בספטמבר הקרוב יציין העולם שבעים שנה להסכם השילומים, במסגרתו העבירה גרמניה מיליארדי מרקים למדינת ישראל וליהודי התפוצות. בתקופה זו גם קמה ועידת התביעות, שייצגה את ניצולי השואה מחוץ לארץ במגעים מול הרשויות הגרמניות. היא פעילה עד היום, ובמסגרת פעילותה הפיקה סרט תיעודי בשם "חשבון נפש", שהקרנת הבכורה המקומית שלו תתקיים מחר (רביעי) באירוע מיוחד במסגרת פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים.
הדוקו הזה מציג את הסיפור המרתק מאחורי ההסכם, שעורר את אחת המחלוקות הגדולות בתולדות המדינה. לפי סקר שפרסם "מעריב" בזמנו, שמונים אחוז מהציבור התנגדו לו. והמחאה לא היתה שקטה. המונים הסתערו על הכנסת, ו"ידיעות אחרונות" הגדיר את המראות כ"שדה קרב". מאות שוטרים נפצעו וגם כמה פוליטיקאים, מה שלא מנע מהם לאשר את ההסכמות עם ממשלת גרמניה.
כל זה קרה לפני שבעים שנה - כלומר, הרבה לפני הפייסבוק והטוויטר וטרום עידן "מכונות הרעל", ואפשר רק לדמיין מה היה קורה לו היתה מדיה חברתית בימים האלה. "זה היה אסון", אומרת רוברטה גרוסמן שביימה את הסרט בריאיון לוואלה! תרבות. "גם ככה היתה סערת רגשות סביב הסיפור הזה, והרשתות החברתיות היו מעצימות אותה עוד יותר. היה מתחיל קרב מי צועק חזק יותר ברשתות, ומי שהיה מתנגד להסכם היה צועק חזק מאוד. אני מניחה שהמגעים להסכם היו קורסים כבר בשלב מוקדם".
את יכולה להבין מה הניע את הממשלה הישראלית להתקדם עם ההסכם, למרות שהמתנגדים לו הגדירו אותו כעסקה עם השטן וכחרפה מוסרית, ואפשר כמובן להבין גם אותם?
"אני יכולה רק לחזור על הדברים של היסטוריונים שדיברתי איתם. ישראל היתה על סף פשיטת רגל, ובלי הסכמי השילומים היא לא היתה יכולה לשקם את מצבה הכלכלי. לכסף הגרמני היה אימפקט עצום על השוק הישראלי. הייתי בישראל בשנות השבעים והשמונים, ותמיד היה אירוני לראות מכוניות מרצדס תוצרת גרמניה בכבישים שלה".
רוברטה גרוסמן היא אחת היוצרות הדוקומנטריות הבכירות בכל הקשור לתולדות העם היהודי, שחתומה בין השאר על "אשרי הגפרור" אודות חנה סנש ו"מי יכתוב את הסיפור שלנו" על המרד בגטו ורשה. בדרך כלל היא יוזמת את הפרויקטים שלה בעצמה, אבל הפעם היוזמה הגיעה מוועידת התביעות וממשלת גרמניה, ו"חשבון נפש" בהחלט חיובי כלפי שתי אלה.
"לא ידעתי כלום על הסכם השילומים לפני שוועדת התביעות והממשל הגרמנית פנו אליי, ודווקא בגלל רציתי זה לעשות את הסרט, כי הנושא ריתק אותי והייתי סקרנית ללמוד עליו", מודה הבמאית. "זה דבר די מדהים: שבע שנים בלבד אחרי מלחמת העולם השנייה, נציגים של הרוצחים ושל הקורבנות נכנסים לאותו חדר ומשכילים להתגבר על העוינות כדי להגיע להסכם שעזר לשורדי השואה ולמשפחות שלהם. כל כך הרבה בעיות בימינו נראות בלתי פתירות, אז זה מעורר השראה לחזור לסיפור שבו האויבים ישבו אחד מול השני והניבו מכך משהו חיובי".
מה היה האתגר הכי גדול מבחינתך בעשיית הסרט?
"עבדתי עם ממשלת גרמניה מצד אחד ועם ועידת התביעות מצד אחר. האתגר הגדול ובהמשך לכך גם ההישג הגדול שלי היה לגרום להן לשלב ילדים ולהחליט על נרטיב אחד. כמו שאתה יודע, הדרך שבה אתה מספר את הסיפור חשובה לא פחות מאשר הסיפור עצמו. היו הרבה מכשולים בדרך למציאת הנרטיב המשותף, אם כי אני מודה שזה היה פחות מאתגר ממה שציפיתי לו".
עד כמה הסרט איתגר אותך מבחינה אישית ורגשית? אני מניח שזה לא תענוג גדול לעשות סרט על השואה.
"זה לא סרט על השואה. זה סרט על מה שהיה אחרי השואה. עשיתי בעבר סרטים על השואה והם אכן היו קשים. 'חשבון נפש' הוא דווקא אחד הסרטים הפחות מאתגרים שלי. כך או כך, האתגר האישי הוא כאין וכאפס לעומת החשיבות על הסיפורים האלה".
אפשר לומר כי בסרט יש שני גיבורים. מצד אחד של המתרס, קונראד אדנאואר, שהיה בזמנו הקנצלר הגרמני, ולפחות לפי הדוקו הזה ראה בהסכם הכרח מוסרי ועשה כל שביכולתו כדי לדחוף אותו. מצד אחר, נחום גולדמן - נשיא הקונגרס היהודי העולמי שהקים את ועדת התביעות.
אף שהוא דוקו בהגדרתו, "חשבון נפש" נעזר בשחזורים דרמטיים ובשחקנים כדי להמחיש את השיחות בין השניים. בדרך כלל, הקולנוע מציג את הגרמנים כאתלטים תמירים ואת היהודים כנעכבים, אבל כאן קורה ההיפך. אדנאואר מוצג כמו גבר לא מרשים במיוחד וגולדמן נראה כמו שילוב של פול ניומן ורוברט רדפורד.
"גולדמן היה אדם מקסים", אומרת גרוסמן. "הוא היה הג'נטלמן האירופאי הקלאסי, והשיג הרבה דברים בזכות הקסם האישי שלו".
הדמות של גולדמן מככבת בסרט, אבל לא מככבת בשיעורי היסטוריה בתיכונים בישראל. את יכולה להבין למה הנרטיב הישראלי קצת שכח ממנו?
"אולי כי הוא לא התאים לנרטיב, בגלל שלא עשה עלייה. ביימתי בעבר סרט בשם 'מעל ומעבר', על טייסים יהודים-אמריקאים שהגיעו לארץ כדי להילחם במלחמת העצמאות, וגם אותם מחקו מהנרטיב הציוני בגלל שחזרו לאמריקה אחרי המלחמה".
הסרט מציג ראיונות עם שלל היסטוריונים בכירים, למשל פרופ' רון צוויג, ואת מעניקה להם הרבה זמן מסך. זה נחמד לראות סרט שנותן כל כך הרבה כבוד לאקדמיה.
"אני קצת 'אולד-פאשן'. אני יודעת שבימינו הרבה מתנגדים לרעיון של 'ראשים מדברים', אבל בעיני חוקרים וחוקרות הם האנשים הכי מרתקים בעולם. אני עושה סרטים היסטוריים, ולחוקרים שאני מדברת איתם יש את היכולת לשים את הדברים בקונטקסט. הם מספרי סיפורים נפלאים - זו העבודה שלהם. בכל הסרטים שלי יש ראיונות עם אנשי ונשות אקדמיה. העונג כולו שלי".
הסרט מציג גם שיחה שלך עם הנשיא יצחק הרצוג. זו לדעתי ההופעה הראשונה שלו בדוקו בינלאומי מאז שנכנס לבית הנשיא.
"ראיינתי בעבר את שמעון פרס לסרט אחר, ועכשיו הזדמן לי לראיין את הרצוג, וזה ראוי לציון מבחינתי שהיתה לי את ההזדמנות לראיין שני נשיאים שונים בשתי הזדמנויות שונות. הרצוג היה נדיב מאוד כלפי. הוא אדם רהוט שיש לו גם הרבה ידע אישי על האירועים בגלל הייחוס המשפחתי שלו".
לעומת זאת, הסרט מתעלם כמעט לחלוטין מדמותו של מנחם בגין, שהוביל את המחאה נגד ההסכם. זו החלטה פוליטית?
"המחאה בישראל נגד ההסכם היא סיפור ענק כמובן, אבל הסרט מתמקד במגעים שהובילו להסכם ובסיפור של ועידת התביעות. יש גבול כמה חומר יכולתי להכניס לסרט, והייתי צריכה למצוא איזונים ולהחליט על מה לוותר".
את נרגשת לקראת ההקרנה של הסרט בישראל?
"אני סקרנית לתגובות, כי אני יודעת שהסכם השילומים היה שנוי במחלוקת בזמנו ושנוי במחלוקת גם עכשיו".
"חשבון נפש" יוקרן מחר (רביעי 21.12) בסינמטק ירושלים ב-19:00 במסגרת פסטיבל הקולנוע היהודי. ניתן לרכוש כרטיסים באתר הרשמי של הסינמטק. בחודש הבא, הסרט יוקרן גם ב-yes דוקו וHOT 8.