"עבדתי קשה כל החיים שלי כדי שלא יגידו שאני זמרת בזכות אמא ואבא"

לפני כמה שנים, בכל פעם שנועם קלינשטיין הייתה מתאהבת במישהו היא הייתה מוצאת את עצמה מתפרקת פיזית ונפשית, עד כדי כך שהיא נאלצה כמה פעמים להגיע לחדר מיון ולקבל אינפוזיה. "היום זה כבר לא קורה, לצערי ולשמחתי".

למה לצערך?

"כי להרגיש ולהתאהב זה ממש כיף. למעשה, זה הכי כיף. בגלל זה ממש התאהבתי בלא מעט אנשים, לפחות יחסית לגיל שלי. הבנתי שאני יכולה להרגיש המון לבן אדם בלי להכיר אותו כל כך, בלי לדעת אפילו אם זה מתאים או לא מתאים. לא היה לי אכפת אם זה משהו שיעבוד. פשוט זרמתי ונתתי את כל כולי. אני חושבת שלאט לאט התבגרתי והשתניתי. סיימתי בשבוע שעבר להצטלם לסדרה 'זיגי' והבמאי שם אמר לי משהו יפה, שציניות היא רומנטיקה חמוצה. אני חלילה לא אומרת שאני עכשיו חמוצה, אני פשוט חושבת שכשאתה יותר צעיר אתה מרגיש הכי הרבה, אין לך מגננות, אין לך חומות".

השבוע הוציאה קלינשטיין את אלבום הבכורה הנפלא שלה שבו היא נחשפת בצורה מלאה, ללא מגננות וללא חומות, ומניחה את הלב שלה בתוכו. "האלבום הזה כל כך אישי. אלו שירים שכתבתי מאז שהייתי בת 15 ועכשיו הם משוחררים לאוויר העולם. זה מאוד מלחיץ. פעם הייתי אומרת שזה לא מלחיץ, הייתי רואה בזה רק הגשמת חלום, אבל ברגע שמגיע אלבום - מגיע איתו גם משהו קצת יותר עמוק וכבד מזה כי זה כל כולי. זו חבילה של מלא דברים שנאגדים לתוך אלבום. אני חושבת שזו המטרה שלי גם ככותבת".

את גם לוקחת חומרים ממש מהחיים, כולל מאנשים ספציפיים עם שמות. יש גם שיר ליובל ויש גם את "הבן זונה" שאת שרה עליו. זה לא אותו אחד, נכון?

"לא, יובל הוא חמוד, הוא לא בן זונה".

הבן זונה יודע שכתבת עליו?

"אני די בטוחה שכן. לפני שהוצאתי את השיר 'הבן זונה', אנשים ידעו את כל המילים וממש ביקשו ממני להוציא את השיר. כלומר הוא נולד ברשת והצליח שם. כל מי שהשמעתי לו חלק מהשיר, זה תפס אותו. השיר הזה מצליח גם כי זו ילדה חמודה ומתוקה שאומרת 'בן זונה', אבל גם כי הרבה אנשים ממש חוו את התחושה הזו - מתחיל משהו ממש נחמד עם בחורה שלא מתפתח למשהו עמוק במיוחד, ופתאום משום מקום הוא חותך, נעלם, לא נמצא יותר. זה עצבים, פאקינג שיט, איזה זבל אפשר להיות? לא הספקת להכיר אותי. אבל זה בסדר, הייתי ממש צעירה אז (צוחקת)".

האזינו למעלה לפודקאסט עם נועם קלינשטיין או צפו בו ממש כאן

וכאן אפשר להאזין לפודקאסט בספוטיפיי

נועם קלינשטיין היא בתם בת ה-21 של שניים מהאמנים הגדולים ביותר שקמו בישראל, ריטה ורמי קליינשטיין. "אתה יודע איזה שוק חטפתי כשראיתי אצל חברות שלי שההורים שלהם לא הולכים לעבוד בלילה? אני גדלתי לתוך זה שהולכים כל ערב להופעה. מבחינתי ערב נורמלי זה ערב שאני מסתובבת בקיסריה או במקום אחר, הולכת, משחקת, רואה הופעה. בתור ילדה קטנה זה היה ערב רגיל עבורי. זה קרה המון, לפחות כמה פעמים בשבוע. ממש גדלתי בין הכבלים, האולפנים וכלי הנגינה".

הם היו הורים נוכחים?

"כן, אף פעם לא הרגשתי שזה מבחינתם או להיות הורה או להיות אמן".

את הולכת איתם ברחוב, כל אחד מזהה אותם, רוצה להצטלם איתם, לדבר איתם. ובסוף הם ההורים שלך. זה לא ביאס אותך כילדה?

"ברור. אמא שלי למשל בחיים לא הלכה איתי ללונה פארק. וכמובן שהיה קצת קשה ללכת בקניון או לצאת מתל אביב, אבל קיבלתי משהו אחר. ראיתי את אמא שלי, שהיא הדבר הכי קרוב אליי, וגם את אבא שלי עושים שירות מאוד גדול. הם השפיעו על מלא אנשים. זה גרם לי להבין שאם אני רוצה משהו, אתה צריך להיות מקצועי מאה אחוז ולא לרחם על עצמך או לוותר לעצמך. הם הבהירו לי כמה המקצוע הוא קדוש מבחינתם, אין שמאלה וימינה, הם לא ויתרו על האמת הפנימית שלהם והם עשו המון טוב גם למוזיקה וגם לאנושיות בארץ. לדוגמה, כמעט כל אדם מעל גיל 40 ממוצא פרסי אומר לי כמה אמא שלי עשתה שירות לקהילה הפרסית בארץ. זו גאווה עצומה".

כבר כילדה הבנת את כל מה שאת אומרת עכשיו?

"כן, הבנתי שאני חלק ממשהו גדול. קודם כל אני אוהבת אותם וגאה בהם - וגם באחותי כמובן. אני גאה להיות חלק מזה. אני עובדת על להיות גאה גם בדרך שלי ובקריירה שלי".

אני מניח שהיום את כבר לא רק "הבת של". מזהים אותך גם בזכות עצמך.

"כן, אני בדרך לשם. חולף הזמן ואני מגיעה לזה. אני זוכרת את הריאיון הראשון שהתראיינתי ולא שאלו אותי על ההורים שלי. כל הזמן חיכיתי לשאלה הזו והיא פשוט לא באה. זה היה ריאיון לרדיו, הם ניתקו, אמרתי לעצמי 'אוקיי, זה מוזר'. הייתי בהלם".

למה, זה מבאס אותך ששואלים עליהם בראיונות?

"לא, אני רגילה לזה. אבל תחשוב שכל הזמן שואלים אותך אותו דבר".

אבל יש לזה הסבר. איך אפשר לדבר עם יוצר שגדל בתוך בית של כאלו יוצרים ענקיים וחשובים בלי להתייחס לזה? זה מסקרן. הרי בטוח ינקת בבית משהו שונה ממה שאנשים אחרים ינקו.

"נכון. חד משמעית. לכן אני לא מבואסת מזה. אני מכירה הרבה 'בנים-של' שזה מבאס אותם. אני מבינה את זה גם כי מוזיקלית ואמנותית זה מאוד מעניין".

המוזיקה שלך שונה מהמוזיקה של ההורים שלך, ריטה ורמי. איך זה? שמעת מוזיקה אחרת? זה מרד?

"אולי זה מרד. כן, כשאני חושבת על זה אולי זה מרד. אני לא יודעת. קודם כל גדלתי על המוזיקה של ההורים שלי ואני מאוד אוהבת אותה ומתחברת אליה. אני חושבת שאם אין לך משהו חדש או אחר להגיד - פשוט אל תגיד. אם הייתי עושה את אותו דבר כמו ההורים שלי, אנשים היו שואלים 'למה? מה הסיבה?'. אם אחות של ביונסה הייתה עושה את אותה מוזיקה, מי היה שומע אותה? אולי יש בזה מרד מצדי. לא רציתי לעשות משהו כי אנשים מצפים לזה. זה לא היה יוצא טבעי כי זה לא שלי. שמע, נולדתי ככה, אהבתי לשמוע רג'ינה ספקטור, פיונה אפל, נינה סימון".

ומה בארץ את אוהבת לשמוע?

"אני אוהבת את כל המוזיקה של פעם: אריק איינשטיין, יהודית רביץ, מתי כספי, גידי גוב, יוני רכטר, כל מי שעשה את הכבש ה-16, כוורת, אביתר בנאי. יש אלבומים או שירים שאני שמעתי שממש גרמו לי לרצות לעשות מוזיקה".

פעם קיבלת תגובה בסגנון "היא מקבלת פרוטקציה כי היא הבת-של"?

"ברור. עד התיכון זה לא ממש קרה, אבל כשרציתי להתקבל לתיכון לאמנויות 'אלון', אני זוכרת שאמרתי לעצמי שאני חייבת להתקבל. עשיתי כל כך הרבה חזרות, נדמה לי שהתכוננתי שנה לאודישן. לקחתי את זה בשיא הרצינות, הלכתי לכמה אודישנים בבתי ספר אחרים כדי להתאמן ואז כשעשיתי את האודישן הייתי טובה ממש. עבדתי כל החיים שלי גם בשביל להיות טובה וגם בשביל שלא יגידו שזה בגלל פרוטקציות. עכשיו כששומעים אותי, קשה להתעלם מכמה שאני משקיעה, עובדת, נותנת מעצמי ואוהבת מוזיקה. כן פרוטקציה לא פרוטקציה, אני לא פחות ראויה".

את חושבת שיכולת להפוך למשהו אחר מלבד מוזיקאית?

"כן, היו לי פעם מחשבות על דברים אחרים, אני אפילו לא זוכרת מה. באיזשהו שלב הבנתי שאם אני לא מקיפה את החיים שלי במוזיקה, אני לא אדם שמח. זה אף פעם לא היה תחביב הרי. הייתי צריכה לעבוד בזה. הייתי מבלה עם חברים, אבל תמיד הייתי חותכת הביתה כדי להתאמן על פסנתר. תמיד לקחתי את זה מאוד ברצינות ולא ראיתי בזה תחביב. היה לדוגמה שיר שהיה צריך ללמוד למקהלה של בית הספר היסודי, אז הייתי יושבת שעות ולומדת ונעזרת באבא שלי".

אז התשובה שלך לשאלה שלי היא 'לא', לא יכולת בעצם להיות משהו אחר מלבד מוזיקאית.

"נכון, נכון, אתה צודק. ברגע שהבנתי ששום דבר לא משמח אותי כמו מוזיקה, לא ראיתי עוד אופציות".

היו כאלה שניסו להתקרב אליך בזכות הייחוס המשפחתי שלך?

"אני משערת שכן. פעם אחת אמרתי לאמא שלי שנראה לי שיש איזו ילדה שרוצה לבוא אליי הביתה בגלל ההורים שלי, אז אמא שלי אמרה לי שבילדותה היא ממש רצתה ללכת לילדה מהכיתה שלה כי אמא שלה הכינה עוגות גבינה ממש טעימות. כך שלכל אחד יש אינטרס. החברה הכי טובה שלי עניינה אותי בהתחלה כי היא שחקנית ממש טובה אז נפגשתי איתה. אבל העניין שלי בזה שהיא שחקנית טובה יכול היה להחזיק פגישה אחת וזהו. נשארנו חברות כי היא מהממת ואני אוהבת אותה".

קלינשטיין היא לא רק מוזיקאית מוכשרת אלא גם שחקנית שסיימה בשבוע שעבר להצטלם לשתי עונות של סדרת הנוער המצליחה "זיגי", הספיקה להצטלם לסרט ומככבת ב"כבש ה-16" בתיאטרון הבימה. "ברגע ששמעתי ש'הכבש' הולך לעלות, ידעתי שזה החלום שלי. אמרתי לעצמי 'איך ייצא שאני לא אשיר את הילדה הכי יפה בגן'? חשבתי שזה ישבור לי את הלב אם זו לא תהיה אני שתשיר את זה".

הייתה לך התלבטות אם ללכת לעולם המשחק? לא חששת שזה יפגע בקריירה המוזיקלית שלך?

"כל חיי גדלתי למוזיקה, לא נגעתי בכלל במשחק. עד שהגעתי לצבא אפילו לא עמדתי מול קהל. בצבא ראיתי שמתבאסים עליי שאני לא מחזיקה קהל בלי פסנתר, אז אמרתי לעצמי 'אוקיי, אולי אני צריכה לעשות עם זה משהו, אולי אלך ללמוד משחק'. ובאמת אחרי הצבא החלטתי ללכת לקורס במשך שנה של משחק מול מצלמה והיה לי ממש כיף. זה גם נתן לי מתנה כיוצרת, כי אני יוצרת דמויות כשאני משחקת. אבל אין ספק שעולם המשחק עיכב לי את החלום האמיתי - המוזיקה. הייתי בשני מחזות זמר, שיחקתי בסרט והצטלמתי לסדרה - וכל הזמן הזה לא הוצאתי את האלבום שלי. ברור שזה עיכב לי את זה, אבל זה נתן לי דברים נוספים".

את לא חוששת להישאב למשחק על חשבון המוזיקה? אחותך משי נשאבה למשחק הרבה יותר ממוזיקה, לדוגמה.

"נכון. המהות שלי היא מוזיקה אבל זה יותר קשה נפשית כי אתה יוצר משהו שהוא שלך. להוציא שיר זה כמו לידה עם הדברים הטובים של זה וגם הפחות טובים. זה לפתוח את הלב שלך בפני אנשים. כרגע זה הדבר שהכי בוער בי אבל אם זה לא יבער בי יותר, למה שאעשה את זה? אם המשחק ישאב אותי, אז יאללה שישאב. נכון לעכשיו, אני לא חושבת שזה יקרה כי המוזיקה שלי היא הדבר הכי חשוב לי".

ב-24 בנובמבר תשיק קלינשטיין את אלבום הבכורה שלה במופע מיוחד במועדון האזור בתל אביב. "אני עושה את כל הדברים האלה בשביל המפגש עם הקהל. אני מוציאה שירים בשביל להיפגש איתו".

יש אמנים שיגידו שהם יותר נהנים לשבת בבית ולכתוב שירים.

"זה בתקופות אצלי. יש תקופות שאני יותר נהנית לכתוב שירים ויש תקופות שפחות. אני כותבת שיר בשביל שמישהו אחר כך יכיר אותו וישמע אותו. כשקהל שר את השירים שאני כותבת בבית, זה קסם. זה מה שנותן לי את המשמעות הכי גדולה לקיום שלי".

איך את כותבת שיר? מה בא קודם - המילים או הלחן?

"יש לי שירים שהתחלתי עם המנגינה. שמעתי איזה רעש במקלחת שגרם לי לכתוב מנגינה, ואז הוספתי מילים. אבל זה קצת קשה יותר. לרוב אני מתחילה ממשפט שעולה לי למוח ואני מרגישה שהוא חם ומגניב ועליו אני מרחיבה".

בשנים האחרונות הייתה אפליה כלפי נשים, בעיקר ברדיו. דווקא בשנה האחרונה חל מהפך רציני כשזמרות כמו נועה קירל, אנה זק ונונו הושמעו המון והפכו לדמויות הכי בולטות במוזיקה הישראלית. איך זה עבורך להיות אישה וזמרת בישראל? זה יותר קשה?

"אני לא יודעת. קודם כל, אני שומעת כמעט אך ורק נשים. אבל נראה לי שהעולם הולך ונהיה אינדיבידואלי. הספוטיפיי עושה שירות מעולה כי זו תקופה טובה להיות אישה בספוטיפיי. זה נהיה זמן כזה שליותר אנשים יש את הפלייליסט שלהם, וכן - רדיו שלא משמיע נשים הוא חרא".

היו גברים שזלזלו בך והקטינו אותך בגלל שאת אישה?

"לא. אני מרגישה שאנשים שהקטינו אותי, עשו את זה לא כי אני אישה אלא כי הם חארות. זכיתי לעבוד עם אנשים שאני בוחרת, שזה לא מובן מאליו. הציעו לי לחתום בכל מיני חברות והחלטתי שאני עושה את זה עצמאית ושאני מפיקה את השירים שלי. מצד אחד זה עשה לי כאב ראש גדול יותר כי אני עושה הכל לבד ובעצמי, ומצד שני, אני עושה הכל בעצמי אז אני יכולה לעבוד עם החבר הכי טוב שלי, עילי סהר, שהפיק איתי את האלבום. זו פריבילגיה לעבוד עם אנשים שאני מעריכה אותם והם אותי. ככל שאתקדם, אני מאמינה שאעבוד עם אנשים שלא כל כך בחרתי".

אבא שלך הוא חבר טוב של ראש הממשלה יאיר לפיד. אני בטוח שיש לך איזה סיפור עליו.

"כן, יש לי סיפור. הייתי בת שמונה בערך, והוא בדיוק נכנס לפוליטיקה. ראיתי אותו ושאלתי אותו 'מה, יאיר, איך בפוליטיקה?' ואז הוא אמר לי 'אני מרוויח הרבה פחות כסף אבל היי, יותר אנשים שונאים אותי'".

אילו חלומות בא לך עוד להגשים?

"אני רוצה להמשיך - להמשיך להוציא את המוזיקה שלי, שאנשים יקשיבו לאלבום הזה, שזה היצירה הכי גדולה שאי פעם שחררתי לעולם. ואני רוצה להופיע בכל מיני מקומות ולא בהכרח רק בתל אביב, ואני רוצה להרחיב את הקהל שלי וליצור עוד מלא דברים ולטעום עוד ממלא עולמות של מוזיקה. אני בדרך שמספקת אותי וכיפית לי".

וגם לשחק?

"ברור. התמכרתי גם לזה".

האזינו למעלה לפודקאסט עם נועם קלינשטיין או צפו בריאיון המלא