סת' רוגן הוא אחד הקומיקאים הפופולריים בהוליווד של שני העשורים האחרונים, וידוע בהומור משולח הרסן שלו. סטיבן ספילברג, לעומת זאת, נכנס לפנתיאון בעיקר בזכות סרטים כמו "רשימת שינדלר", וגם כשהלך בכיוונים קלילים יותר, הבדיחות אצלו מעולם לא היו פרועות במיוחד.
לכן, הדבר האחרון שרוגן ציפה לו היה טלפון מסטיבן ספילברג. הוא בטח לא חשב שהבמאי המהולל יבקש ממנו לגלם תפקיד רציני יחסית באחד מן הסרטים הכי סנטימנטליים שלו, אבל זה מה שקרה - וכמובן שהקומיקאי אמר "כן" בלי לחשוב פעמיים.
וכך, רוגן מצא עצמו מככב ב"הפייבלמנים", סרטו החדש של סטיבן ספילברג שעלה לאקרנים לפני כשבוע וחצי, נישא על גל של ביקורות משתפכות ותחזיות למועמדויות וזכיות באוסקר. זה הסרט הכי אישי בקריירה של הקולנוען הוותיק, והוא מציג את הסיפור שלו ושל משפחתו, ואת מה שעיצב את האישיות שלו כבמאי.
גבריאל לה-בל מגלם את בן דמותו של ספילברג הצעיר, מישל וויליאמס ופול דאנו את בני דמותם של הוריו - ורוגן מגלם חבר קרוב של המשפחה, שלמעורבות שלו בנעשה בה תהיה השפעה מרחיקת לכת עליה ועל המשך חייו של הבמאי.
"סטיבן בכה כל הזמן במהלך הצילומים", אמר רוגן לאחר בכורת הסרט. "הבכי שלו המחיש לנו עד כמה הסרט הזה אישי מבחינתו וחשוב לו, ולכן היה לנו חשוב לעשות את המיטב ולכבד את מה שהוא עושה".
כיוון ש"הפייבלמנים" הוא הסרט הכי אישי של ספילברג, הרי שהוא גם הסרט הכי יהודי שלו. העיסוק בזהות ובהיסטוריה יהודית אינו זר לרוגן. הקומיקאי עסק בנושאים הללו בספר הזיכרונות הנפלא והקורע שלו, "Yearbook", שיצא לפני כשנתיים, וגם ב"חמוץ אמריקאי" המצוין בכיכובו, שיצא בזמן הקורונה.
במסגרת הראיונות לקידום הסרט ההוא, אמר רוגן כי "כילד יהודי, האכילו אותי בהרבה שקרים על ישראל". האמירה הזו הובילה לשיחה בינו ליצחק הרצוג, שכיהן אז כיו"ר הסוכנות היהודית. בסיום השיחה, המדינאי הישראלי הצהיר כי הקומיקאי התנצל בפניו, אלא שאז הכוכב פרסם כי מעולם לא "התנצל" על מה שאמר, וכי בכל מקרה השיחה היתה פרטית ולא לפרסום.
בשבוע שעבר הזדמן לי לשוחח קצרה בזום עם רוגן, לרגל צאת "הפייבלמנים". למרבה הצער, לא יכולתי לנהוג כמו העיתונאים הישראלים בקטאר - כלומר לדחוף לו מיקרופון לפרצוף ולשאול מה דעתו עלינו. אנשי יחסי הציבור ההוליוודיים של הסרט הותירו לי זמן לכמה שאלות בלבד, ונוסף לכך אסרו על קושיות שלא קשורות ישירות לסרט. כשאמריקאים אומרים "אסור" - הם מתכוונים לזה.
אך לשאול על אנטישמיות מותר גם מותר - כי חלק ניכר מ"הפייבלמנים" עוסק בגילויי השנאה שספילברג חווה על בשרו בנעוריו. בין השאר, הסרט מתאר כיצד בריונים נוצרים דרשו ממנו להתנצל על כך ש"הרג את ישו", הדביקו לו שמות גנאי והטילו עליו אימה.
"זה ראוי לציון שסטיבן בחר לעסוק באנטישמיות. הוא הרי עבר כל מיני דברים בחיים, אז אם הוא בחר להקדיש כל כך הרבה זמן מסך לנושא הזה - יש פה אמירה", אומר לי רוגן. "הסרט ממחיש עד כמה אנטישמיות זה דבר נוראי, וגם עד כמה היא עיצבה את החיים של סטיבן. הוא אמנם לא חווה אנטישמיות מטורפת, אבל כן היו כמה ילדים שהתנהגו אליו בצורה איומה רק בגלל שהיה יהודי, והוא השתמש בכוח של הקולנוע כדי לנצח אותם".
אתה מקדיש פרק בספר שלך לסבא וסבתא שלך, או "זיידי" ו"באבי" כפי שאתה מכנה אותם, ולפי מה שאתה מספר, הם היו מאוד מאוד יהודים. מה הם היו אומרים על הסרט הזה?
"הם היו צועקים עליי 'אתה חושב שאתה ביג שוט כי אתה בסרט של ספילברג? ובכן, אתה לא! אני מניח שזה מה שהיה הם היו אומרים לי. הם אהבו להעמיד אותי במקום. כמו שצריך!".
בשלב הזה, יש לציין, רוגן גועה בצחוק הרועם והמפורסם שלו במשך לא פחות מדקה.
מה למדת על ספילברג מהסרט הזה?
"למדתי עד כמה הקולנוע עיצב את ספילברג האדם. הוא היה קולנוען נלהב מגיל צעיר, ובזכות המצלמה הוא גילה דברים על המשפחה שלו שהוא לא היה יודע אחרת. הוא גם השתמש במצלמה שלו כדי לשנות את החיים של האנשים מסביבו כבר מילדותו. לא ידעתי את כל הדברים האלה, והם מסבירים עד כמה ספילברג הוא אושיה יוצאת דופן בעולם שלנו, כי קולנוע הוא בשר מבשרו בצורה שכמעט אין לה אח ורע".
ומה למדת על עצמך?
"הסרט הזה הוציא אותי מאזור הנוחות שלי, והאמת שזה דווקא היה לי נוח. הסטנדרטים שלי בכל הקשור לקומדיה גבוהים מאוד, ולהצחיק זו מלאכה קשה מאוד, אז היה משהו משחרר בתפקיד דרמטי בסרט דרמטי. הרגשתי פחות לחץ מאשר בדרך כלל".
הסרט מתחיל בסצינה בה אנו רואים את בן דמותו של ספילברג נכנס לאולם קולנוע לראשונה בחייו - ומתאהב באמנות הקולנוע. אתה זוכר מה הסרטים הראשונים שהשפיעו עליך בצורה כזו?
"החוויות המעצבות שלי היו לראות בקולנוע את 'משתגעים על מרי' ואת הסרט של 'סאות פארק'. בחיים לא שמעתי קהל צוחק ככה. הוא צחק כל כך חזק, שבקושי יכולתי להבין מה קורה בסרט. אנשים מסביבי הסתכלו אחד בשני במבט כזה של 'וואו, זה נורמלי מה שהולך פה?'. בחיים לא אשכח את החוויה, והיא עיצבה את האישיות שלי כאמן. כל מה שרציתי וכל מה שאני רוצה זה לעשות סרטים כאלה, שיגרמו לצופים להסתכל בתדהמה במי שיושב לידם".