בן ניסה להיפרד ממעין, אך היא פספסה כל רמז אפשרי. כאב הלב לצפות בזה

הללויה. אתם מאמינים שזה קרה? אני עדיין לא. פרק הסיום של חתונמי מאחורינו, ושני זוגות קיבלו את ההחלטות האחרונות: בן ומעין, קטיה וליאור. כל הפרומואים העידו על הפתעה מטריפה שהולכת לפקוד אותנו בפרק זה, והרבה דברים אפשר לומר עליו, אבל מפתיע הוא לא היה. היכונו היכונו, ריקאפ פרק אחרון ובסיומו הפתעה אמיתית.



קיראו את הריאיון עם מאי ומשה על הרהורי הפרידה, המשבר הגדול, ההתאהבות - והרצון לילדים

את הדקות האחרונות של בן ומעין יחד, רגע לפני פרידה בת שלושה ימים, מנצלת מעין כדי להזכיר לבן בכל רגע נתון מה הוא אוהב בה. היא עושה את זה גם בבקשה שישמיע לה שוב שיר שהקדיש לה, לדבריה, במלדיבים. בכניעה של חייל שבוז, הוא ניגש אל מערכת המוזיקה, ומשמיע את שיר יום הזיכרון "האמנם" בביצועה של חווה אלברשטיין, לזכר שמחת חייו.

אבל לא זה השיר שהקדיש לה במלדיביים. למעשה, הוא לא זוכר איזה שיר הקדיש לה, ומעין מאבדת סבלנות. בסופו של מחול פאסיב-אגרסיב היא הולכת לנגן את השיר בעצמה, "אח מילת מפתח", גם הוא מרים כמו בן עצמו. מילותיו של השיר: כשנתתי לך שעה / לי נתת את חייך / כשנתתי לך דמעה / את נתת לי חיוך". טוב, זו באמת נשמעת כמו הקדשה למעין.

"התחושה שלי בדייט סיום היא שאני רוצה להיעלם לפחות ל-48 שעות", אומר בן, ואני ממשיכה בראשי: "או לעד". אבל לבן סיום אחר, ולדבריו הוא "צריך לארגן את המחשבות". לכאורה, לא נדרשת פה עזרה של מארי קונדו, שהרי מחשבות כמו "לא רוצה", "מפחד" ו"קשה לי" נועדו להתמיין כולן לאותה מגירה. אבל למערכת השיקולים של בן מצטרף החשש להצטייר רע בעיני הציבור, וזו הסיבה היחידה שהוא עדיין נשאר שם.

איכשהו, מעיין עדיין מצליחה לפספס את זה, והיא ממשיכה לנסוע דרך תמרור עצור. החיוך העצום שלה שנפרש לפני בן, בניגוד גמור למצב רוחו, מתחיל לגרום אפילו לי להירתע אחורה. אני מתחילה להזדהות איתו. הוא מנסה להיפרד ממנה, אבל איך אפשר כשעיני העגל שלה נתלות בו, והזרועות שלה כרוכות סביבו כזרועותיו של וקנה? שמישהו יפעיל קייט בוש, למען השם.

"אני רק רוצה שתשתף אותי בתחושותיך", היא מתעקשת, ובן: "התחושות שלי הן שהכל בסדר, ושאת צריכה ללכת". זה נהיה כואב לצפייה. מעין מבחינה בסימנים שהוא משדר לה, אבל במקום להאמין להם, היא מבקשת ממנו לשדר לה סימנים אחרים. "אני יודעת שהוא נמשך אליי", ממשיכה מעין לנגן לעצמה את אותו תקליט, "אבל אחת לכמה זמן מחליט שזה אישיו מחדש". בחישוב היתרונות אל מול החסרונות, היא מסכמת, "זה שווה את זה,.

נשגבת מבינתי המסקנה הזו, כי בואו נמנה רגע את היתרונות שמצאה מעין: ראשית, בן "רואה אותה". הוא אולי רואה, אבל מה שהוא רואה, לא מוצא חן בעיניו. אחר כך, "הוא נמשך", אבל למי אכפת? לא חסרים מי שיימשכו למעין. לאף אחת לא חסר מי שיימשך אליה. כל עוד ניחנת בפות, תחכה לך ב-DM רשימה של נמשכים. רובם יציעו לך להשתין עליהם תמורת תשלום, אבל זה ללא ספק עדיף על מי שמשתין עלייך.

את רוצה לצאת עם מי שלא רק נמשך אלייך, אלא מתגאה להיראות איתך. שאוהב אותך. והחיסרון העיקרי בקשר עם בן, שמתעלה על כל יתרון אחר: הוא לא אוהב אותה. מעין יודעת את זה, בן אומר את זה למצלמות. על יזיזות טובה לא בונים עתיד. מוזמנים לעשות מזה קמפיין בחירות.

על ספת המומחים, מבועתת מעין מהשאלה "עם איזו בשורה הוא יגיע", ובזאת מוכיחה עד כמה הקשר הזה צריך להסתיים. בן מריח את חוסר הביטחון של מעיין ממרחק, וזה מגרה אותו כמו עובש. לדבריו, זו לא הפעם הראשונה שהוא מחזיק את הביטחון בקשר, וזו לא חכמה. מאז שנשבר לו הלב, אירוע בלתי רגיל אשר דורש את התערבות "הצינור", הוא מקפיד שלא להיקשר. באופן אירוני, הקרירות של בן הביאה עליו את התלותיות של מעין, בדיוק כשם שהתלותיות שלה הביאה עליה את הקרירות שלו. הם התיישבו בדיוק על הפצע אחד של השניה, וזה רק עניין של זמן עד שהכל יתפוצץ.

חיבוק אחיזת האמסטף של מעין משוחזר בחדר המומחים. "שמחתי לבוא", אומר בן במבט קלקול קיבה. לפני שמתחילים, מבקשת מהם יעל להציף רגע קסום מהקשר, ובזאת מצטרפת אל מעין לכיתור משטרתי שלא מותיר לבן ברירה אלא להיעתר לקשר. בן מגמגם, הפעם מעין היא זו שמציעה לו מים. שניהם חייבים להפסיק להציע מים זה לזה ברגעי משבר, אף אחד לא רוצה לשתות כשהוא בחרדה וזה לא טיול בצופים. אם אנשים בגירים צריכים לשתות מים, הם יודעים את זה לבד.

מעין אמנם מקשיבה, עוזרת, תומכת - אבל לפעמים בן היה רוצה דווקא בלי כל זה. כשהיא ממהרת עם תיק עזרה ראשונה נוכח כל ביטוי שלילי שלו, היא מאלצת אותו להעמיד פנים שהקושי הסתיים. החיבוקים והחיוכים שלה כמו באים לסמן, "היה קשה, אבל עכשיו הכל בסדר", וכך, מבלי לשים לב, היא מפעילה מניפולציה שכופה עליו לשדר הפי-אנדינג.

"אתם יוצאים לטיול גדול וארוך", מסכם דני, ויעל מצטרפת, אבל בן למעשה לא התנדב למסע הזה בשום שלב. שבוע הרפתקאות והתכניות שקבע לאחר יום ההחלטות רק ממחיש שלא באמת התכוון להמשיך בקשר, אבל איכשהו, הדברים מתגלגלים והם מרימים כוסית על המזח. "לחיי מה?", מרחיבה מעין חיוכה משל הייתה הלץ מ-IT. תגובתו של בן מסתכמת בצרצרים, אך זה לא מפריע למעין, שמגוללת לפניו רשימת נושאי "לחיים" מוכנה מראש.

בזמן שלהם בנפרד, מספר בן בזהירות ש"חשב מחשבות". "מה חשבת?", חיוכה נפער מולו כשער הגיהנום. שאת חונקת, הוא עונה לה במילים יפות יותר, אך מעין מבטלת את הרעיון בצחוק גדול תוך שהיא ממשיכה לפלח את נשמתו במבט. אני נותנת להם גג שבועיים, וגם זה בזכות הבריחה שתכנן לשבוע הראשון.

אחרי שבעה חודשים הרחק מעין המצלמות, שבה מעין אל ספת המומחים עם חיבוק ששמור לאיחוד עם היפות שלי. יש לה סיבה לשמוח. אמנם לא זוגיות, אבל היי, היא לפחות הפכה לאייקון באדי פוזיטיב. אם תשאלו אותי, זו הצלחה אמיתית. אני קוראת לה ולמתן לדפדף ומהר את האקסים הפושרים ששידכו להם, ולפתוח בהקדם קריירת אינפלואנס משותפת שכולה מסרי "קבלו את עצמכם", אג'נדה מתאימה לכל מותג בעולם.

לעומת מעין, בן נראה גמור. הוא חוזר אל ספת המומחים כקוויקינג, כאילו גידל שיער על מנת להסתתר ממעין, ומודה שנעתר לה בזמנו מתוך פחד. הוא מציין את היתרונות שמצא בקשר בסדר הזה: מיניות טובה, שיח. נו, יזיזות או לא? "אני יודע בוודאות שהרגשתי למעין", הוא מוסיף, הצהרה כללית כמו התשובות שלי בבגרות בתנ"ך אליה למדתי יומיים לפני.

לגרסתה של מעין, בן הלך והתרחק ממנה מרגע שהסתיימה התכנית, ונפרד ממנה בחדות ובקור. מעין האמינה שיצלחו את המשבר, וזה אולי היה נכון אלמלא המשבר של בן נמשך מהפרק הראשון של העונה ועד הלום. לא נאמר תוך כמה זמן בדיוק נפרד ממנה, אבל בהתחשב בכך שסרטון הפרידה הוא היחידי שתועד מהחיים שאחרי, אפשר להניח שמערכת יחסים לא בדיוק הייתה שם. להגנתו, בן "ראה נמר וברח".

מהנמר הזה הוא עדיין בורח, ומתיישב ממעין במרחק המירבי שמאפשרת ספת "חתונמי". אפילו עכשיו, אחרי שנחתכה מחייו באכזריות, נראה שמעין ממשיכה לנסות לשכנע את בן שהייתה להם זוגיות טובה, וגם יעל, שמסכמת, "זה היה סיפור אהבה ענק". הקשר לאירועים מקרי בהחלט. את סיפור האגדה שיעל מתארת מעין יצרה לבדה, על ניוטרל. בן אמנם היה שם, אבל אם נבדוק מה בעצם הוא אמר או עשה כדי לתרום לאגדה הזו, נגלה שניתן היה להחליפו בעמוד חשמל.

בתום הסאגה הזו, מספר בן למצלמות שהפיק לקחים לגבי ההתנהגות שלו בעקבות הצפייה בתכנית, ביקורת עצמית ראויה להערכה. הייתי שמחה לשמוע גם אי אילו לקחים שמעין הפיקה, כי ממרום הפרק האחרון של "חתונמי", אפשר לומר שגם לה יש חלק בתסבוכת הטעונה הזו שנוצרה ביניהם. בן אמנם התייחס אליה נורא לפעמים, אך הוא לא פעל בוואקום. המשקל שהניחה עליו (מטאפורית, נו) היה לא הוגן.

פלאשבק אל העבר מחזיר אותנו לקטיה של צילום תעודת הזהות, לפני שהפכה לחצי מליאוקטיה. עכשיו היא עוזבת לשלושה ימים, וליאור נאלץ לעשות את עצמו עובד בשביל המצלמות, יושב מאחורי לפטופ במבט חמור סבר בזמן שהוא בבירור מקשקש ציור של פין בצייר.

על פי חוקי הפורמט, במהלך שלושת הימים הללו נדרשו השניים שלא ליצור קשר, אבל היה פאקינג ירי, סליחה, "ביפ" ירי במיון בסורוקה, וליאור דאג לשלומה של קטיה. בינינו, ברור שזה רק תירוץ ליצירת קשר. אף אחד מהם לא נראה מוטרד מדי מהאירוע, ודאי לא ליאור שכעת מדגמן למצלמות את קריאת הדיווח, משועמם יותר ממני בשיעור ה-PPC היחידי שלקחתי בחיי.

רגע ההחלטות הצפוי בתולדות "חתונמי" מגיע, וליאור וקטיה עושים את הליאור וקטיה: הוא מחמיא, היא מחרחרת מצחוק. אל המעמד החגיגי היא מגיעה בנעלי סינדרלה שבונה על נסיך מממן, ומהר מאוד מתברר כי טוב - ליאור אכן מבטיח זוגות נעליים כרימון. דני מחמיא לליאור, שכבר במפגש הראשון הבין את "הוראות ההפעלה" של קטיה, אבל מובן מאליו שליאור יסתדר עם הוראות הפעלה, שהרי הוא בעצמו הגיע מאייבורי עם תעודת אחריות. בכי, חיבוקים, חרחורים - וליאוקטיה נשלחים לאינסוף בקרים של דונאטס.

תמצית הווידאו מהחיים שאחרי: מאמי מאמי, כיף כיף כיף, חול, שמפניה, יאללה בלאגן. לא הבנתי, למה מראים לנו את זה? בשביל לקנא אני יכולה לגלול באינסטה. וזה לא נגמר. הם חוזרים אל המומחים בוורוד תואם, לשניהם יש תמונות זה של זו בארנקים, ולדבריהם, ליאור עדיין מכין לה קפה בחמש בבוקר ומסיע אותה לרכבת. אף חשבון בנק לא נפרץ לפי שעה. קטיה מעידה שדווקא יש להם ריבים, אבל נראה שהם מצאו שיטה להקל על עצמם, לפיה רק קטיה מדברת.

שבעת החודשים שלהם מסתיימים - איך לא - בנסיעת הפתעה מתנת ליאור, ששולח אותה לארוז אל הלא נודע. קטיה רוצה לדעת לאן היא נוסעת. אני הייתי מתחרפנת. בסרטים ההפתעות האלה רומנטיות, בחיים האמיתיים את צריכה לבחור בין סניקרס לעקבים. היא הולכת על בטוח: עקבים.

ליאוקטיה מגיעים ליעד, לפניהם נפרשת מרפסת אין קץ הפונה אל הים, ושם, בתום מזמוזים פוטוגניים, מציע לה ליאור נישואין - הפעם על אמת. "חחחחחחחחחחחחחחחחח", משיבה קטיה. בתרגום מקטייאית מדוברת: "כן", אם כי במקרים אחדים גם "לא", "לא יודעת", "אין לי כוח", "מה השעה?" ו"חציל". לונג סטורי שורט, הם מאורסים.

ליאוקטיה מזמן קברו לכל הזוגות האחרים, אבל הקרייבינג שלהם למתוק לא יודע שובע ועכשיו הם חוזרים עם הבשורה לחדר המומחים. צעד נבון מצד התכנית לשבץ אותם לסוף, כשהם זוקפים את ההצלחה לזכותם של יעל ודני ומפזרים קונפטי על כל הטענות שהושמעו אי פעם נגד ההפקה. אנו עוקבים אחרי קטיה אל מדידת שמלת כלה, ואני חוששת: האם חתונמי הולכת להתחיל עכשיו מחדש, בלולאת זמן שאיאלץ לסקר לנצח? הו, תודה, זה נגמר.

הזוגות קיבלו את סגירת המעגל שלהם אצל המומחים, אך גם אנחנו עברנו פה תהליך, דרך, מסע ורכבת הרים שראויים לקלוז'ר. על כן, ב-9.8 נחגוג באוזן בתל אביב את סיום "חתונמי" בערב הסטנדאפ הקרוב של "בואנה", במת הסטנדאפיסטיות בניהולי ובניהולה של הקולגה והחברה טל זולטי, שהוזכרה כאן בעבר. תודה לכולם. בין אם נתראה או לא, הייתם יופי של קהל. אני הולכת להתחיל לישון בשעות סבירות ולפגוש את בן הזוג שלי, וזו כבר סיבה למסיבה. מעניין אם אנחנו עדיין ביחד.