פסטיבל סאנדנס יגיע לסיומו בסוף השבוע, ואפשר להתחיל בסיכומים. הסחורה הכי חמה בו היתה הסרט המדובר "Fair Play". השחקנים השונים בשוק נלחמו לרכוש את הזכויות עליו, ובסופו של דבר נטפליקס יצאו מנצחים אחרי שהניחו על השולחן לא פחות מעשרים מיליון דולר - סכום גבוה בכל קנה מידה, ובטח במושגים של הפסטיבל, אירוע הדגל של הקולנוע העצמאי באמריקה.
אם מחפשים את הנקודה הישראלית מאחורי העסקה הזו, קל למצוא אותה: את הסרט הפיקו ריאן ג'ונסון והישראלי אמריקאי-רם ברגמן, מי שאחראים בין השאר לסדרת סרטי "רצח כתוב היטב". אני מציין זאת גם כי לדעתי זה לא מקרי שדווקא ישראלי-אמריקאי העז לקחת חסות על פרויקט כל כך נפיץ. לא בטוח שאמריקאי-אמריקאי היה מעז.
הימור מושכל: בהיותו ה"365 ימים" של האקדמאים, "Fair Play" יטפס למקום הראשון בטבלת הצפייה של נטפליקס, ויתניע שיחות על כל הנושאים בהם הוא עוסק: MeToo, זוגיות במקום העבודה, הקשר בין אמביציה וליבידו, הפריכות של האגו הגברי ועוד.
זהו הסרט העלילתי הארוך הראשון של התסריטאית-במאית קלואי דומון, שהרזומה שלה כולל פרקים ב"מיליארדים". "Fair Play" מזכיר קצת את הסדרה, אבל כפי שרבים כבר כתבו, בעיקר נראה כמו שילוב בין "חיזור גורלי" ו"התעשייה".
במרכז העלילה עומדים צעיר וצעירה, שעובדים יחד בקרן השקעות. הם עוד לא מצאו חדר שבו לא יתחשק להם לקיים יחסי מין, בניגוד למדיניות החברה, הם מנהלים רומן סודי ואף מחליטים להתארס. כשנפתחת אופציית קידום בחברה, הבחור בטוח שהוא יקבל אותה ואפילו מתבדח על מה היה עושה אם היה צריך לבחור בין המשרה ובין אהובתו, אלא מה? עם הזמן מתברר שהוא סתם עובד סבבה, בשעה שהגיבורה היא עילוי וגאון.
הקידום יהיה שלה, מה שיוריד את מערכת היחסים ביניהם מהפסים. הסרט מתחיל עם סצינה של מין אוראלי שמערבת בה את המחזור הנשי, וגם בהמשך נשפך בו דם. יש בו משפטים כמו "אני אציל לך את הקריירה אם תאכל לי את הכוס", יש סכין ויש אלימות, ויש סצינת סקס אחת שרק עליה אפשר לדבר שעות, אבל הלוואי שידברו גם על המלאכה של הבמאית, משוט הפתיחה המהמם ועד הסיומת.
את הגיבורה מגלמת פיבי דינבור מ"ברידג'רטון" בתפקיד הקולנועי הגדול הראשון המשמעותי שלה. אם לא תזכה עליו באוסקר, היא תזכה בפסלון בשנים הקרובות על סרט אחר. היא פשוט מדהימה. אגב, מעניין לציין שבניגוד לסדרת הלהיט בה כיכבה, בסרט הזה אמנם יש סקס פרוע - אבל אין עירום. זה לא מקרי שיצרה אותו במאית מדור חדש של קולנועניות, וזה גם חלק מהגבול שבין פרובוקציה ונצלנות.
את חדל האישים שמולה מגלם אלדן ארנרייך, שהיה הדבר הגדול הבא ואז התרסק עם "סולו: סיפור מלחמת הכוכבים" המזעזע. המקום הפגיע שממנו הוא מגיע אידיאלי בשביל לגלם את הדמות הזו - גבר שיכול להתאבד אם יקפוץ מהאגו ל-IQ שלו.
אחרי שראיתי את הסרט, מישהו שאל אותי - "נו, שווה עשרים מיליון דולר?". אז אם כבר מדברים על מספרים: הרבה מהדיאלוגים בסרט בנויים על ז'רגון של קרנות השקעות. זה מתיש, אבל גם זה חלק מהעניין כאן, כי כל המהות של "Fair Play" היא שכסף ועבודה תופסים בו אותו נפח כמו סקס ומגדר. זה גם אחד ההבדלים בינו ל"חיזור גורלי" שהוא כל כך מזכיר. שם, הצלע השלישית היתה זוגתו של הגיבור. פה הצלע השלישית היא התאגיד, והדינמיקה הזו פשוט משנה הכל, ומובילה גם להבדל המשמעותי ביותר - הצורה שבה מתארים את האישה ב"חיזור גורלי" לעומת הצורה בה עושים את זה פה.
"חיזור גורלי" היה אחד הלהיטים הכי גדולים של 1987, "Fair Play" יהיה אחד הלהיטים הכי גדולים של 2023. יש דברים שמשתנים ויש כאלה שלא.