הפעם גיא שיקר הודח, אפילו עם היתרון שקיבל מגל רובין (הרנטגן, כמו שהיא מכנה את עצמה) כנראה כי אמר את הדבר הנכון על השטיח, שהוא: "וואו, רזית מלא", שזו מחמאה של בומרים, אבל כזו שמה לעשות - תמיד עובדת.
קורים הרבה דברים בעונה, אך למרות זאת היא אחת המשעממות אי פעם. עובדתית יש התרחשויות - בגידות, שקרים, ריבים, בריתות שנרקמות ומתפרקות. אבירן מצא את פסלון החסינות ולא סיפר עליו לאף אחד, נטשה סיפרה שהתאסלמה, ולמאיה יש קצת פה ג'ורה חמוד ובלונדיני. מצד שני, האירועים לא ממש מזיזים לאף אחד, לא על האי ולא אצל הצופים, ולא משנה מי מודח, זה לא ממש משנה את התחושה במשחק. בעונה הזאת אני מרגישה כאילו אני צופה בעונה של משימות, שהמימד הרגשי לא ממש קיים בה.
לכאורה יש שם את כל הנתונים הנכונים - כולם נראים טוב מאד ומעלה, שני שליש מתוך הקאסט הם צעירים עד גיל 30, וגם המבוגרים של העונה קלילים, ודוברים את השפה, לא מדי בומרים, ועם מינון סביר של רצון להיחשב צעירים בשילוב הגישה ההורית המתבקשת.
לדעתי הבעיה היא שכדי לייצר תוכן מעניין, צריך אנשים מעניינים. אנשים מעניינים הם אנשים מורכבים, כאלה שעברו עליהם כמה דברים, ולא כאלו השניה בקעו מהאימוג'י ביצה, וכל מה שהם יודעים זה לדקלם את כל הגרסאות של אמנת ה-PC העולמית בשלוש שפות - אנגלית, עברית והאשטאג.
זה לא שהם לא חכמים. ממש לא. הם פשוט מאד צעירים, ומה כבר יכול להיות להם להגיד? מה הם יעשו, יחליפו אג'נדות חברתיות שהם לא באמת משוכנעים בהן? מה כבר יכול לקרות כאן ברמה הרגשית אצל אנשים שהמומחיות שלהם היא חיים מול המצלמה, והם בשליטה מלאה על איך הם זזים, נשמעים ונראים בכל רגע של ערות? בני ה-20 האלה הם הדור הכי מחושב וקפוץ תחת שהיה אי פעם - יש להם כל כך הרבה קודים ומגבלות דיבור, התנהלות ואמונות, שמשתלבים היטב עם החיבה ההיסטרית לקבוצות, וכה מעט אהבה לאינדיבידואל האותנטי. הם לא ממש מחוברים לעצמם, ולכן לא מפותחים דיים כדי להפוך לאנשים מעניינים. לפחות עדיין לא.
יש אנשים מפותחים בגיל הזה, אבל הם בדרך כלל אנשים שעברו דברים לבד, יצאו מהצד השני בשן ועין (כן, אתי כרייף, ככה משתמשים בביטוי הזה) אבל שלמים עם התוצאה, והם נדירים יחסית. התפתחות בגיל צעיר היא תולדה ישירה של התפרקויות, תיקונים, נפילות וקימות - חיים "נכונים" ונוחים מייצרים חיילים טובים, אבל חסרי מעוף ונטולי חזון. גם האנשים מביניהם שעברו דברים יותר גרועים משנה קשה חברתית בתיכון, עוד לא השלימו את העיבוד ולא התפתחו לכדי מורכבות. אצל אנשים בוגרים כמו גיא שיקר ואלית מוסיוף הסיכוי למצוא מורכבות היה יותר גדול, אבל כאן חסרים דברים אחרים, ולמרות ששניהם חמודים בדרכם - רמת הבינה שלהם דומה לשל הצעירים בשבט.
למעשה היחידה בעונה הזאת שאני סומכת עליה בהבנת סיטואציות וקריאת חדרים (אוהלים, וואט אבר) היא קייסי. היא היחידה שמספיק חכמה שם כדי למצוא בכל פעם את המינון הנכון כדי לא לאיים מדי, ושיש לה מספיק נחישות ויכולת לראות את המשחק באמת כמו שהוא בלי ליפול לכל הקלישאות ומשברי הזהות בכל פעם שצריך להערים על מישהו או כשמערימים עליך. בניגוד לסהר, למשל, שחשב שהוא יוצא למבצע מטכ"לי אבל כל תפישת העולם שלו קרסה כשהבין שהרדימו אותו, היא היחידה שלא מחפשת תירוצים למעשים שלה ולא כורעת תחת נטל רגשי האשמה. אי אפשר לשחק את המשחק הזה כשאתה אכול רגשי אשמה, כי תחושת אשמה הופכת אותך לקורבן קל למניפולציות רגשיות, ממגנטת אלייך טענות, ודוחקת אותך לפינות בהן אתה צריך להגן על הערכים שלך, ולנצח בתחרות האדם הישר ביותר במשחק, במקום במשחק - שבו יושר הוא אבן נגף, וייסורי מצפון הם מגבלה.
שמתי לב שכל אכולי רגשות האשמה במשחק הם אלה שחוזרים הכי הרבה על נאום "הערכים שלי" ונאום ה"זה רק משחק". כמה פעמים עוד נצטרך לשמוע את המשפט "אני משחק את המשחק כמו שאני, ביושר, עם ערכים" על כל נגזרותיו? ואת הדיסקליימר של אותם אנשים אחרי שהם משתתפים באיזה מהלך: "צריך לזכור שזה רק משחק". מי שאומר את זה הרבה זה כנראה כי הוא מנסה לשכנע את עצמו שמה שהוא מגלה על עצמו זו לא האמת.
האדם המפותח אמור לדעת שזה לא "רק משחק" גם אם נפגשתם ספציפית כדי לשחק משחק. עדיין מדובר בבני אדם שמתנהגים כמו שהם מתנהגים, ויוצאת מהם האמת, לא משנה אם הודחו בהישרדות או פוטרו מהעבודה - סליחה, ירדו להם עוקבים. בהישרדות אנשים נחשפים כמי שהם, לטוב ולרע - ואין דבר כזה "בחיים האמיתיים אני אדם אמין תשאלו את כולם". פשוט בחיים האמיתיים אתה מצליח להסתיר את המהלכים שלך יותר טוב, זה הכל. זו האמת, וצריך קודם כל לקבל אותה, ורק אז לעשות מהלכים, בידיעה שזה משחק שמוציא דברים אמיתיים לגמרי, ואם לשפוט לפי הסערות הקבועות בקבוצת הוואטסאפ העונתית, הם לא רק אמיתיים, הם גם די כואבים.
ההדחה של שיקר לא תשנה הרבה את הוייב של העונה, למרות שהוא לא היה אמור להיות מודח עכשיו - הרי הוא בקשר טוב עם קייסי שמנהלת את העניינים, חבר של גיא, ובגדול בסדר עם כולם. חוץ ממאיה, שמסתבר שהיה לה ביף מתמשך עם שיקר על ה"פתיל הקצר" שלה, לא הייתה שום סיבה להדיח אותו - זו הייתה הדחה נסיבתית שקשורה יותר לעובדה שסהר ניצח את משימת החסינות האישית, וגיא רוזן כבר היה עם שרשרת כי עבר שבט - ולכן הפעם הם למעשה החליטו מי יודח. אין לי ספק שאם ההחלטה היתה בידיים של קייסי, אלית היתה הולכת הביתה הפעם, לא משנה כמה שיקר היה מנסה להגן עליה. מה שאירוני הוא ששיקר הוא מי שהגן על אלית בחירוף נפש תמיד, ולמרות זאת לא נראה שמזיז לה שהוא הודח, ולא ראינו אותה מנסה להילחם עליו. במועצת השבט היא הסתכלה עליו בהבעה האחת שלה - משהו בין חיוך לבין תגובת גועל לריח של נבלה, ודקלמה את המילים האלמותיות "אין מה לעשות, דיס איז דה גיים". אבל זה לא הגיים, זו האמת - והאמת היא שהיא כנראה אופורטוניסטית מוחלטת שאכפת לה בעיקר בעצמה, ולא נעים לי לבשר לכם, אבל בדיוק ככה שורדים, גם במשחק, וגם בחיים.