בערב הסטנדאפ שהפקתי לציון סיום "חתונמי", שאלתי את גיא ובן הנוכחים, "רגע, זה באמת הסוף, או שיהיה גם 'המומחים עונים על שאלות של פליטים מסודן' ו'חיות הבית מכל העונות נפגשות'?". באותו רגע, לא ידעתי עד כמה שני הקונספטים הללו עשויים לרתק אותי יותר מהחתונה של ליאור וקטיה.
אחרי עשרה חודשים בלבד ביחד, זמן היכרות כלל לא מדאיג, הצמד האוהב-במקסימום ליאוקט עושים את זה שוב, רק שהפעם - רגע, מה בעצם שונה הפעם מהחתונה הקודמת? - אהה, כן, הפעם זה "כדת וכדין". מצד אחד, צורם לאוזן הקוקטייל של דת לפורמט מסחרי, מצד שני, מה מסחרי יותר מהרבנות, וחוץ מזה, חתונה היא הזמן המושלם לקוקטיילים דוחים.
ועל אף שקטיה הצהירה בבירור שלא תעשה זאת, היא החליטה להתחתן ברבנות כי הבינה שחשוב לליאור. האמת, אני מבינה אותה - גם אני מרוב אהבה לבן זוג שלי עשיתי מילת דגדגן, הוא פשוט מעדיף ככה, חמוד כזה. "כשאתה מתאהב, האגו נעלם", מסבירה קטיה. אבל כשאתה מתגרש, נשמה, וואי וואי.
הערב מתחיל, פעם ראשונה מתוך פעמים רבות שבהן הוא יתחיל. אין כמו הרגע המרגש הזה שבו אתה פוגש את אשתך לעתיד בשמלת כלה, רק אתם ושמונים ושניים צלמים. כאילו חתונה כשלעצמה איננה אירוע מספיק מלחיץ בשביל זוג, אמרו ליאוקט, בואו נצטלם על הדרך (שוב!) לקשת 12. אבל האמת שאחת הסיבות העיקריות ללחץ סביב חתונה היא כלכלית, ואת הפינה הזו הם סגרו ובגדול. איזה רעיון מבריק זה שהכל על חשבון התוכנית: צלם, מעצבת, אולם, שתיקות מביכות, פלישה לרחם שלך.
אני לא בטוחה איפה זה קורה, אבל די בהתחלה, קצת אחרי "מתרגשת ברמות של כלה" של אילנית, מנחת טקס פרסי התיאטרון - סליחה - החתונה של ליאור וקטיה, מתחוור לי שאולי במקום להסכים לסקר את האירוע הזה מוטב היה לי למשל לשתות דלק. התובנה הזו מתבהרת אל תוך ה"ראיונות", בהתחלה עם המומחים, אחר כך עם ההורים שלא באמת ניתן להם להשחיל מילה, הכל טובל במבוכה עזה. כל כך הרבה הקדמות בלתי נחוצות, ובשלב הזה עדיין לא ידוע שהפרק יהיה עשוי רק מהן.
עוד הקדמות שנכונות לנו עד החתונה: מדידות שמלה, לקט ליאור וקטיה מתעוררים ב-5 בבוקר מכל הזמנים, כחמישה עשרה סינקים של דניאל מפיקת החתונות מכריזה "אסור שיראו את קטיה" מספיק חזק כדי שכולם יסתכלו על קטיה ויתהו מי זאת, ליאור משחרר לקטיה מחמאות על שאפל, זכרונות נוגים מהאודישנים, קטיה צופה בתוכנית עם עינת מהעונה הקודמת (החברות הרנדומלית ביותר בתוכנית מאז דנית ואריק), יח"צ לבילינסון. באמצע נכונה לנו גם דרמה קטנה: קטיה נאלצת לטוס אל נופים מדהימים בשל הצלחתה המקצועית וכל זה זמן קצר לפני שהיא מתחתנת עם האיש המושלם עבורה בעולם. קשה, קשה.
בעצם, יותר מהכל הסרט הזה הוא פרסומת: פרסומת לאולם, למעצבים, למפיקה, לקשת 12, ליעל ודני, לקטיה וליאור כאושיות בתחילת דרכן. זה באמת משתלם לכולם, אולי גם לי באופן חלקי, אבל מה יוצא מזה לאדם שלא מקבל תשלום על צפייה בזה? ברצינות, יש מישהו שצפה מרצונו החופשי? חצי שעה פנימה ועוד לא ראינו חתונה. ראינו שמספרים לנו על חתונה, ראינו הכנות לחתונה, ראינו הנחיה - אבל האירוע עצמו מעורפל כמו המקצוע של ליאור.
ואז אני חושבת על האורחים. אם החתונה משודרת בלייב, זה אומר שגם המוזמנים נתבקשו להגיע ב-21:15, אוטובוסים הביתה יהיו בטח רק בבוקר. עכשיו, מכירים את זה שאתם מגיעים לחתונה והטפאסים מחולקים ב-18:00, אבל העיקריות רק באמצע הלילה? אז ככה מרגיש הפרק הזה, רק שהטאפאסים מתחילים שלוש שעות מאוחר יותר והם לא מגיעים אליי. אם בנוסף לסרט החתונה הזה יוקרן גם אשכרה סרט חתונה, אני אדפוק למישהו בראש את היוקליילי שברקע.
אם יש משהו אחד שבאמת מזכיר פה חתונה אמיתית, זו יעל בדמות הדודה הרחוקה מדי ביחס לבמה שהיא תופסת. "את יודעת שאנחנו לא מוזמנים לחתונות, אז סוף סוף אנחנו בחתונה", היא מציינת, וחבל אגב שאתם לא מתקשרים יותר. נראה שגם דני בטוח שזה אירוע שלו בכלל, עם השאלה הנרגשת בהגזמה, "מה, נגלה לך את סוד ההתאמה?", כאילו מדובר בסוד מדינה ולא ביטוי שהם המציאו. שניהם לדבריהם "מצפים לנכדים", לא פחות ולא יותר, ובאופן כללי שואפים שהתוכנית תייצר כאלה.
בעצמת הפלישה הזו לרחם יכולה להתחרות רק סבתא של קטיה, שמורגלת להיכנס לכל מקום ברכב צבאי, אם כי משום מה, מסתבר שנדרש להיפרד ממנה בטלפון במילה "מיאו". היא שולחת את קטיה ליום היפה בחייה עם הברכה האולטימטיבית לדרך: לשמוח בשקט, לא לדבר יותר מדי על אהבה, לעשות ילדים וימותו הקנאים.
רגע החופה המיוחל סוף סוף מגיע, ומה אני אגיד לכם, היא נראית בדיוק כמו כל חופה שראיתי בחיים בתוספת צילומי רחפן של חופי ישראל הכעורים. מה שכן, אי אפשר להישאר אדישים למראה של קטיה מייבבת מהתרגשות. למעשה, זה אולי הרגע האותנטי והמרגש היחידי בפרק הזה, מלבד הרגע של מתן מצלם את עצמו סלפי על הרחבה. גם ליאור חמוד, כשהוא מתענג על נדר החתונה שלו כאילו כתב אותו בעצמו ולא לקח מאתר הברכות הישראלי.
עכשיו מתבקש לראות קצת ריכולים בין בני משפחה ואינטריגות מביכות בין אקסים מהעונה, אבל במקום זה קיבלנו עוד סמי-ראיונות שלא אומרים כלום. חראם על אילנית, באמת. כמה פעמים היא עוד תצטרך לבקש ג'וס וריבים בשביל שמישהו יעניק לה ציטוט אחד ראוי לשמו? אני לא מאשימה את המרואיינים. כשעומדים ככה, לפני מצלמה, עם מיקרופון נייד כאילו כל אחד מהם מינימום תמיר סטיינמן - אף אחד לא ישפוך פרטים לוהטים. הסיטואציה, מלכתחילה, שגויה. לא נכון היה לבודד מרואיינים מהאירוע, ולא נכון לראיין בפורמט שלוקח את עצמו כל כך ברצינות או לראיין בכלל. הייתי רוצה לראות אותם משוחחים ביניהם, בצד, בלי לדעת שהם מצולמים - אבל היום "חתונמי" באו לעשות שמח, וזה מעניין כמו תשדיר של יום המעשים הטובים.
זה הזמן לגולת הכותרת: "ראיון" עם קטיה וליאור, כלומר כולם מחמיאים לקטיה שהיא מדהימה. יש על מה; היא באמת נראית מושלם בלוק היידי בת ההרים גרסת אולם האירועים, אבל תוכן אין פה. תחושת המוס פרווה הכללית נמהלת אל תוך ברכה ממירי מסיקה, הגיע הזמן לישון. המון מזל טוב לקטיה וליאור, שחרף שתיית הנשמה שלנו, אני באמת ובתמים שמחה בשבילם. הם נראים מאושרים יחד. חוץ מזה, למען ההגינות, זאת לא הייתה חתונה גרועה יותר מכל אחת אחרת. זאת פשוט שודרה בטלוויזיה.