"הלוויתו של חיים יבין תצא מרוממה", אמר פעם מוטי קירשנבאום. בפעם אחרת, לאחר המהדורה האחרונה שהגיש יבין, הוסיף קירשנבאום: "חיים לא ישחק בשום הלוויה. הוא עוד יספיד את כולנו כמו שאני מכיר אותו". החלק הראשון לא קרה - רשות השידור נסגרה מזמן - והחלק השני קרה לפחות במקרה של קירשנבאום המנוח, וימים יגידו אם החלק הזה של הנבואה יוגשם במלואו.
המגיש, העיתונאי וחתן פרס ישראל לתקשורת חיים יבין יציין מחר (שבת) יום הולדת 90. יבין, שכונה "מר טלוויזיה", היה אחד האנשים המזוהים ביותר עם רשות השידור: הוא היה ממקימיה, שימש כמגיש מהדורת "מבט לחדשות" משידורה הראשון ועד 2008, הגיש את התוכניות "מבט שני" ו"יומן השבוע", כיהן כמנהל הטלוויזיה הישראלית ובמסגרת כך היה שותף ליצירת התןכניות "רואים עולם", "בשידור חוקר" ו"סיבה למסיבה", כיהן כשליח רשות השידור בארצות הברית ולצד כל אלו לאורך חייו גם צילם מספר סרטים דוקומנטריים.
במלאת 90 לחיים יבין, הנה תשעה רגעים בלתי נשכחים של יבין בטלוויזיה:
מהדורת "מבט" הראשונה
ב-1 באוגוסט 1968 הגיש יבין את המהדורה הראשונה בהיסטוריה של "מבט לחדשות", שעסקה בעיקר במטוס אל על שנחטף לאלג'יריה. מדהים שכבר אז התעורר ויכוח על אורך המהדורה, על התכנים שלה ועל תקלות טכניות שחלו בה. בביקורת ב"הארץ" על המהדורה הראשונה כתב יהודה קסטן: "מגיש התוכנית, מר חיים יבין, יודע את מלאכתו. הופעתו היתה נעימה, דיבורו קולח והוא לא הטרידנו בהתחכמויות".
עובדה מפתיעה נוספת: הרבה לפני שעמית סגל צולם מראש למהדורת "חדשות" באולפן שישי שעות לפני השידור - גם המהדורה הראשונה הוקלטה מראש על פילם. "הקלטנו את המהדורה יום או יומיים לפני ששודרה", סיפר פעם יבין בריאיון ליגאל רביד לאחר המהדורה האחרונה של "מבט" בהגשתו, "הקלטנו מראש מטעמי זהירות, אל תשכח שכל המכניקה פה הייתה במצב מאוד נזיל ושביר. אז כדי להיות 'און דה סייף סייד' אנחנו הקלטנו אותה. אבל לא הייתה לזה סיבה אמיתית. אחר כך כבר שידרנו חי, עם כל התקלות".
הקוליסה שכמעט נפלה עליו באמצע המהדורה
אנקדוטה שלא נראתה על המסך אבל סופרה לא פעם על ידי דן שילון, חבר וקולגה ותיקה של יבין, מגוללת מקרה משעשע ומעט מזעזע מאמצע שנות השבעים, בזמן שיבין הגיש את המהדורה ושילון ניהל את מחלקת החדשות של הערוץ הראשון. "באחד השידורים ראיתי מבעד לזכוכית שהקוליסה מאחורי חיים מתחילה להתנדנד, ועומדת ליפול עליו באמצע הגשת המהדורה", סיפר בעבר שילון ל-ynet. "אז במשך כל הזמן שהוא הגיש עמדתי והחזקתי אותה כדי שלא תיפול עליו. הוא לא היה מודע לגמרי למה שקורה, אבל קלט שמשהו לא בסדר. חיים הוא אדם נדיר, וכל מה שאומרים עליו מתגמד לנוכח כל מה שהאיש הזה עשה בחייו. הוא איש מקצוע מהמעלה הגבוהה ביותר. הוא פרפקציוניסט חסר פשרות, איש עבודה שלעולם לא ניסה לחפש קיצורי דרך".
טביעת המונח "מהפך"
יבין המציא את המילה "מהפך" במובנה הפוליטי כשהגיש את משדר ליל הבחירות לכנסת התשיעית, ב-17 במאי 1977. הליכוד בראשות מנחם בגין ניצח את המערך, ובכך שם קץ לשלטון מפא"י שמשל מאז קום המדינה. במשדר הוצג בפעם הראשונה מדגם. 15 שנה לאחר מכן, במשדר ליל הבחירות 1992, בהן העבודה בראשות יצחק רבין ניצחה את הליכוד בראשות יצחק שמיר, חזר יבין בעת הגשת המדגם על המילה המזוהה איתו.
הריאיון מעורר הסערה עם בגין
כמה חודשים לאחר אותו מהפך ב-77', אירעה תקרית "הרמת הגבה" המפורסמת. "באחת ממהדורות מבט הרמתי גבה בתום נאום של בגין", נזכר יבין באוטוביוגרפיה שלו "עובר מסך". "חלף זמן ויורם רונן בא לראיין את ראש הממשלה. בגין הציב תנאי: הריאיון ישודר במלואו, בלי עריכה, ואם מר יבין יעקם את פרצופו, יישאר פרצופו עקום". בעקבות כך התעוררה סערה, המערך הוקיע את בגין, וחבר הכנסת יוסי שריד ז"ל הגיש בכנסת שאילתה: "האם בגין יעקם את פרצופו של מר יבין במו ידיו או שישלח אליו את בריוני הליכוד?". לימים התפייסו השניים. כשנפגשו במקרה בגין ליטף את ראשו של יבין ואמר: "מה קרה להם, מר יבין, הם איבדו לחלוטין את חוש ההומור. אני אפגע בך? הרי אני מחבב אותך".
רצח רבין
יבין הגיש את החדשות בלילה הנוראי שבו נרצח ראש הממשלה יצחק רבין. בזמן שרבין נורה שהה יבין בביתו, והוא הוזעק מיד לאולפן. "רצתי לאולפן, נכנסתי, ובאוזניה אמר לי העורך אז, 'הוא מת, אבל אסור לך עוד להודיע את זה'", סיפר יבין ל-mako. "חשבתי באותו הרגע שאני מתעלף. אני זוכר שתפסתי את עצמי בידיים ואמרתי לעצמי, 'שמע, זה לא הזמן לאבל של עצמך. קח את עצמך בידיים, תמשיך בשידור'. כי אני הרגשתי שזה התפקיד שלי באותו רגע ואין מנוס מזה. אבל בפנים נוצר חלל. משהו נורא קרה לי בתוך נפשי פנימה".
מהדורת מבט "האחרונה"
בשנת 1997 נראה היה שנפל דבר וחיים יבין עזב את מהדורת מבט. הוא עבר לזכיינית של קשת של ערוץ 2, והגיש את תוכנית התחקירים "הערב החמישי". אחרי עונה אחת בלבד נפרד מקשת, ובספטמבר 1998 שב להגיש את "מבט" בערוץ הראשון.
מהדורת מבט האחרונה בהחלט
הפרידה האמיתית והסופית בהחלט שהייתה ליבין מ"מבט", הייתה ב-5 בפברואר 2008, כמעט 40 שנה לאחר המהדורה הראשונה שהגיש. בסיום המהדורה המסך פוצל, ומגישי המהדורות המתחרים - דני קושמרו מערוץ 2 ומיקי חיימוביץ' ויעקב אילון מערוץ עשר הופיעו ובירכו אותו, לצד מי שהחליפו אותו בהגשה, מירב מילר וינון מגל.
"ארץ המתנחלים"
יבין גם ערך והגיש סדרות דוקומנטריות, אחת האחרונות שבהן, "ארץ המתנחלים" עסקה בגדה המערבית מ-2005, שודרה בזכיינית טלעד של ערוץ 2 וזכתה בפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה לשנת 2006 בקטגוריית סדרת התעודה הטובה ביותר. הסדרה עוררה סערה: המתנחלים הוצגו בתוכנית ככאלה שפטורים מחוקי מדינת ישראל, והיא הציגה לאומנות אגרסיבית שלהם. בימין טענו שזוהי סדרת תעמולה מכפישה המזוהה עם השמאל וכי היא אינה מאוזנת. יבין אמר שבמשדרי החדשות הוא מקפיד על איזון אך בסדרה דוקומנטרית ניתן לנקוט עמדה אישית. עוד אמר כי נתן במה גדולה לנציגי המתנחלים.
בעקבות הסדרה כתב יבין באוטוביוגרפיה שלו: "אני אומר בפעם הראשונה את מה שאני חושב", והוסיף: "נקודת המוצא של הסדרה הייתה שההתנחלויות הן הסיבה לטרור".
יצירות דוקומנטריות נוספות
בין הסדרות והסרטים הדוקומנטריים הנוספים שיצר יבין: "גחלת לוחשת" משנת 1991 שעסקה במצב יהדות ברית המועצות לאחר נפילת הקומוניזם; "ברלין - ירושלים וחזרה" עליו עמל בתקופה הקצרה שבה שימש ככתב רדיו וטלוויזיה בגרמניה; סדרות על מערכות הבחירות לכנסת "הנבחרים" משנת 1981, "המהפך השני" מ-1992 ו"בין המהפכים" שעסקו בפוליטיקה ובחברה הישראלית; סדרה על ערביי ישראל, "תעודה כחולה" משנת 2008; ו"צבא העם" מ-2011 שביים יבין ובחנה האם מחלוקות פוליטיות מפוררות את צה"ל.