אין פה צורך בעילת הסבירות וגם לא בחושים עיתונאיים מחודדים. מי שצפה אמש בנאום המהפכה - ספק ההפיכה - החוקתית של שר המשפטים יריב לוין, יכול היה בקלות להבין שמדובר ב"אירוע". נאום שכוון מראש לשעת צפיית השיא, ערב דיון דרמטי בבג"ץ על עתידו של חבר הממשלה אריה דרעי. סליחה על הקלישאה, אבל ככה נראית היסטוריה בהתהוות.
עם זאת, עורכי המהדורות - וכנראה גם המנהלים האחראיים בערוצי האם (קשת ורשת) שלרוב דווקא יודעים להנחית אייטמים על עורכי החדשות - סברו שלא מדובר בנושא אקוטי במיוחד שדורש העמקה. מבחינתם אין צורך, חלילה, ב"אולפן פתוח" או דיון נוקב בהשתתפות מומחים שיכלול את הארכת המהדורה או דחיית האייטמים. הרי לא מדובר בנושא חשוב כמו דיון מיוחד בעקבות הפרויקט של חיים אתגר על "נוכל הטינדר" או על קורבנות "המתחזים". נזכיר, אלו אותם עורכים שבעבר היו פורצים פעם בשבוע למסיבות העיתונאים הקיקיוניות שנתניהו היה נוהג לערוך. למרבה התדהמה, רק בשעות המאוחרות ונטולות הרייטינג אפשר היה לשמוע לראשונה את כתבי החדשות מתייחסים לכך באריכות.
למעשה, מי שצפה בשעת הפריים טיים בערוצי הטלוויזיה, יכול היה בקלות להמר שאולי מוצגת בחדשות עוד רפורמה משמימה בביטוחי הבריאות או הכרזה על עליית מחירי הדלק. המציאות עגומה הרבה יותר: מה שראוי היה למסי או אפילו למלכה אליזבת, לא נתפס כהולם את הנושא השולי הזה, נו, בליץ הבזק לשינוי פניה של ישראל.
מיקסר עם תודעה
אין צורך לדבר גבוהה גבוהה. הנה מה שכלל הליינאפ של המהדורות המרכזיות מיד אחרי ההכרזה, בתוספת שתי דקות פרשנות באולפן, כיאה למהפכה משטרית: בחדשות קשת שובץ אייטם על פיתוח חדש לכלבים; בחדשות רשת דובר על אם חד הורית שלא גומרת את החודש; בחדשות כאן 11, שחרדים בימים אלו לפגיעה בתאגיד השידור, בחרו לתת לשאול אמסטרדמסקי לדבר על נושא חשוב ולא מספיק מדובר: בינה מלאכותית במטבח. זו לא בדיחה. אני חוזר שוב: ערב הכרזה על מהפכה משטרית בישראל - שיכולה להגיע בקלות גם לפתחן - בחרו בחברות החדשות לעבור לדבר על בינה מלאכותית במטבח. כי הסכנה המוחשית ביותר בישראל 2023 היא מיקסר עם תודעה.
ההסבר הראשוני למה שקרה אמש באולפנים הוא שעוד לפני מילוי תפקידה כשומרת סף, התקשורת המיינסטרימית בישראל כשלה במבחן הבסיסי ביותר - הבנת גודל האירוע. אלא שלא מדובר רק בתקלה טכנית או היסח דעת מקצועי, אלא בלב העניין: נראה שבחברות החדשות עדיין לא נפל האסימון שהן אולי שומר הסף האחרון, לפני שגם הוא יפוטר מתפקידו ההיסטורי. האלטרנטיבה הצינית היא שהן מבינות היטב, אלא סבורות שמדובר בקרב אבוד, ולכן שווה לחתוך הפסדים.
תקשורת שפועלת עבור האינטרסים שלה
קל להבין את חברות החדשות. פצועות ונכות, אחרי שנים של התעללות, משועבדות לשוק מדמם ואגרסיבי. כעת נוסף איום מתמיד בדמות שר שבהינף יד יכול לעצור רפורמות שיכולות להיטיב את מצבן (כמו רגולציה על ענקיות התוכן הבינלאומיות) או לפגוע בהן (האיום על סגירת התאגיד או הסרת חובת פרסום מכרזים בעיתונות הכתובה). כל זאת, לפני השמטת תקציבי פרסום ממשלתיים או גזירות אחרות שתרע את מצבן הכלכלי. נזכיר גם את המנגנון האפקטיבי שמגיש תלונות ותביעות סיטונאיות נגד המכונה "עיתונאי שמאל".
בקיצור, אין פלא שהתוצאה היא תקשורת מתקרנפת שפועלת עבור האינטרסים שלה, ולא של הציבור. כאמור, קל להבין, אבל אסור להשלים.
ובכל זאת ממי שווה ללמוד? דווקא מאולפן "הפטריוטים" החדש בערוץ 14. שם דווקא הבינו את גודל האירוע. למרות התמיכה הגורפת, הצפויה והאוטומטית בכל מהלכי לוין - סיפקו דיון מעמיק יותר מאשר הבלי המתחרים. הנה, לפעמים פוזיציה היא גם יתרון מקצועי.
ההגינות מחייבת לציין שדווקא גיא פינס, אולי הראשון להיפגע מסדר יום שאינו מקדש הבלים תחת שם קוד מכובס של "ליברליות", זיהה את הסכנה ושאל את עדן פינס ויעל שלביה על מהלכי הממשלה. הן מוטרדות, אגב.