיס" ו"חברות טובה" בריפיט.

בתום התענית הם נפגשים אצל דני ויעל, ורפאל מחמיא, "יפה לך החליפה החדשה מזארה". תודה מאמי, כיף לראות גם את החיוך שלך מתנת מכבידנט. הם מסכימים להמשיך יחד, הצהרה בגוון בז' בהתאם למערכת היחסים כולה, אך הבשורה האמיתית - הם נשארו יחד לאחר שבעה חודשים!

במהלך שבעת החודשים האלה עשו רפאל ועידית בדיוק את מה שמצופה מהם, כלומר ספורט, והמומחים מתענגים על הדימוי: "ריצה למרחקים ארוכים". "אולי זה לא הכי טלוויזיוני", אומרת עידית, והיא צודקת. הצפייה בהם הייתה שעמום תופת, אבל האושר שלהם שווה את זה. את כל שעות הצפייה האפרוריות ומשחקי המילים העייפים של המומחים. וואלה, מגיע להם. הלוואי שהם ממשיכים לצאת יחד למלאבי עד עצם היום הזה.