יש סרטים שהתגובה המתבקשת כלפיהם היא "אוי, כמה חבל". "אמסטרדם", שעולה לאקרנים בסוף השבוע, נופל למרבה הצער לקטגוריה הזו.
זה סרטו הראשון מזה שמונה שנים של דיוויד או.ראסל, שישב ביציע במשך שמונה שנים לאחר שורה ארוכה של עדויות על התנהגות בלתי הולמת מצידו. למרות עברו המפוקפק, הוא לא התקשה לגייס לפרויקט הקאמבק שלו נבחרת כוכבים, שחלקם כבר עבדו עמו בעבר. בולטים בהם כריסטיאן בייל, שקטף אוסקר הודות להופעתו ב"פייטר" שלו, ורוברט דה-נירו, שכיכב עם בייל ב"חלום אמריקאי" של הבמאי, וגם ב"אופטימיות היא שם המשחק" פרי עטו. בצידם מככבים גם רמי מאלק, שזכה בפסלון המוזהב על "רפסודיה בוהמית", מרגו רובי שכיכבה בין השאר ב"היו זמנים בהוליווד" והיא מהשחקניות הכי עסוקות בתעשייה כרגע; אנייה-טיילור ג'וי שפרצה ב"גמביט המלכה"; ג'ון דיוויד וושינגטון שכיכב ב"שחור על לבן" ו"טנט"; ואפילו טיילור סויפט, שזה לא יהיה ספוילר לומר כי היא מצטרפת כאן לגווינת' פאלטרו ואחרות ברשימת כוכבות הוליוודיות שקרה להן משהו יוצא דופן בדקות הראשונות של סרט בהשתתפותן.
כל אלה מציגים בפנינו סיפור על שני גברים, אחד מהם חצי יהודי ואחד שחור, ואישה אחת. הם נפגשו במקרה במלחמת העולם הראשונה, קשרו את גורלם זה בזה, ושני עשורים לאחר מכן מוצאים עצמם בלבה של מזימת רצח המתרחשת בניו יורק של שנות השלושים. הקנוניה הזו קשורה במזימה פוליטית, המאיימת לערער את יסודות הדמוקרטיה האמריקאית. הקונספירציה הזו מזכירה את עלילת "הקנוניה נגד אמריקה" של פיליפ רות', ומחריד לגלות כי היא מבוססת על אירועים שהיו באמת.
הפוטנציאל עצום. זה סיפור מרתק, אך גם נשכח ולא ידוע, ולכן לא נדוש, ונראה היה שנפל לידיים הנכונות. ראסל, כפי שאפשר היה לראות בסרטיו הקודמים, ניחן בכישרון ובתנופה, ונוסף לצוות השחקנים הנוצץ, הוא גם משתף כאן פעולה עם הצלם המקסיקאי-יהודי הדגול עמנואל לובצקי. למרות כל זה, הצפייה ב"אמסטרדם" היא חוויה לא נעימה.
קצרה היריעה מלמנות את הבעיות של הסרט. קודם כל, התסריט. בשביל סרטים כאלה המציאו את הביטוי "מרוב דובים לא רואים את היער". נוסף למי שכבר הוזכרו, העלילה מציגה עוד מספר רב של דמויות, חלקן תמוהות לחלוטין, ומרוב שמות ופרצופים למצוא את הידיים והרגליים. באמת שלא ברור לי למה ראסל היה צריך כל כך הרבה רעש וצלצולים. כך או כך, התוצאה היא עיסה מעייפת ולא קוהרנטית.
בתוך הבלילה הזו, בכל זאת בולט תבלין אחד: הטון הגרוטסקי. זה ברור כבר מן הדקות הראשונות, בהן בייל מגלם את הדמות שלו בצורה מוחצנת, קיצונית והפגנתית. קשה עד בלתי אפשרי לסחוט תצוגת משחק גרועה משחקן טוב כל כך, אבל הסרט עושה זאת. "אמסטרדם" הוא אחת ההופעות הפחות מוצלחות בקריירה של השחקן.
חוץ מדה-נירו, שמיטיב לנווט גם כשהוא על טייס אוטומטי, גם שאר השחקנים מזייפים. יש ל"אמסטרדם" המון שאיפות ויומרות, אבל אין בו טיפה של טעם טוב. הדיאלוגים, תצוגות המשחק, התפאורות וכל השאר - הכל כאן נראה כמו חיקוי גס וחסר חן של מותחנים קלאסיים. לסרט יש תקציב גבוה בהרבה מאשר לקלאסיקות האלה, וגבוה בכל קנה מידה - שמונים מיליון דולר. למרות כל זה, התוצאה נראית זולה ונחותה. איזה בזבוז של משאבים.
"אמסטרדם" עלה בארצות הברית לפני שבוע, ובאופן לא מפתיע יחסית לאיכותו - התרסק בקופות. לאור תקציבו הגדול, המשמעות מבחינתו היא הפסדים אדירים. מנקודת מבט רחבה יותר, הכישלון הזה מפחית עוד יותר את הסיכויים הקטנים מלכתחילה שמישהו יטרח להשקיע בימינו בסרטים עתירי תקציב לקהל בוגר שאין בהם אפקטים, והם לא המשכונים או עיבודים לחוברות קומיקס. "אמסטרדם" הוא חדשות רעות להוליווד - ולנו.
"אמסטרדם" עושה הכל כדי שלא נתמסר אליו, אבל אם בכל זאת טורחים למענו וחופרים עמוק בתוך הכאוס שלו, מגלים כאן שיעור היסטורי חשוב. הוא מלמד אותנו כמה קל היה לערער את יסודות הדמוקרטיה האמריקאית, ועד כמה אסור לקחת דמוקרטיה כדבר מובן מאליו. זה מסר אוניברסלי, שרלוונטי לארצות הברית ולכל מקום אחר, גם אצלנו. הוא גם אקטואלי מתמיד, רגע לפני בחירות הרות גורל בארצות הברית ובישראל, אבל מה זה משנה? כמו כל כך הרבה סרטים מהעת האחרונה, גם "אמסטרדם" התגלה כעץ שנופל ביער, בלי שאף אחד ראה או ישמע. מה נותר להגיד? "אוי, כמה חבל".
מי שרוצה להתייאש עוד יותר מן העשייה ההוליוודית העכשווית, מוזמן לצפות ב"אל תדאגי יקירתי", שרבים ורבות כבר הגדירו בצדק כמעין שילוב של "מד מן" ו"תברח". גם הוא עלה בסוף השבוע לאקרנים, במקרה שלו כחודש לאחר הפצתו בארצות הברית ולאחר שהוציא לדרך את פסטיבל חיפה בתחילת השבוע הקודם. בהזדמנות זו כבר סקרנו אותו, ובדומה ל"אמסטרדם" גם הוא מבזבז את הכישרונות הנוצצים שמאחוריו, בראשם הבמאית אוליביה ווילד והכוכבת פלורנס פיו, שלפי הדיווחים הסתכסכו במהלך הצילומים, ומצפייה בסרט אכן נראה שהן סבלו מכל רגע.
אך אל תרימו ידיים: יש גם בשורות טובות, והמלצת צפייה אחת. מדובר ב"הגבר המושלם שלך", שבניגוד ל"אל תדאגי יקירתי" ו"אמסטרדם" הטריים והלוהטים מגיע אלינו באיחור ניכר: כשנה וחצי לאחר הקרנתו בפסטיבל ברלין וקצת יותר משנה לאחר הבכורה המקומית שלו בפסטיבל ירושלים. היה שווה לחכות.
בניגוד לשני הסרטים האמריקאים, הפעם לא מדובר בהפקה הוליוודית עתירת תקציב וכוכבים, אלא בסרט גרמני, דובר גרמנית, בלי שאיפות מסחריות יוצאות דופן ובלי כוכבים מדרג א'. זה לא מנע ממנו לזכות בפרסים רבים וביקורות מצוינות - ובצדק רב.
כמשתמע משמו, הסרט עוסק בחיפוש אחר זוגיות מושלמת. גיבורתו היא אקדמאית העובדת במוזיאון הפרגמון הברלינאי - ללא ספק זירת ההתרחשות הכי טובה שראינו השנה בקולנוע.
החוקרת מסכימה להשתתף בניסוי: לחיות כמה שבועות בצד רובוט שתוכנת להיות בן זוג אידיאלי בשבילה. הוא כה מושלם, עד שבשלב מוקדם עולה השאלה אם הוא מושלם מדי.
בדרך כלל, בסרטים כאלה החדשנות העתידנית יוצאת משליטה, והסרט עצמו גולש למחוזות האימה - זה בערך מה שקורה ב"אל תדאגי, יקירתי", ולכן הוא כל כך צפוי ושטחי. ב"הגבר המושלם שלך" נמנעים מהקלישאה הזו, ומעדיפים לעסוק באימפקט הרגשי שיש לניסוי על הגיבורה, ובשאלות הפילוסופיות שהוא מעורר בה.
לומר שהסרט עוסק בשאלות האתיות מאחורי ניסויים שכאלה - זה מובן מאליו. להוסיף שהוא שואל אם בינה מלאכותית יכולה להיות אנושית - זה גם טריוויאלי. מה שכל כך מיוחד ב"הגבר המושלם שלך" זו ההומניות שלו. גם כשהוא מציג דמויות בשר ודם וגם כשהוא מציג אנדרואידים, יש בו עשרה קבין של אהבה, חסד וחמלה. במקום ביקורת חברתית בנאלית, יש בו אינסוף אמפטיה כלפי כל מי שכמהים נואשות לקשר ולמגע.
את הסרט ביימה מריה שרדר, קולנוענית גרמנייה שהחלה את דרכה עם עיבוד ל"חיי אהבה" של צרויה שלו ולפני שנתיים היתה חתומה על "המורדת", הלהיט של נטפליקס עם שירה האס. היא הפכה לאחד השמות החמים בהוליווד והשנה ביימה את "She Said", דרמה מדוברת על עיתונאיות הניו יורק טיימס שפרסמו את התחקיר על פשעיו המיניים של הארווי ויינשטיין. מצפייה ב"הגבר המושלם שלך" אפשר להבין למה הוליווד כל כך רוצה להשתמש בכישוריה.
את הגיבורה מגלמת מארן אגרט הגרמנייה, שזכתה על עבודתה בפרס המשחק בפסטיבל ברלין, בשנה הראשונה שבה בוטלה ההפרדה המגדרית בין הפרס לשחקן ולשחקנית. את האנדרואיד מגלם דן סטיבנס, שחקן בריטי שכיכב בין השאר בסדרה "ליגיון" וגם ב"נורמן" של יוסף סידר, ולמד גרמנית בתיכון ובאוניברסיטה. ב"הגבר המושלם שלך" מזדמן לו להפגין את כישורי השפה וגם את כישורי המשחק שלו.
לסיכום: התסריט מקורי, מבריק ורגיש, והביצוע שלו לעילא ולעילא. כתוצאה מכל זה, וכיאה לשמו, "הגבר המושלם שלך" הוא סרט מושלם, שלקראת סופו מגיעה גם סצינה בלתי נשכחת. צפיתי בסרט לפני שנה, ואני זוכר אותו טוב יותר מאשר את "אמסטרדם" שראיתי לפני שבוע.