אופרה בינלאומית על משבר האקלים, מופע טקסי שמוקדש לעין החסרה של משה דיין, ומופעים שמוקדשים לחיבורים בין אמנים מקומיים לתרבות ממרוקו, טורקיה, יפן ואוקראינה - אלה האירועים שיעמדו השנה במוקד פסטיבל ישראל 2022 שייערך בחודש הבא בירושלים.
הפסטיבל השנתי, שיוצא לדרך תחת הנהגה חדשה - המנהלים האמנותיים הנכנסים איתי מאוטנר ומיכל ואעקנין, כמו גם יו"ר הפסטיבל החדשה ענבר נכט - הוזז מיוני לספטמבר, ל-15-22 לחודש, מעט לפני ראש השנה, וייערך רובו ככולו בתיאטרון ירושלים וסביבותיו. התכנייה שאצרו שני המנהלים האמנותיים לצד המנכ"ל הוותיק איל שר רווייה בעיקר בעבודות פרפורמנס, לצד אירועי תיאטרון, אופרה, מוזיקה, מחול ואלתור.
את הפסטיבל תפתח האופרה עטורת השבחים "(Marina) Sun and Sea", שזכתה בפרס הראשון בביאנלה בוונציה בשנת 2019, ונוצרה על ידי האמניות הליטאיות רוגילה ברדג'וקייטה, וייבה גרייניטה ולינה לפליטה - שחוזרת לישראל אחרי שהציגה כאן מבחר מעבודותיה לפני כשלוש שנים. היצירה, המוגדרת "פרפורמנס אופראי על עולם שוקע", מזמינה את הצופים להביט ממרפסות בגובה ארבעה מטרים על התרחשות בחוף הים, תוך עיסוק במשבר האקלים ובמחיריו. באופן יוצא דופן, המופע המדובר יהיה פתוח לקהל ללא תשלום.
בין המופעים המסקרנים ניתן למצוא עוד שתי הפקות מחו"ל: "פתרונות נוחים לחיים מאושרים", יצירת מחול פרפורמטיבית של הצרפתים תיאו מרסיה וסטיבן מישל, שבוחנת הרכבת מדפים של איקאה כסמל לייצור התאגידי והשיווק המבטיח חיים יפים ונכונים בתמורה לרכישת מוצר, ומביעה געגועים לעולם פשוט יותר; והעבודה האמריקנית "1,000 דרכים" של להקת "600 Highwaymen", שמפעילה אינטראקציות בין קהל הצופים, ללא שחקנים.
בחזית הישראלית קופצות לעין מהתכנייה העבודות "מקדש העין", אירוע המוגדר "מופע-תערוכה-טקס" של גון בן ארי ואורן פישר, ובמוקדו הרעיון המופרע של סגידה מיסטית לעינו החסרה של משה דיין, קרוב משפחתו של בן ארי; וכן "VHS- ד"ש מהעבר", שבמסגרתו דמויות כמו טל פרידמן, שירילי דשא, רוני קובן, רננה רז, דורון נשר, קורין קיציס, יוסי צברי ועפרי כנעני נפגשים על הבמה עם הקלטות וידאו משפחתיות ישנות, ויוצרים איתן דיאלוג.
"אזור הדמדומים שבין מחול לאלימות"
שני מופעים ינסו לחבר בין ישראל לשכנותיה למזרח התיכון: "רכבת לילה לאיזמיר", בניהולו של שלומי אלון מהדג נחש, יפגיש מוזיקאים ישראלים כמו ברי סחרוף, דודו טסה, בלקן ביט בוקס, רד אקסס ואחרים עם מוזיקאים טורקיים כמו קאלבן, ג'נסט ומוראט ארטל (באבא זולה); וכן "הילולה", בהפקת המוזיקאים נטע אלקיים ועמית חי כהן, שחוקר באמצעות יותר מ-20 אמנים את הקשר בין מרוקו וישראל, באירוע שמוגדר כערבוב בין "חפלה, מופע מוזיקלי, קברט, תיאטרון דוקומנטרי וחמארה מודרנית", וישתתפו בו בין היתר קברט שייח'את ו-JOJO ממרוקו, נאוה מסס ווקסמן מקנדה, נועה מלמד וזאנה, גל מאסטרו, טל אברהם וראובן אברג'ל מישראל ועוד. לפי התכנייה, הכניסה תתאפשר רק מגיל 18 ומעלה, ואף יוגש לבאים אלכוהול מרווה.
במקביל, מופע נוסף, חינמי, בשם "תן למים לזרום" יציג חיבור אמנותי בין להקת בום פם הישראלית לבין אמנים מיפן, בהם קבוצת המחול מיטובי שישי אודורי, המוזיקאי יוקיהוקו יוטסוקורה והזמרת אמי שיראסאקי; ואת הסיבוב העולמי יסגור "סבודובה" (חופש) - ערב חשיפה לאמנים רוסים ואוקראינים החיים בישראל, עולים ופליטים כאחד, ברקע המלחמה המתמשכת בין שתי האומות.
עוד בתכנייה: "מסמך ללא שם" ו"קולו העדין של צליל החיוג" - שתי עבודות פרפורמנס של הרקדן והבמאי ארי טפרברג, שהתכנייה מתארת כאחד "הקולות המסקרנים והבולטים בדור הצעיר של היוצרים המקומיים": הראשונה היא יצירה שקטה, שמתרחשת למעשה באופן חי במסמך גוגל דוקס, ואילו השנייה מחברת את טפרברג עם אביו למפגש אמנותי בין דורי על הבמה, בניסיון להקים "טריטוריה על זמנית, מרחב פואטי, שדה של ניסוי", כלשון ההודעה לעיתונות; "פינוי", יצירה של עומר קריגר "באזור הדמדומים שבין מחול לאלימות", העוסקת בסולידריות עם אנשים שמפונים מביתם; "נונה", מופע של שרה סיגל שמתרחש בסלון של סבתה ניצולת השואה, ומשלב תיאטרון, פרפורמנס, וידאו, קברט "ולא מעט רגעים טריפיים"; וכן מופע האלתור "הווה מוחלט" של המוזיקאים והשחקנים הקומיים דניאל קורן ("האחיין שלי בנץ") ואיתי זבולון (ויתרתי, "שב"ס", "ויקי ואני"), שמוגדר כאירוע הסוגד לעכשיו.
לרכישת כרטיסים ומידע נוסף היכנסו לאתר פסטיבל ישראל.