שתי נערות צעירות עומדות ומתרימות מוצרים לטובת הקמת יישוב חדש. כשהן לבושות חצאיות ארוכות וחולצות שמכסות את המרפקים הן מחייכות אל האנשים שנכנסים אל הסופר ומבקשות מהן לעשות מאמץ קטן לטובת מפעל גדול - הקמת יישוב יהודי חדש בארץ הקודש. האנרגיות שלהן מדבקות והחיוך לא יורד מפניהן, גם כשאחת מהן, שמחת תורה שמה, לא בדיוק מבינה עדיין מה היא עושה, האמונה שלהן גדולה. כמו מאמינים ומאמינות רבים, גם הן פוצחות בשיר, מבקשות לשכנע את כולנו שהיישוב "גבעת מעוז" הוא ה-דבר הבא ואנחנו חייבים לתרום את חלקנו.
הסצנה, חלק מהמחזמר "על הגבעה", שיצרה קרן שפט וביימה אליענה מגון, לא יכולה להרגיש סוריאליסטית יותר כאשר היא מוצגת תחת כיפת השמיים בין חומותיה של עכו העתיקה במסגרת המהדורה ה-43 של "פסטיבל עכו לתיאטרון אחר". בחוץ מסתובבים בין הבמות הפתוחות לקהל ומופעי הרחוב אלפי אנשים, רבים מהם בעלי כיפות סרוגות גדולות וכיסויי ראש. רחוק יותר במעטפת נמצאת אוכלוסיה מוסלמית גדולה וקריאות מואזין גוברות מפעם לפעם על קולן של השחקניות. בפנים הקהל שמילא את חלל ההיפודרום צופה בסאטירה חריפה ומאוד משעשעת על מפעל ההתנחלויות בדגש על נוער הגבעות.
שיר הפתיחה, מחווה מודעת וחמודה מאוד ל"Hello!" מתוך המחזמר המצליח "The Book of Mormon", כבר מייצר את ההקבלה המתבקשת בין המיסיונריות של הזרם המורמוני לבין ההתנהלות של נוער הגבעות. גיבורת ההצגה שמחת תורה (בגילומה של ספיר רוזנפלד המצוינת) בסך הכל רצתה לחפש את עצמה מחוץ לחיים הבטוחים של האולפנה והחליטה בגיל 14 לארוז כמה דברים ולהצטרף לחברותיה שבונות יישוב חדש על אדמה "נטושה". דרך עיניהן של חמש הבנות (מלבד רוזנפלד משתתפות גם בר כהן, דבורי פישר, שיר שאלתיאל ורותם שמחי - כולן נהדרות) אנחנו נחשפים אל תפיסת העולם הכמעט נאיבית של מי שמכונים נוער הגבעות.
בתחילה, השיח בין הבנות בכלל לא נוגע ליחסי ערבים-יהודים. הן מדברות על ה"פרוצדורה" ואיך ייראה היישוב החדש שהן יקימו על מה שעכשיו נראה כמו גבעת חול וטרשים. העקשנות שלהן מעוררת אמפתיה מסוימת, ההסתפקות במועט והיכולת לייצר יש מאין בדור שמתקשה להרים את הראש מהטיקטוק - כולן נקודות זכות. מהר מאוד המצב משתנה ושמחת תורה מגלה שגבעת החול היא לא סתם גבעה וכי השכנים במקום לא שמחים לראותן (היא אפילו שואלת בתמימות למה כולם לא יכולים להיות פשוט חברים). כאשר הבנות מתחילות לספר לה על פעולות "תג המחיר" שהן עושות בתושבים הערבים של המקום, השירים כבר הופכים להיות כמעט קשים לשמיעה. המחזמר שהתחיל בחיוך הופך להיות טקסט פוליטי נוקב וביקורתי שגם מסתיים בסצנה טראגית במיוחד.
נראה שהקהל התאהב במחזמר "על הגבעה", אחד משמונה הצגות בכורה שהוצגו בפסטיבל וגם מתחרה על פרס ההצגה הטובה ביותר, למרות שהיה מעניין יותר לראות איך היה מגיב אליו הקהל הדתי שנמצא בחוץ ונכח פחות בהצגות עצמן. אולי היה מתפתח כאן דיון פוליטי פורה ופתוח אבל אולי אני משלה את עצמי וזה היה מסתיים בפיצוץ ההצגה. מפגש התרבויות הטעון הזה הוא חלק מהקסם של הפסטיבל, אחד ממוסדות התרבות הבודדים שמצליחים לשרוד עשרות שנים מחוץ לגבולות תל אביב. לצד הצגות התחרות שאולי ימצאו את עצמן בהמשך במסגרות מסודרות יותר באזור המרכז, יש כאן המון מקום לכל מה שאינו מוגדר כמיינסטרים, בין אם אלה מופעי רחוב, הצגות פרינג' או תיאטרון אוונגרדי יותר שמגיע מחו"ל. הדיסוננס בין הנועזות של התכנים ובין השמרנות המובנית בעיר העתיקה של עכו, הוא משהו שקשה להפסיק להתפעל ממנו.
דוגמה נהדרת לצדדים היותר ניסיוניים של הפסטיבל היא "כמעט גן עדן", הצגה קצרה (כ-30 דקות) ומרגשת שלקהל יש בה תפקיד מיוחד. אחרי שכל הנוכחים מתכנסים בכניסה לאולם הקטן, מתברר לנו שהגענו ליום הולדתה ה-80 של יפה, דיירת חדשה בבית האבות "כמעט גן עדן". אחרי שמסתיימות החגיגות, הכוללות עוגה מקושטת וזיקוקים, שתי האחיות החייכניות מכניסות את יפה ואת הצופים אל תוך בית האבות. שם, בחלל קטן ומחניק אנחנו פוגשים את חבריה של יפה לחדר (שמספרו 0): בלה, גדעון ויעקב, כולם חולקים מיטה כעורה אחת. זאת הצגה ישירה ולא מתחכמת שמוצגת על ידי שחקנים מבוגרים וצעירים ומהווה מראה כואבת להפניית העורף שלנו כלפי אנשים מבוגרים. החלל הקטן הופך את הדה הומניזציה של דיירי בית האבות לכואבת באמת, כזאת שהזכירה לי ביקורים טראומתיים בבית האבות. המשחק החשוף של הצוות המבוגר הופך את כל החוויה לאחת המענייניות ביותר שהוצגו בפסטיבל.
לצד הצגות הבכורה שאולי יגלו את הדור הבא של התיאטרון הישראלי, פסטיבל עכו בחר לתת מקום של כבוד לאחד מעמודי התווך של התרבות בארץ - יעקב אגמון המנוח. מי שבימי חייו ניהל תיאטראות כמו הקאמרי והבימה והיה ממייסדי תיאטרון בית ליסין, ביים והפיק עשרות הצגות ומופעים - זכה בעכו לערב הוקרה מיוחד בהנחיית יואב גינאי ובהשתתפות יוצרים רבים ביניהם יפתח קליין, דפנה דקל, דפנה ארמוני, אבי טולדנו ועוד. הערב שהתקיים בנוכחות אלמנתו של אגמון, השחקנית והשחקנית גילה אלמגור, היווה גם את ההזדמנות להכריז כי ה"אולם הלבן" בתיאטרון עכו יישא מעכשיו את השם אולם יעקב אגמון.