אילו נועה קירל הייתה יכולה לעשות חילופי בתים, היא הייתה שמחה להתארח אצל ביונסה. "הייתי רוצה לראות איך משלבים קריירה ומשפחה כל כך גדולה, ואיך מתמודדים עם זה שההצלחה כל כך גדולה ובינלאומית", היא אומרת בריאיון לוואלה! תרבות.
עד שזה יקרה במציאות, קירל משתעשעת בהחלפות שכאלה בסרט "אני אוהב אותך צ'רלי", שיעלה לאקרנים בסוף השבוע. היא מגלמת בו מעין גרסה מוגזמת של עצמה - כוכבת פופ בשם סאנשיין, המשתתפת בתוכנית ריאליטי שבה המשתתפים עוברים לגור באופן זמני אצל מישהו שהחיים שלו שונים משלהם לחלוטין, וכך היא מוצאת את עצמה באחוזתו של ראש משפחת הפשע הכי אימתני בישראל, אותו מגלם אלון אבוטבול.
את הסרט כתב וביים שי כנות, שכבר שיתף פעולה עם השחקנית והזמרת בסדרה "כפולה", ונרשם בדברי הימים כשביים את גל גדות ב"שושנה חלוץ מרכזי" לפני כעשור. בכך הוא הפך לבמאי הראשון אי פעם שעבד איתה בסרט עלילתי, ולבמאי הראשון והיחיד עד כה שביים אותה בסרט ישראלי. האם ההיסטוריה תחזור על עצמה וגם קירל תשתמש בשיתוף הפעולה עמו כמסלול המראה לקריירה בינלאומית כמו כוכבת "וונדר וומן"?
"גל יש רק אחת. היא גל ואני נועה, אבל משחק בחו"ל זה משהו שאני כבר עובדת עליו", אומרת קירל. "יש לי סקופ בשבילך: עשיתי אודישנים לסרט הוליוודי והגעתי עד קו הסיום. לא לקחו אותי בסופו של דבר, אבל הייתי בין שתי השחקניות האחרונות שהתלבטו ביניהן. זה סרט של במאית ישראלית, אורן זגמן, אבל היא פועלת בארצות הברית וזו הפקה אמריקאית לכל דבר. גם הדמות היתה אמריקאית, ולכן הייתי בהלם שבכלל הגעתי כל כך רחוק. חוץ מזה, כפי שכבר פורסם, חתמתי על חוזה להפקת סרט הוליוודי בכיכובי עם אולפן פיקצ'רסטארט. אנחנו עובדים על זה - אבל לוקח זמן לכתוב אותו ולוקח זמן להוציא אותו לפועל. עם הזמן למדתי להבין עד כמה המנטליות האמריקאית שונה מזו הישראלית. אצלנו הכל זה 'יאללה יאללה' ובאמריקה מדברים, שוקלים ובוחנים את האופציות. לוקחים את הזמן. זו מנטליות מורכבת מבחינתי, אבל התרגלתי אליה".
איך את מרגישה עם האנגלית?
"היא משתפרת בטירוף. כל פעם שאני שם היא משתפרת עוד יותר והביטחון שלי עולה. בהתחלה היה לי נורא קשה, כי יש להם את כל המניירות של להגיד 'או מיי גוד' וכאלה, אבל למדתי לשחק את המשחק. ככה הם מדברים, זה מה שהם מבינים".
ההתנסות הקולנועית הראשונה של קירל היתה לפני חמש שנים, בסרט "כמעט מפורסמת". היא שרה את שיר הנושא שלו, אך הנפח של הדמות שלה היה קטן. למרות זאת, מפיצי הסרט הבליטו אותה במסע השיווק שלו, על חשבון מי שהיתה הכוכבת האמיתית שלו - אחת בשם ניב סולטן, שעוד היתה אז אלמונית מוחלטת.
קירל היתה אז בת 15, אבל כבר באותה תקופה היטיבה להתנסח בצורה שקולה ומחושבת, ועם השנים היא רק חידדה את היכולת לדבר בקורקטיות. יש אנשים שלא מחוללים פרובוקציות סתם כי הם משעממים ולא מעניינים. זה באופן מובהק לא הסיפור שלה. הראש שלה עובד כל הזמן אבל הוא גם מאוד מודע לעצמו ושומר עליה שלא תגלוש לפליטות פה משום סוג.
קירל גם מודעת למודעות שלה. כשאני שואל אותה עד כמה היא מודעת לעצמה מאחד לעשר, היא עונה "המודעות העצמית שלי גבוהה מאוד. מכאן גם נכנס חוסר ביטחון, כי כשאת יותר מדי מודעת לעצמך את אומרת 'פה אני לא מספיק טובה, פה אני יכולה להיכשל'. הייתי רוצה להיות טיפה פחות מודעת, בהחלט".
"זה גם ההבדל העיקרי ביני לסאנשיין, הדמות שאני מגלמת ב'אני אוהב אותך צ'רלי', ולכן אהבתי את התפקיד. לא גילמתי סתם כוכבת פופ כמו שאני במציאות, אלא פארודיה על כוכבת פופ. בניגוד אליי, סאנשיין הרבה פחות מודעת לעצמה. החלומות שלה חסרי פרופורציה למה שהיא יכולה להשיג, והיא קלולס ותמימה ולא מבינה איפה היא נמצאת. היא אפילו לא מבינה בהתחלה שהיא עברה לבית של משפחת פשע".
כשאת מסתכלת אחורה ורואה את עצמך בגיל צעיר, יש משהו שפעם לא היית מודעת אליו ועכשיו את כן? משהו שגורם לך לצחוק על נועה קירל הצעירה כמו שאת צוחקת על סאנשיין?
"אולי על התמימות שלי. התחלתי בגיל 14, אז מן הסתם לא ידעתי יותר מדי, ולקחתי כל הזדמנות שהיתה לי. נורא התלהבתי מהעולם הזה, הוא נראה לי נורא זוהר וראיתי רק את הדבר הזה. ככה גם סאנשיין: היא רק רוצה שישמעו אותה וזה כל מה שמנחה אותה. בהתחלה חוויתי יותר את התמימות הזו. היום אני כבר מנוסה יותר".
מה את אוהבת במשחק? מה את מקבלת מהעבודה הזו שאת לא מוצאת במוזיקה?
"יש הרבה קווי דימיון. בעיני לצלם קליפ זה להיות שחקנית לכל דבר ועניין. זה לשחק דמות ולשחק מול המצלמה, וביצירה של שיר אני מביאה סיפורים תיאורטיים שלא קרו לי בחיים, בדיוק כמו בקולנוע, אז הכל מתחבר. ההבדל הוא שבמשחק אני יכולה להיות מישהי אחרת, ולא נועה שכולם מכירים".
מה לא מכירים בך?
"אני מתראיינת המון ומדברת המון וחושפת המון, אז יודעים עליי כמעט הכל, אבל לא רואים אותי 24/7 אז לא יודעים כמה קשה אני עובדת. לא חיים את החיים שלי, אז לא יודעים כמה זה מצריך ממני".
אם לא היית שחקנית ולא מוזיקאית אלא עובדת בעבודה של אנשים אמיתיים, מה היית?
"זו שאלה מעניינת. אני חושבת שזה היה בכל זאת משהו שקשור לעולם שלי - נגיד מאפרת, משהו שקשור לאסתטיקה ולאמנות כלשהי גם אם לאו דווקא במוזיקה, אבל האמת? אני לא יכולה לראות את עצמי עושה משהו אחר ממה שאני עושה. נולדתי לדבר הזה, וזה מה שאני מכירה מהיום הראשון. למדתי גם לחיות עם הצדדים הפחות נעימים של הפרסום, נגיד זה שאין לי פרטיות ושכותבים דברים צהובים ולא נכונים על החיים האישיים".
קצת מאחורי הקלעים: בטח לא יפתיע לשמוע שהיה קשה עד מאוד למצוא משבצת לשיחה הזו. קירל עסוקה מעל הראש - ההופעות ההיסטוריות בפארק הירקון, שאפילו לא הספקנו לדבר עליהן בגלל קוצר הזמן; ענייני האירוויזיון שעוד נגיע אליהם; הפצת הסרט, כמובן; ועוד שלל עניינים שוטפים. השיחה מתקיימת באולם אירועים, לפני חתונה שהזמרת מופיעה בה, ואנחנו יושבים באחד המשרדים של הנהלת המקום. בשלב מסוים מישהו יכניס פנימה אבטיח, אבל הוא מיועד לחתן ולכלה, לא לנו. אין כמו חיי הזוהר!
למרות קוצר הזמן, אני מוצא את הפנאי להראות לקירל צילומי מסך של כל מיני דברים שאמרו עליה ברשתות בשבוע האחרון - למשל סטורי של בר מיניאלי שבו כתבה "אתנחתא קלה להיזכר איזו יפה נועה קירל כי אני מתעלפת פה".
"אני לא מאמינה שלא ראיתי את זה, תודה!", היא זועקת בתגובה. "אני מעריצה את בר ואת כל מה שהיא עושה, זה כל כך יפה מצידה".
מה הדבר הכי יפה שאמרו עלייך ומה הדבר הכי מעליב?
"קשה לבחור. אני שומעת הרבה גם מזה וגם מזה לאורך כל החיים. הדבר הכי יפה: אני מקבלת הרבה תגובות מילדות שעוברות תקופה קשה, ואני עוזרת להן לעבור אותה - למשל, ילדות שעושים עליהן חרם ומרגישות הכי בודדות בעולם, ואפילו מבלי להכיר אותי מרגישות שבזכותי יש להן חברה וזה מעצים אותן. מדהים אותי שאני יכולה לעזור לילדה במצב כזה. זה לא רק ילדות: פעם מישהי בת שלושים אמרה לי, שהלוואי שהיתי קיימת בתקופה שהיא גדלה בה, כי הדוגמה שאני נותנת והמסרים שאני מביאה היו הופכים את העולם שלה לטוב יותר. זה משפט יפה להגיד.
"לעומת זאת - לא חסר גם דברים מעליבים שאמרו וכתבו. מה לא אמרו? שאני גימיק, שאני תופעה חולפת. דיברו על המראה שלי, על המשקל שלי, בלי סוף. פעם הייתי קוראת טוקבקים ועכשיו הפסקתי. זה סתם להכאיב לעצמי".
אני זוכר את היציאה של "כמעט מפורסמת". היית אז מפורסמת, אבל ממש לא ברמות של היום. את זוכרת את הרגע בו חלה התפנית והפכת למה שאת כרגע?
"באמת כשהופעתי ב'כמעט מפורסמת' לא הייתי סופר מפורסמת, אז לראות את עצמי פתאום על המסך הגדול היה מרגש. אני לא זוכרת רגע מסוים שבו הבנתי שאני מוכרת מאוד, זה היה תהליך. בהתחלה, לא קיבלו אותי בהבנה מלאה. לקח לי זמן להסביר שאני לא תופעה חולפת, אלא משהו שכאן כדי להישאר. התהליך קרה לאט-לאט ואולי רגע מפתח היה כשהכנסתי שיר לפלייליסט של גלגלצ בגיל 15. זה לא משהו שבדרך כלל קורה לילדה בגיל 15, וזו היתה מעין חותמת של 'זה קורה, זה אמיתי זה רציני'. התפתחתי בתור אמנית ובתור אישה, ואני תמיד בלופ של העבודה. גם לשמור על המקום שלי זו עבודה אינטנסיבית".
במהלך הסרט, ראש משפחת הפשע בגילומו של אלון אבוטבול מכריז שהוא הולך לשדך לך מישהו מהמשפחה שלו ואפילו לא שואל לדעתך או מבקש את הסכמתך, ואת בתגובה אומרת לו משהו בסגנון "הלו, זו שנת 2022, תרגיע עם הסקסיזם". זו סיטואציה שקרתה לך פעם במציאות? משפט שכבר יצא לך להגיד?
"אני שומעת הערות כמו 'אני חייב להכיר לך את הבן שלי', אבל זה תמיד בהומור, אף אחד לא יחליט עליי דברים כאלה. אני משדרת המון חוזק, אז מבינים שאני אישה חזקה. עוד לא קרה לי שמישהו החליט בשבילי".
זה שהתאגיד החליט שאת תייצגי את ישראל באירוויזיון בלי שהתמודדת בכלל, זה לא קצת סיטואציה כזו שהחליטו בשבילך?
"תראה, יש בזה משהו, אבל הוועדה התכנסה לבחור וזה מדהים שבחרו בי. זה לא מובן מאליו".
הכותרת אצלנו בידיעה על התגובות באירופה על הבחירה בך היתה "תודה ישראל שבחרתם את האייקון הזה".
"זה מטורף וזה גם מלחיץ. זה שאני מצליחה מאוד בישראל לא אומר שאזכה באירוויזיון, תחרות שהיא מאוד פוליטית, ויש בה גם עוד מיליון ואחד גורמים. אני צריכה לקבל את ההחלטה".
מה הסיכוי שתשתתפי באירוויזיון מאחד עד עשר?
"הסיכוי גבוה. זו במה מטורפת וחשיפה גדולה מאוד, אבל אני צריכה לקבל את ההחלטה בלי להסתכל על דברים כמו התגובות באירופה, שהן מחמיאות מאוד אבל גם מלחיצות מאוד".
נוסף לכך שקירל מככבת כעת בסרט, היא גם מעין השראה לסרט ישראלי טרי אחר - "עולה לראש", שהוא בחלקו פארודיה על מסלול הטאלנטים שהיא ואחרים נהנו ממנו בצבא במסגרת "מדור הפקות", הגלגול המודרני של הלהקות הצבאיות.
"עוד לא ראיתי את הסרט, אבל השירות הצבאי שלי הוא השירות הכי משמעותי שיכולתי לעשות בהתאם לפרופיל שלי", היא אומרת. "יש לי בעיה בכליה, אז לא היו אמורים לגייס אותי, אבל היה לי חשוב לשרת ואני שמחה שעשיתי את זה. זה משהו שיילך איתי כל החיים. זכיתי להופיע בפני חיילים ברחבי הארץ וזו היתה חוויה מטורפת".
גם בן זוגך לשעבר מרגי היה במסלול כזה, ולאחרונה הוציא את השיר הבינלאומי שלו שמתייחס לאקסית שלו בצורה חריפה, ואת האקסית שלו. בריאיון ל"את" השבוע אמרת ש"זה מה שאמנים עושים, כותבים על דברים שקרו להם" וזה נכון, גם טיילור סוויפט שרה בחריפות על האקסים שלה. מה שרציתי לשאול אם יש מבחינתך קו אדום. משהו שלא היית שרה על מישהו ולא היית רוצה שישירו עליך.
"כשאת כותבת שיר זה יכול להיות משהו שקרה לך וזה יכול להיות תיאורטי לגמרי. קו אדום? לא הייתי יורדת על מישהו ממש. אפשר להגיד תחושות ומה שמרגישים, אבל לא הייתי יורדת על מישהו".
היה לך בלגן עם מכבי חיפה, ואז קראתי שהלכת לשיר בחגיגות האליפות שלהם כי אבא שלך והבן זוג שלך אוהדים את הקבוצה, אז תהיתי אם אי פעם הלכת לראות משחק ביציע. אני שואל כי אני תוהה איך התמודדת עם כל הקללות ביציע.
"הייתי במשחק, והיה לי קשה. לא הכרתי את התרבות הזו של הקללות. ישבתי שם ואמרתי לעצמי 'מה זה הקללות האלה, למה הם אומרים את זה, זה נורא לא יפה להגיד דברים כאלה'".
הסרט משתייך לז'אנר קומדיות הגנגסטרים, ואני מניח שלא זכית להכיר מקרוב את עולם הפשע או להיות עדה לניסיון חיסול, אבל מה הדבר הכי מפחיד שקרה לך במציאות?
"הכי מפחיד? החוויה החד-פעמית הכי מפחידה היתה כשהיה פיגוע בדיזנגוף וגרתי בסביבה. הייתי בצילומים, חזרתי נורא מאוחר וזה הפעיל את האזעקה. המוקד הגיע ודפק בדלת, ואני כבר דמיינתי שזה המחבל.
"הפחד המתמשך זה טיסות. אני טסה הרבה וככל שאני טסה יותר, אני מפחדת יותר. אני חושבת על איך המטוס מתרסק ועל איך שאני מתה. אני חושבת שזה התחיל לפני שנתיים, כשהייתי בכיס אוויר מטורף בדרך מניו יורק לישראל. כולם ישנו, הדיילות התחילו להתנהג כאילו משהו קורה, ואני נכנסתי עוד יותר לחרדה. אמרתי לעצמי שזהו, אני מתרסקת".
איך מטפלים בזה?
"אני רואה סרטונים ביוטיוב שממחישים למה כיסי אוויר זה שטויות. לפעמים מכניסים אותי לקוקפיט, אבל זה יכול להלחיץ לא פחות מאשר להרגיע. הפתרון הכי טוב זה כדור שינה".
מעבר לכדורי שינה, בחיים לא נגעת בכדורים, גם לא בסיגריות או בסמים. את כוכבת פופ. איך נמנעים מהדברים האלה בסביבה כזו?
"אני הכי חננה".
זה מזכיר לי את אליאנה תדהר שגם בחיים לא נגעה בכימיקלים וכדומה.
"אז נקים מועדון. אין על חנונים".
במהלך הסרט, הדמות שלך מפתחת קשר רומנטי עם אחד הבנים של משפחת הפשע, שמגלם אותו אליעד נחום. הוא חמוד כמובן אבל לא בדיוק "הטייפ" של הבחורים שיצאת איתם עד כה. תהיתי אם גם במציאות יש סיכוי שתצאי עם חנון.
"תומר (הכהן), הבן זוג הנוכחי שלי, הוא חנון בטירוף. הוא נורא יפה, אבל הוא חנון. הוא לומד עכשיו אלגברה ליניארית, אני אפילו לא יודעת מה זה".
אבל הוא דוגמן. התכוונתי אם יש סיכוי שתצאי עם מישהו שגם נראה כמו חנון.
"הבנתי אותך. כן - חד משמעית. מתחברים לאופי, ואם אני מתאהבת בבן אדם זה לא משנה יותר מדי איך הוא נראה. לא בוחרים במי להתאהב".
באיזה סרטים את אוהבת לצפות?
"מגיל 14 אני רק עובדת, אז בקושי יוצא לי לראות סרטים. ראיתי את 'אמבולנס' כי ראיינתי את הבמאי מייקל ביי. באופן כללי אני אוהבת סרטי אקשן. אני גם אוהבת סרטי ילדים בטירוף. הסרט האחרון שראיתי היה 'המיניונים 2'. הרבה פעמים אני מגיעה לצפייה בסרטים רק בלילה, ואז נרדמת. אם היה לי יותר זמן, כל היום הייתי רואה סרטים".