כמו בכל מערכת יחסים אחרת, גם בזו שבין צופים וסדרות טלוויזיה ישנם גבולות. מעשים שאחריהם קשה עד בלתי אפשרי לחזור לסטטוס קוו המקורי. גבול מאוד ברור כזה הוא היכולת שלנו לסמוך על סדרה שלא תרמה אותנו. היא יכולה לשחק עם הציפיות שלנו, היא יכולה לשחק עם גורלן של דמויות אהובות, היא יכולה לשנות את היחס כלפי חלקן. טווח האפשרויות הכמעט אינסופי נעצר בשקרים של ממש. עם סיום העונה הרביעית שלה (בשבת הקרובה ביס), "מה שקורה בצללים" שיקרה לצופיה הרבה מעבר לגבול הפאשלה הבודדת. זה כבר דפוס מאכזב, שמעיב על אחת הקומדיות המרנינות והמהנות של השנים האחרונות בטלוויזיה.
רק לפני פחות משנה היללנו כאן את היציאה של "מה שקורה בצללים" מאזור הנוחות שלה. קו עלילה שנבנה בהתמדה עד לסיום נהדר ויצר מציאות חדשה לחלוטין: ננדור יצא לחפש את עצמו ואת שורשיו במטרה למצוא משמעות לחיים ריקים, נדיה נבחרה לשרת במועצת הערפדים העולמית - עם גיירמו שננעל לצדה, ובאחוזה נותרו הזוג המפתיע מהעונה הקודמת: לזלו וקולין רובינסון התינוק. אחרי שלוש עונות של צחוקים ושיגועים, זאת הייתה הזדמנות עצומה לדמויות לגדול ולהתפתח בזכות עצמן, ולחזק מערכות יחסים דווקא עם דמויות שעמן לא היה להן חיבור טבעי. אלא שאז הגיע הפרק הראשון של העונה הרביעית, ובתוך דקות ספורות איפס את כל האירוע והחזיר את כל החבורה לסטטן איילנד.
מעבר לאכזבה העצומה של הבחירה התסריטאית הפחדנית הזו, לא ברור למה כותבי הסדרה השקיעו כל כך בבנייה של טוויסט מיותר לחלוטין. אלא שאז נזכרים שזו לא הפעם הראשונה או אפילו השנייה שזה קורה. בסיום העונה השנייה, נמלטה החבורה מציפורניה של מועצת הערפדים לאחר שגיירמו ביצע רצח המוני בכנס היוקרתי - וחשף את עצמו כקוטל ערפדים. מהלך שלפי כל היגיון היה אמור להפוך את כל עולמה של הסדרה. גם במקרה הזה, היא פירקה כמעט בבת אחת את כל הפוטנציאל שנבנה עם תחילת העונה, וחזרה לדרכיה הרגילות. אפילו בעונה הנוכחית, בפרק השביעי (וככל הנראה הטוב מבין פרקי העונה), נחשפת נדיה למשפחתו של גיירמו שכל מרכיביה הם ציידי ערפדים מבלי ידיעתם. במקום למנף את הטוויסט הזה, הסדרה סוגרת אותו במשיכת כתפיים וממשיכה קדימה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
להתנהלות הזו של "מה שקורה בצללים" יש שתי השלכות בעייתיות מאוד על המשך דרכה: בתור התחלה היא לא מצליחה לפתח את הדמויות שלה, חלקן (כמו גיירמו) תקועות כבר הרבה יותר מדי זמן בתוך קו עלילה שמיצה את עצמו. החלק השני הוא גזר דין עצמי של מחזוריות אינסופית, שמתחילה לפגוע גם באיכות הקומית של הסדרה. ההגדרה של מה מצחיק היא כמובן סובייקטיבית, ובכל זאת התחושה היא שהעונה הרביעית הייתה חלשה משמעותית מקודמותיה. אפילו פרצי יצירתיות של פרקי ספיישל כמו ג'קי דייטונה האגדי נפקדו ממנה. השאפתנות של נדיה לכוח מובילה להקמתו של מועדון הלילה לערפדים, שמלבד סכסוך עבודה חביב לא באמת הוכיח את עצמו. פוטנציאל החונכות של לזלו את קולין הצעיר התפוגג כשנאלץ לחלוק באחריות עם אחרים, וגיירמו אמנם הציג זוגיות חדשה וחמודה - אבל לא באמת מצא את עצמו גם בעונה הנוכחית.
היוצא מן הכלל כמעט תמיד הוא ננדור, שגם בתוך המבנה המוכר והמחזורי של האחוזה, הצליח למצוא כיוון מרענן לפנטזיה של מציאת החלק השני שלו. סיפור הג'יני הוא דוגמה לכמה "מה שקורה בצללים" מעולה ביכולת לקחת את המוכר והלעוס, ולמצוא בתוכו תובנות חכמות. הדיון הארוך על גודל הפין שלזלו מבקש ממגשים המשאלות, הבזבוזים המטופשים להחריד של משאלות הזויות, ההשלכות הלא צפויות של משאלות - אלה החומרים שהפכו את הסדרה לכל כך טובה מלכתחילה. הבעיה היא שיש כל כך מעט מהן העונה, פשוט מפני שהיא החליטה לבחור בעוד ממה שכבר עשתה קודם לכן.
קו העלילה המרכזי שאמור היה להוביל את העונה הזו, מתגלה גם הוא בסופו של דבר כפחדני למדי. מותו ולידתו המחודשת של קולין רובינסון, היו אמורים לאפשר לדמות להתפתח בדרך חדשה ומעניינת תחת הדרכתו של לזלו. במקום זאת, קיבלנו סוג של העתק-הדבק לסיפורו של גרוט מהיקום המורחב של מארוול (והעובדה שטאיקה וואיטיטי מעורב בשני המקרים, מעלה את התחושה שזה לא מקרי). דמות שעוברת שלבי ילדות מצחיקים-מעיקים, שבסופו של דבר יובילו אותה לחזור לאותו מקום בדיוק. סוג של מטפאורה לסדרה כולה.
כאילו כדי להוסיף חטא על פשע, גם העונה הרביעית מסתיימת עם טוויסט - השלישי שלה ברציפות. אבל למה שנרצה להאמין שהפעם התוצאה תהיה שונה? למה סדרה שהוכיחה פעם אחר פעם חוסר נכונות מופגן לשנות או לצאת מארגז החול שלה, תחליט להשתנות דווקא עכשיו? ואפילו אם זה אכן יקרה, מה ישתנה? במקום ארבעה ערפדים שתקועים בתוך מעגליות סיפורית בסטטן איילנד, נקבל חמישה? מדהים כמה תחושות יכולות להשתנות במחי עונה, אבל ההשלכות האלה הם לגמרי תוצאה של בחירות תמוהות של הסדרה עצמה.
עם שתי עונות נוספות שכבר הוזמנו, "מה שקורה בצללים" נכנסת לשלב מוזר במסלול חייה. אם הייתה מחליטה לסיים את דרכה בעונה שעברה, היא הייתה נזכרת ככל הנראה כאחת הקומדיות הגדולות של העשור האחרון. כעת, כשנראה שהיא תקועה בתוך האימה שלה משינוי, שנתיים נוספות של שטויות באחוזה יכולות פתאום להפוך את התמונה. מסדרה שהפכה לסמל של איך ממנפים ז'אנר טחון, לכזו שצריך ללמוד ממנה מה לא לעשות. נותר רק לקוות שבעונה החמישית היא תמצא סוף סוף את האומץ שכל כך חסר לה.