"רוני - הסיפור שלא הכרתם" סרט תיעודי על חייו של הכתב והפרשן הצבאי של חדשות 12, רוני דניאל ז"ל, אמור כבר היה להיות משודר לפני כשבועיים. התאריך שנבחר היה סמוך יותר ליום השנה לפטירתו אך רצה הגורל ודווקא באותו הערב החל מבצע "עלות השחר" ושידור הסרט נדחה. קשה לחשוב על מישהו שהיה מברך יותר על דחיית שידור הסרט על אודותיו לטובת שידורים חיים מעזה. במובן הזה רוני דניאל כבר קיבל את מבוקשו עוד לפני שהסרט אפילו שודר.
הבמאית ציפי ביידר שילבה בין ראיונות עם קולגות, חברי ילדות, וקולגות שהפכו לחברים, לבין קטעי ארכיון רבים של דניאל, ויצרה פסיפס רחב יריעה של אחד מאנשי החדשות הכי מוכרים ומזוהים בטלוויזיה הישראלית. עבור מי שכמוני גדלו מול ערוץ 2, היה נראה שרוני דניאל צמח ביחד עם הטלוויזיה, הוא היה חלק מהמסך שלנו ממש כמו אקט היציאה לפרסומות או חדשות השעה שמונה. במקרה הזה המשותף בין הצופים לבין הדוברים בסרט הוא ההפתעה הגדולה ממותו הפתאומי של האיש, בגיל 73 בלבד.
בחירת המרואיינים בסרט אינה מקרית, יש בה נציגות לאנשי החדשות הכי בולטים בישראל, מיונית לוי, כרמלה מנשה, רזי ברקאי ואלון בן דוד, דרך אבי וייס (מנכ"ל חדשות 12) ואילון שליו (מייסד חברת החדשות של ערוץ 2) לצד אנשים 'אנונימיים' מאחורי הקלעים כמו אוהד יתח, ניר אזולאי ושלומי אפריאט, שהפכו לחברים אישיים של דניאל. ויש כמובן את קטעי הארכיון המתבקשים מתוך הראיון שלו עם מנחה תוכנית האירוח בעבר וראש ממשלת ישראל בהווה, יאיר לפיד, ראיון שאין בו המון חדש אבל הוא עדיין מפתיע ומשעשע (וגם מעציב בקונטקסט של סרט הנצחה).
בניגוד לשם הסרט, לא יהיה נכון לומר שהסיפור של דניאל הוא כזה שלא הכרנו. מי שעקבו אחרי האיש שמאחורי הדימוי חמור הסבר שזוהה לא פעם עם צה"ל כמעט כמו הרמטכ"ל, כבר שמעו רבות על סיפור העלייה מעיראק ללא אבא, החיים שלו בקיבוץ מעוז חיים והקריירה הצבאית רבת ההישגים שלו. הם גם נתקלו בעדויות על הצד הרך של האיש, שכפי שהיה ניתן לראות עם היוודע דבר מותו, היה אחד האהובים ביותר בתוך חברת החדשות של ערוץ 12, ולא רק בגלל שהיה שם מיום הקמתה.
בכלל, עצם יצירת הסרט ושידורו הם מבחינתי נקודת זכות גדולה לקשת ולחברת החדשות, שמקבלת ביקורת מוצדקת לא פעם, אבל אי אפשר לקחת ממנה את האנושיות והנאמנות שבהן היא נוהגת כלפיה אנשיה הוותיקים. שיבוץ הסרט מיד אחרי "הכוכב הבא" בידיעה שלא מדובר בפצצת רייטינג, הוא מעשה שמראה שלעיתים (נדירות אמנם) גם ערכים ואג'נדה גוברים על שיקולים מסחריים.
כפי שמתאר שליו, המעבר של דניאל מהרדיו לטלוויזיה לא היה מובן מאליו. כשהוא פגש בו לראשונה, דניאל כבר היה נחשב ל'סוס מת' ולא פנים רעננות שיכבשו את המסך, אך הביטחון שהפגין, בליווי המקצועיות והקשרים שאין שני להם עם אנשי צבא, הביאו אותו לתפקיד. כל זה מתחבר במידה מסוימת לפער שבין הדימוי של דניאל על המסך, שנראה תמיד דרוך ואסוף, לבין האיש שחבריו מספרים שהיה מאחורי הקלעים - רך, מצחיק, אכפתי ואמפתי.
ה'חונכות' שלקח דניאל על כתב החדשות ברהנו טגניה (למרות שהאחרון היה ג'ובניק) מעידה לא מעט על הרצון שלו לתמוך בדור הצעיר של אנשי החדשות. כפי שמעידה גם יונית לוי, שלמרות שלעיתים נראית לנו על המסך כמגישה שלא ניתן לערער, ברגעי משבר היא הסתכלה על דניאל כמעין סמכות הורית. לוי, חובבת תרבות מושבעת, היא גם זאת שמספרת שהספר שהכי השפיע על דניאל היה "מלכוד 22" של ג'וזף הלר, יצירה פציפיסטית במהותה ובחירה אירונית למדי מאחד האנשים שהכי זוהו עם מיליטריזם.
למרות ששמו לא נקשר בשערוריות, רוני דניאל לא היה חף מביקורת במהלך חייו. ראשית, הזיהוי המוחלט שלו עם צה"ל גרם לרבים לתהות האם הוא שלוחה של דובר צה"ל לפחות כמו שהוא פרשן צבאי. שנית, בשלב מאוחר יותר של חייו הגיעה גם האמירה "אני לא בטוח שאני רוצה שילדיי יישארו לחיות כאן", שעוררה כלפיו זעם רב. מהסרט ניתן ללמוד על המניעים שמאחורי שני האירועים.
החיבור שלו לצה"ל נבע לא רק מהקריירה הצבאית הארוכה שלו, דניאל, שעלה לכאן עם אמו ממניעים ציוניים, המשיך כל חייו לראות בצבא גורם מאחד, סמל שאין לגעת בו או להטיל בו דופי, והאהבה שלו אליו הייתה חסרת פשרות. מתוך אותה אהבה ואמונה מוחלטת למקום שהוא חי בו הוא גם החל לבקר תהליכים שקורים במדינה, מה שהוביל אותו לאותה אמירה שנויה במחלוקת על עתיד ילדיו.
במובן הזה, "רוני - הסיפור שלא הכרתם" מצליח אולי להביא גם ערך מוסף מעבר להיותו סרט הנצחה לחבר לעבודה וסמל של חברת החדשות. יש בו גם פרידה מסוג אחר של עיתונאים שבקרוב כבר לא יהיו קיימים כאן. זה בולט במיוחד בשיחות עם ברקאי וכרמלה מנשה, האולד סקול האמיתי של כתבי הצבא בישראל. ניתן לשמוע בדבריהם קינה מסוימת על ממלכתיות שהייתה מקובלת ואבדה. לאורך כל שנות הקריירה שלו דניאל נזהר מאוד מכל זיהוי פוליטי, זיהוי עם הצבא? בוודאי, אבל הוא ברח כמו מאש מכניסה למשחק הפוליטי. כיום, כאשר יותר ויותר עיתונאים או כאלה שמתיימרים להיות כאלה משתמשים באולפנים כמקפצה לכנסת ישראל, רוני דניאל הוא לא רק אדם שהלך מאיתנו, אלא כנראה גם תפיסת עולם.