פרולוג
לוטננט ג'ורג' לֵיין בצרות. הסטֶן שלו מוצף מים ותקוע, וכדורים שנורים מרובים ומתת-מקלעים 04MP גרמניים שורקים סביבו. הוא מתחבא בין הגלים סמוך למכשולי חוף עשויים מצלבי ברזל דקים. הנאצים יורים באקראי אל תוך האפלה בעוד ליין וקפטן רוֹי ווּלדרידג', מומחה למוקשים, מחפשים נואשות אחר מחסה. זה קורה ב-17 במאי 1944, באוֹלט שבצפון צרפת, שעתיים אחרי חצות, שלושה שבועות לפני יום הפלישה לנורמנדי.
משהו הפחיד את הגרמנים, וליין אינו יודע אם הם התגלו והמשימה בסכנה, או שהשומרים המשועממים פשוט מוציאים קיטור. הוא כן יודע שאם הם ייפלו בשבי, מותם כמעט ודאי. פקודת הקומנדו של אדולף היטלר מ-1942 קובעת שיש להוציא להורג מיד כל חייל קומנדו של בעלות הברית שנתפס.
שני הגברים שוכבים בשקט מוחלט על החוף, וכעבור עשר דקות הירי נפסק. הקצינים הבריטים מוצאים את סירת הגומי שהחביאו מבעוד מועד, שבאורח נס לא נפער בה חור. הם קופצים פנימה, יוצאים אל הגלים ומתחילים לחתור אל תוך הים, בתקווה שיצליחו לחזור אל ספינת הטורפדו שממנה יצאו למשימתם.
הם כבר מתחילים לחשוב שאולי אכן יצליחו להגיע אליה, אבל אחרי חתירה מאומצת של עשרים דקות מזהה אותם ספינת קרב גרמנית. זרקור מסמא עיניים מופנה אליהם, ומקלעים ותותח 37 מ"מ מכוונים אל חזיהם. "Hände hoch!" צועק לעברם קצין של הצי הגרמני. "ידיים למעלה!"
לליין ולוולדרידג' אין ברירה אלא להיכנע. ליין חושב על העינויים יותר מאשר על פקודת הקומנדו ועל ההוצאה להורג המיידית. "אצל הגסטפו כולם מדברים," נאמר לו פעם.
ליין אינו מודאג מכך שיסגיר פרטים על אודות הפלישה המתוכננת. כסגן זוטר הוא אינו חשוף למידע מבצעי שכזה. הוא מוטרד מכך שהגרמנים יעלו על סיפור הכיסוי שלו. ואם זה יקרה, הם עלולים לגלות את דבר קיומם של אֶחיו החיילים והיחידה הסודית שלהם: פַּלגה X.
ספינת הקרב הקטנה לוקחת אותם עד לחוף. האסירים, עדיין בבגדיהם הספוגים מים, מוסעים אל עמדת פיקוד ומוכנסים לתאים נפרדים במרתף למשך לילה ארוך של קור ורעב. ליין, שמחפש נואשות אחר דרך להימלט מכיתת היורים שסביר שמצפה לו, מצליח לפרוץ את מנעול הדלת בעזרת פיסת מתכת שתלש מצינור שנמתח על הרצפה. כשהוא יוצא אל המסדרון החשוך, אחד השומרים צועק עליו שיחזור מיד לתא.
למחרת בבוקר, וולדרידג' וליין מוסעים אל אחד הכפרים שבאזור החקלאי הזה בצרפת. הם עוטים כיסויי עיניים, אבל הכיסוי שעל עיניו של ליין רופף, כך שהוא מצליח ליצור לעצמו מפה מנטלית של מיקומם. הם מגיעים למקום על נהר הסֶן שנקרא שאטוֹ דה לָה רוֹש-גוֹיוּן, שהוסב למטה הוורמאכט לשימושו של פֶלדמרשל ארווין רומל. רומל בחר בנקודה הזאת בזכות מיקומה הנוח על הגבול שבין שתי הארמיות שלו.
הקצינים הבריטים מופרדים. קָפּיטָן גרמני מציע לליין משהו לשתות ואומר לו שעליו לשפר את חזותו החיצונית.
ליין שואל למה.
"מפני שעומד לחקור אותך מישהו חשוב," מסביר הגרמני.
ליין שוטף פנים, מנקה את ציפורניו ומוכנס אל תוך חדר עבודה.
ליד האח עומד איש בגבו אליו. האיש מסתובב. ליין נוכח לתדהמתו שזהו פֶלדמרשל רומל בכבודו ובעצמו. ליין מצדיע לו מוכנית, כיאה לקצין בכיר. זהו רגע משונה. ליין, כמו כל חברי פלגה X, הוא אנטי-נאצי מושבע. חבריו ליחידה — חיילי הקומנדו היהודים — גויסו ברובם מקרב פליטים שנמלטו מהמשטר הנאצי בגרמניה ובאוסטריה. מדובר בערב רב שכולל מתאגרף חצי-מקצועי; שחקן כדור מים אולימפי; יהודי אורתודוקסי לשעבר שפיתח אובססיה למדע; וכן ציירים, משוררים, ספורטאים ומוזיקאים. בשלב זה של המלחמה, בקיץ 1944, רוב בני משפחותיהם שלא הצליחו להימלט נרצחו במחנות המוות. כדי להגן על עצמם ועל בני משפחותיהם שעדיין חיים, חיילי פלגה X אימצו לעצמם זהויות ושמות אנגליים. לוטננט ג'ורג' ליין עצמו הוא גֶ'רג' לָאני מבודפשט, שמעמיד פנים שהוא קצין רגלים ולשי. הוא גר באנגליה בשמונה השנים האחרונות; האנגלית שלו לא רעה, אבל מבטאו הוולשי נורא.
"אתה מבין שאתה במצב מורכב כאן, נכון, לוטננט ליין?" אומר פֶלדמרשל רומל באמצעות מתורגמן.
"אני דווקא חושב שלא. אני פשוט שבוי מלחמה — אין בזה שום דבר מורכב," משיב ליין.
"טוב, האנשים שלי חושבים שאתה בסך הכול דג רקק שתכנן איזה מעשה חבלה," אומר רומל.
"אם הפֶלדמרשל היה מאמין שאני בסך הכול דג רקק, אז אני חושב שהוא לא היה מזמין אותי לכוס תה," משיב ליין.
"אז אתה חושב שזאת הזמנה של נימוס?"
"בהחלט, והכבוד כולו שלי," עונה ליין וזוכה בחיוך מצד פֶלדמרשל רומל. הקרח נשבר.
השליש של רומל מוזג את התה.
"אז מה שלום ידידי, הגנרל מונטגומרי?" שואל רומל.
"למרבה הצער אני לא מכיר אותו אישית, אבל כמו שאתה יודע, הוא מתכונן לפלישה, אז אני משער שתפגוש אותו בקרוב מאוד," אומר ליין.
רומל שואל את ליין היכן הוא חושב שהפלישה תתרחש. ליין מסביר שהוא בסך הכול קצין זוטר שאינו שותף לשום פרט מתוכניות הפלישה.
רומל מהנהן. "כמובן, מה שאתה לא מבין הוא שהטרגדיה הגדולה ביותר היום היא שאתם, הבריטים, ואנחנו הגרמנים, לא נלחמים שכם אל שכם נגד האויב האמיתי, רוסיה."
ליין יודע שמוטב שישתוק, אבל הוא אינו מצליח להתאפק ואומר, "אדוני, איך הבריטים והגרמנים יכולים להילחם שכם אל שכם אחרי כל מה שאנחנו יודעים שהנאצים עושים ליהודים? שום אנגלי לא יסבול דבר שכזה."
"טוב, זה טיעון פוליטי, ובתור חייל אתה לא אמור להתעניין בעניינים פוליטיים," עונה רומל קצרות.
"אני מצטער, אדוני, אבל לנו האנגלים זה חשוב מאוד," עונה הפליט היהודי מבודפשט.
השיחה גוועת. דלת צדדית נפתחת, וקצין מלווה את ליין אל מחוץ לחדר. ליין תוהה מה קפטן וולדרידג' יאמר בחקירתו. הוא זועם על עצמו ויודע שהיה עליו לדבוק בשם, בדרגה ובמספר האישי, אבל הוא לא ציפה לראות את פֶלדמרשל רומל עצמו.
ליין מקבל מעט אוכל ובהמשך אותו יום מועבר לידי הוורמאכט, ולא — כך הוא שמח לגלות — לידי הגסטפו או האס-אס.
הוא נלקח למחנה של שבויי מלחמה, ושם מופקד בין שאר השבויים. סיפור הכיסוי שלו כוולשי אינו שורד במחנה אפילו יום אחד, והשבויים האנגלים מניחים שהוא מלשין. הוא מוצא את הקצין הבכיר של בעלות הברית במקום ומסביר לו שהוא אינו ג'ורג' ליין.
"אז לעזאזל, מי אתה?" שואל הבכיר.
"אני חבר בפלגה X."
"ומהי בשם אלוהים הפלגה הזאת?"
"אדוני, מוטב שתשב," אומר ליין, "ואז אסביר הכול."
"יחידה X" / ליאה גארט. מאנגלית: דנה אלעזר הלוי. מטר הוצאה לאור. 394 עמודים.