וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אי אפשר להפסיק לצפות ב"הצופה". הבעיה היא שתשכחו אותה מיד לאחר מכן

עודכן לאחרונה: 19.10.2022 / 8:33

שבעת הפרקים של "הצופה", הלהיט החדש של נטפליקס מבית היוצר של ראיין מרפי, יעברו כל כך מהר עד שבכלל לא תרגישו שהיא הסתיימה. הבעיה היא שמעבר למתח ולהומור, "הצופה" לא מצליחה להותיר חותם

טריילר לסדרה "הצופה"/נטפליקס

הבית שבשדרה 657 בווסטפילד, ניו ג'רזי, יזכר כסיוט של הזוג דרק ומריה ברודוס. הסיפור על הזוג הבורגני שרכש את בית חלומותיו רק כדי לגלות שהוא רדוף על ידי דמות המכנה עצמה "הצופה", הפך בשנת 2018 לכתבה נרחבת במגזין The Cut על ידי העיתונאי ריבס ווידמן (עוד קודם הוא הפך לסרט של רשת לייף טיים בשם "The Watcher"). ובאמת, יש כאן את כל המרכיבים הדרושים כדי ליצור סיפור אימה נהדר: זוג אמיד שעוזב את העיר הסואנת (מנהטן) לטובת חיים שקטים בפרברים ובית שנראה מרשים מבחוץ אך במהרה מתגלה כי נרדף במשך שנים על ידי אותו/ה "צופה". כבר על הנייר, ה"צופה" נשמע בדיוק כמו החומרים מהם עשויה סדרה ממוצעת של ראיין מרפי, מי שעוד לפני חוזה המיליונים שלו עם נטפליקס כבר יצר סדרות אימה שבמרכזן בתים, בעיקר במסגרת המותג המצליח "סיפור אימה אמריקאי".

אל "הצופה" מגיע ראיין מרפי אחרי ההצלחה המסחרית הכי גדולה שלו בשנים האחרונות ואולי בכלל - "דאהמר - מפלצת: סיפורו של ג'פרי דאהמר", הסדרה אודות אחד הרוצחים הסדרתיים המתועבים בתולדות ארה"ב הפכה במהירות לאחת המצליחות בתולדות נטפליקס. למרות שעל פניו אפשר לשייך את שתי הסדרות לאותו הז'אנר (סיפורים אמיתיים שגובלים באימה), קשה לחשוב על קצוות שונים יותר ביצירותיו של מרפי. בעוד הראשונה השתדלה להביא אל המסך תמונה מדויקת ככל הניתן של האירועים האמיתיים, הלהיט החדש של מרפי נוקט בגישת היד החופשית בדרך שבה הוא מתאר את המציאות. לצורך העניין (וכמובן לטובת הרייטינג) הוא גם שינה את שמות הדמויות וליהק קאסט נהדר של שחקנים ושחקניות, אנסמבל שרק מרפי מסוגל להביא אל המסך.

הסדרה "הצופה" של נטפליקס. Eric Liebowitz/Netflix,
מתוך "הצופה"/Eric Liebowitz/Netflix

ובכן, הכירו את הזוג הפוטוגני נורה ודין בראנוק (נעמי ווטס ובובי קנאבלי) ואת ילדיהם הפוטוגניים לא פחות - אלי וקרטר. היא אמנית קרמיקה שהורידה הילוך כדי להתמקד בחיי המשפחה והוא עובד בחברה מצליחה ונמצא במרוץ מתמיד כדי להרוויח עוד ועוד כסף. אחרי שהעבירו את כל חייהם במנהטן, הבראנוקים מתחילים להרגיש מחנק מהדירה שלהם ובעיקר חשש מהביטחון האישי הרעוע של החיים בעיר. כאשר עומדת בפניהם ההזדמנות להגשים את חלום הבית פלוס בריכה בפרברי ניו ג'רזי, הם קופצים עליה למרות שזה כרוך בהוצאת כל חסכונותיהם. אל הבית שבשדרה 657 הם מגיעים דרך קארן (ג'ניפר קולידג', "הלוטוס הלבן"), מתווכת אותה נורה מכירה עוד מתקופת הלימודים. קארן, קולידג' בעוד תפקיד אדיר, היא מעין פארודיה מוחצנת של כל מה שרקוב בפרברים האמידים של אמריקה השבעה וחמור מכך, היא מתגלה כמתווכת שנשארת עם הדיירים גם אחרי העסקה.

מהר מאוד מגלה הזוג שבתסבוכת אליה נכנסו, קארן היא בסך הכל פרקט רופף. בבית ממול גר זוג חטטן, מורין ומיץ' (מרגו מרטינדייל וריצ'רד קינד הפנטסטיים), שתחביבו הגדול ביותר הוא להשתזף בחצר בעודם מתצפתים על בני משפחת בראנוק באמצעות משקפת. ובדיוק כשהם חושבים שהסביבה לא הייתה יכולה להיות פחות נסבלת, הם פוגשים שכנים נוספים - אח ואחות תמהונים בשם ג'ספר ופרל (טרי קיני ומיה פארו האגדית) שלא מפסיקים להתגנב לביתם ולהפחיד אותם ואת הילדים. כאשר על כל הביזאר השכונתי מתווספים גם המכתבים המטרידים של הצופה, הבראנוקים - זוג סחי להפליא - מחליט לפנות אל מפקד המשטרה המקומית, בלש בשם צ'מברלנד (כריסטופר מקדונלד, וכן, גם הוא נהדר) שמתגלה כחסר תועלת ואפילו עוין. עם הגב לקיר הם מתחילים להיעזר בחוקרת פרטית בשם תיאודורה (נומה דומזווני) שמספרת להם שימיה ספורים ומתנדבת למצוא את הצופה בשכר זעום. כאן העניינים מתחילים להסתבך באמת עם שורה של תפניות עלילתיות שמפאת ספוילרים אשמור בסוד למי שעדיין לא צפו בסדרה.

ג'ניפר קולידג', הסדרה "הצופה". נטפליקס,
נהדרת. קולידג'/נטפליקס

כמו הזוג בראנוק שקנה בית יפהפה בשכונה טובה ולא האמין שמשהו רע יכול לקרות, גם "הצופה" מציעה על הנייר מוצר כמעט מושלם עד שהיא הולכת לאיבוד. אם עקבתם אחרי הקריירה הטלוויזיונית של מרפי לאורך השנים אתם כבר יודעים שיש שני דברים שהסדרות שלו תמיד מספקות: תצוגות משחק מצוינות וסצנות בלתי נשכחות. באספקטים אחרים של היצירה הטלוויזיונית כמו תסריט קוהרנטי ובימוי אחיד, הסדרות של מרפי (שכיום הוא בעיקר בית הפקה ענק), הרבה פעמים נכשלות או יותר נכון פותחות חזק ונחלשות במהרה. לצד סדרות מעולות כמו "אויבות: בטי וג'ואן", "הרצח של ורסאצ'ה" ו"דאהמר", יש לו גם נפילות מביכות כמו "מלכות הצעקה" והעונות האחרונות של "סיפור אימה אמריקאי" (שלא לדבר על הספין אוף "סיפורי אימה אמריקאים").

לשמחת מעריצי מרפי ושאר צופי נטפליקס שמחפשים בינג' מוצלח, "הצופה" (שגם אותה יצר ביחד עם שותפו הקבוע איאן ברנן), לא תיזכר כאחת מתצוגות הנפל של היוצר הפורה. להיפך, המשחק בסדרה אחיד ומשובח, מנעמי ווטס ובובי קנאבלי שמצליחים להפוך את הזוג בראנוק המשמים למדי לדמויות שאכפת מהן ועד לקולידג', מרטינדייל, פארו ודומזווני - כולן ראויות לקבל מועמדות לפרס שחקנית המשנה באמי הקרוב. יש כאן אפילו כמה סצנות נהדרות ומשפטים קליטים שלא יצאו לכם מהראש, בדגש על המונולוג של קארן (קולידג') בו היא משכנעת את נורה: "למכור למכור למכור למכור למכור" את הבית (וכן, באנגלית זה נשמע טוב יותר).

שבעת הפרקים של "הצופה" יעברו כל כך מהר עד שבכלל לא תרגישו שהיא הסתיימה. כל פרק נגמר בדיוק בקליף האנגר שיגרום לכם להקליק מהר על הכפתור שמריץ לפרק הבא. הבעיה היא שמעבר למתח ולהומור, "הצופה" לא מצליחה להותיר חותם ותשכחו אותה מיד אחרי הצפייה. בשונה ממנהגם, מרפי וברנן לא העמיסו על התסריט אג'נדות ושיח פוליטי. למעשה, המסרים החברתיים כאן אולי עדינים מדי וגם הביקורת שקיימת כלפי אמריקה הלבנה והשבעה חומקת לה בזריזות כמו אותו צופה מסתורי שמרגל אחרי הבית בשדרה 657.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully