זוכרים את סערת סיר האורז שציפינו שתתפתח לטורנדו? אז לא. גם הסערה שניסו למכור לנו דעכה כמו זרזיף מבויש שהזכיר יותר מישהו מרייר מאשר אירוע שיש להתייחס אליו. סיר האורז שחווה נס חנוכה הפוך לא הבשיל לכדי עניין, ולא בגלל משהו, פשוט המתח המיני בין מאיה לטל הוא הדבר הכי חזק שקורה כרגע בעונה, והוא כל כך משמעותי שצריך להתייחס אליו כאל שורד נוסף. זה נגמר בהתנצלות של מאיה ופרצוף עצוב שלא רק גרם לטל לסלוח לה אלא גם מחק לו את הזיכרון שנה אחורה.
הייתה גם לקיחת אחריות פטרונית של סהר היזם החברתי על האירוע. מה אתה לוקח אחריות, יא נודניק? מישהו פנה אליך? לא, אבל הוא היה חייב להתערב כדי להוכיח שהוא הכי מוסרי מכולם ומתנצל גם כשהוא לא מואשם. בלתי נסבל. אני ממש מחכה לראות (אחרי סרטון פרסומת של ניר רגב רוקד בחושניות עם בירה בבוטיק מקומי) את העקרונות של סהר מושלכים לים, ולראות מה יישאר שם אחרי משבר הזהות. לפעמים כל מה שאדם צריך כדי לעוף זה לפרוק מעצמו קצת משקל, ושמעתי שעקרונות אלטרואיסטיים זה אחד הכבדים.
בייביאן, שעוברים תהליך התפכחות כואב במיוחד העונה, מגיעים למשימת החסינות עם אולקוס קולקטיבי. אחרי שהפסידו את הכרבוליות, את הפירות ואת התחתונים - הם מצטמצמים והולכים. הדבר היחיד שיש שם שפע ממנו הוא החבורות השחורות על הגוף של קייסי. הם מגיעים רעבים - ליטרלי - לניצחון ראשון.
המשימה משעממת מכדי שאסביר אותה, אבל הרעיון מאחוריה פשוט. מי שיכול לסבול יותר זמן, מנצח. נכון שהייתם מצפים שניר רגב, האיש שמקפיד לקיים יחס הפוך בין הרעש שהוא עושה לבין התועלת שהוא מביא ייפול ראשון? אז לא. דווקא הדיפלומטית המחוננת, המנהיגה הבלתי מעורערת, האישה שעל שמה רשומים שלושה הפסדים רצופים ועדיין היא בטוחה שהיא עשויה מחומר מנהיגותי.
אבל אל דאגה, עסקן העיריות מתמוטט מיד אחריה, ופוסל איתו את טל. נותרים שני צמדים לסיום - נטשה וגל רובין, מול גיא שיקר וסהר. בעוד קייסי ודורין, המפסידות הטריות, חופרות במסווה של מעודדות לשיקר וסהר, ומלמדות אותם איך שומרים על מיקוד ופוקוס, כמה זה הכל בראש ואיזה אחלה גברים הם. איכשהו, כנראה בגלל המבנה המנטלי הטינאייג'רי של שיקר - זה עובד. בדקה התשעים גל קורסת ופוסלת איתה את נטשה, שנותרת לעמוד שם כשמלוא כוחותיה עדיין איתה, תוהה אם בשביל החרא הזה היה שווה לקחת חל"ת מהק-ג-ב.
אני אוהבת את האישה הזאת. רק הפרק גילינו שהיא מלבישה את כל המשפחה בשחור, לבן ואפור בלבד, שלילד שלה אין בלקסיקון את הביטוי "לא רוצה", ושהיא אוהבת אוכל יבש וקשה כמו לחם ישר מהפריזר, ושלמרות שהיא אמא לשניים היא לא מסכימה להיות חלק משום קבוצת ווטסאפ כי "אם יש משהו דחוף, בעלי יעדכן אותי".
עוד משימה. שני מחזיקי צמידי החיים, סהר וגיא רוזן - בדו קרב. אם גיא מנצח הוא יכול לקחת את זכות ההצבעה ממישהו בשבט טגאלוב בזמן המועצה ולהציל את עצמו, ואם סהר מנצח, הוא יכול לתת את כוח ההשתקה לכל אחד מחברי טגאלוב. מה יוצא לסהר או לשבט בייבאין מהניצחון הזה? לא לגמרי ברור. לא שזה משנה, כי גיא אובסס הישרדות ניצח את משימת החיים והמוות רק אחרי שעתיים של שעמום קשוח. גיא זוארץ בסוף החליט שלפני שהוא בעצמו מת, הוא עושה מעשה - הוא פשוט הוריד קוביה אחת מהמגדל שהיו צריכים לבנות, הנמיך את רמת הקושי של המשימה להקבצה ג' והלך לאוהל לבכות קצת ולעבוד על מכתב ההתפטרות שלו שיולחן לנעימת לדינו מרגשת.
העיקר שהסיוט נגמר. רוזן ניצח, אבל לשבט הוא מספר שסהר ניצח, ומחייך תוך כדי, כאילו כולם מטומטמים והוא איזה מאסטר מיינד מסרט של מרוול, שאוכל מוח גורמה ומלטף חתולה ערומה. להסתיר את זה עד רגע האמת זה לא רעיון רע, פשוט ההופעה הזחוחה שלו כשחקן כל כך גרועה שאף אחד לא מאמין לו, וממש לא בטוח שהיה שווה לו לשחק עם האמון השברירי של השבט בשביל השטות הזאת, בשלב כל כך כל כך מוקדם.
בסוף הפרק הואילו בטובם עורכי התוכנית להגיע לסיבה שבגללה ראינו את כל הפרק - "הפיצוץ הגדול" שהובטח בין גל לירדן. גל נלחצה שהיא היחידה בלי ברית, והציעה לגיא רוזן לשלב כוחות איתה ועם טל מורד (שבכלל לא שאלו אותו והוא נמצא בברית אחרת). למה? כי היא "רואה אותם יחד בגמר". זו הייתה טעות - פנייה לא קשורה שנעשתה מתוך לחץ, וההשפעה שלה במאזן הכוחות מזערית. בשלב זה הרי אין לגל מה להציע לברית. ירדן התעצבנה כאילו גל ניסתה לפתות את החבר שלה, ואחרי שגל אמרה לה שהיא נשענת על גברים במקום לשחק את המשחק היא החליטה ש"זהו, נגמר לה המשחק. היא הולכת הביתה".
חבל על ההצהרה הטיפשית הזאת, ולו רק מהסיבה שכבר באותו ערב גל תהפוך לקול הכי משמעותי במועצה, וכל ברית תרצה לגייס אותה אליה, כולל ירדן. תנשמי, חמודה, כי היא לא הולכת כל כך מהר. בינתיים רוחות ההדחה בכלל נושבות לכיוונם של גיא רוזן וניר רגב, ונראה לי שאפשר לקבוע שלא ירדן ולא טניה הן גאונות אסטרטגיות. האבחנה של גל רובין לא סתם העליבה את ירדן כל כך. בדיוק כמו שבדיחה לא מצחיקה אלא אם כן היא חמישים אחוז אמיתית, ככה גם עלבון עובד רק אם הוא חמישים אחוז נכון.
בקיצור, עוד פרק לא מאד מעניין, וזה הזמן לספר שלפני שהתיישבתי לצפות (כלומר להתחיל עם ארץ נהדרת, להחליף ערוץ במקבץ הפרסומות הראשון וללחוץ 'התחל מחדש') לכבוד הממשלה החדשה שלי, נשאתי תפילה נרגשת לאלוהים, וביקשתי שיחוס עלינו. ביקשתי באמת, מהלב, שיהיה זה הפרק שבו התוכנית תתחיל להיות קצת יותר מעניינת. התפללתי שהפרומואים לא הגזימו, ושבאמת יהיה ריב מקדם עלילה בין גל וירדן, כי חייבים קצת דם שילכלך את פסטיבל ה-PC הזה ויעיר את העונה. זה כבר פרק שביעי ונחנקנו משעמום. אז ביקשתי עזרה, מה אכפת לי? לא ייתן, לא ייתן.
ואכן, לא נתן - אולי הצטברו לי חטאים מעונות קודמות. אעניש את עצמי בארבע קריאות "צאו לדרך" לפני השינה, ואקווה שבפרק הבא כולנו נזכה לרחמי שמיים. אמן.