לא רבים יודעים, אבל בגיל 24 חווה ירמי קפלן ניסיון אונס כשחי ועבד בארצות הברית. "הוא היה אדם שהיה חבר שלי. הוא היה בחור שחור, גדול ממני פיזית, ועבדנו יחד באותו מקום. הוא נתן לי לגור אצלו בבית כי באותה תקופה ישנתי בוואן ברחוב. זה היה חלק מהטיול שלי בארצות הברית. הוא היה אחלה בחור וערב אחד הוא פשוט הפתיע אותי כשניסה לאנוס אותי. אני צורח, הוא מרביץ לי, ואיכשהו הצלחתי לברוח החוצה דרך המרפסת כשאני בתחתונים".
התלוננת עליו למשטרה?
"לא. מיד צלצלתי להורים שלי, ביקשתי שישלחו לי כסף, הזמנתי כרטיס טיסה לישראל וחזרתי ארצה. אני מתמודד עם זה מאז בהרבה הומור. אני חושב שאני מתמודד עם זה על הכיפאק, אני מרגיש בסדר ואין לי בעיות מאז. אני לא נבהל מכל גבר שבא לדבר איתי ואני לא מבוהל מגברים מהקהילה הגאה. אני גם לא חושב שזה שינה משהו ביצירה שלי".
ומשהו בך זה שינה?
"שמע, תמיד היה קל להיטפל אליי", הוא אומר בגילוי לב לפודקאסט 'ועדת תרבות' של וואלה! תרבות. "מגיל צעיר. חוויתי הרבה התעללויות כשהייתי נער כי הייתי הכי נמוך במחזור שלי. סיימתי כיתה י"ב בגובה 1.63 מטר. צמחו לי שיערות על הסנטר בגיל 26. כל החיים שלי קרו לי באיזשהו איחור. משום שהייתי הכי קטן, היה קל להיטפל אליי, לדחוף אותי ולהציק לי. ואולי בזכות זה יש לי המון חמלה לאנשים שנפגעים. לא משנה לאן אני מגיע, תמיד אני מצליח לאתר מי הנפגע והחלש במקום".
כאן למעלה תוכלו לצפות בפודקאסט, וכאן למטה תוכלו להאזין לו. אפשר גם בספוטיפיי.
לא רבים יודעים, אבל בגיל 24 חווה ירמי קפלן ניסיון אונס כשחי ועבד בארצות הברית. "הוא היה אדם שהיה חבר שלי. הוא היה בחור שחור, גדול ממני פיזית, ועבדנו יחד באותו מקום. הוא נתן לי לגור אצלו בבית כי באותה תקופה ישנתי בוואן ברחוב. זה היה חלק מהטיול שלי בארצות הברית. הוא היה אחלה בחור וערב אחד הוא פשוט הפתיע אותי כשניסה לאנוס אותי. אני צורח, הוא מרביץ לי, ואיכשהו הצלחתי לברוח החוצה דרך המרפסת כשאני בתחתונים".
התלוננת עליו למשטרה?
"לא. מיד צלצלתי להורים שלי, ביקשתי שישלחו לי כסף, הזמנתי כרטיס טיסה לישראל וחזרתי ארצה. אני מתמודד עם זה מאז בהרבה הומור. אני חושב שאני מתמודד עם זה על הכיפאק, אני מרגיש בסדר ואין לי בעיות מאז. אני לא נבהל מכל גבר שבא לדבר איתי ואני לא מבוהל מגברים מהקהילה הגאה. אני גם לא חושב שזה שינה משהו ביצירה שלי".
ומשהו בך זה שינה?
"שמע, תמיד היה קל להיטפל אליי", הוא אומר בגילוי לב לפודקאסט 'ועדת תרבות' של וואלה! תרבות. "מגיל צעיר. חוויתי הרבה התעללויות כשהייתי נער כי הייתי הכי נמוך במחזור שלי. סיימתי כיתה י"ב בגובה 1.63 מטר. צמחו לי שיערות על הסנטר בגיל 26. כל החיים שלי קרו לי באיזשהו איחור. משום שהייתי הכי קטן, היה קל להיטפל אליי, לדחוף אותי ולהציק לי. ואולי בזכות זה יש לי המון חמלה לאנשים שנפגעים. לא משנה לאן אני מגיע, תמיד אני מצליח לאתר מי הנפגע והחלש במקום".
כאן למעלה תוכלו לצפות בפודקאסט, וכאן למטה תוכלו להאזין לו. אפשר גם בספוטיפיי.
האזינו כאן לפודקאסט עם ירמי קפלן:
האזינו כאן לפודקאסט עם ירמי קפלן:
ירמי קפלן, אחד מכוכבי הרוקנ'רול הגדולים של ישראל, העלה לפני כשנתיים מופע שבו הוא מבצע מלהיטיו האלמותיים של אלטון ג'ון. ב-20 באפריל הוא יגיע עם המופע המצליח, לראשונה בחייו, להיכל התרבות בתל אביב. בריאיון לפודקאסט הוא מדבר על האהבה שלו לאלטון ג'ון, על החשש להתבגר במקצוע, על הרתיעה מריאליטי - ועל הדאגה ההולכת וגוברת מהקרע במדינה.
הנה עיקרי השיחה. את כולה תוכלו לשמוע למעלה או לצפות בה.
על ההחלטה לעשות מופע משירי אלטון ג'ון:
"לפני שלוש שנים נפרדתי מהמנהלת שלי דאז וחיפשתי עוד אלמנט של מופע שאני יכול להרים כדי לספק איזון לפרנסה, כלומר שלא אהיה תלוי רק ביצירה העצמאית שלי. הציעו לי לעשות שירי ארץ ישראל, שירי משוררים, ואז זוגתי יעל שאלה אותי 'לא היה לך פעם רומן עם אלטון ג'ון?'. עניתי לה 'ברור, מגיל 10 עד 20 הייתי חזק מאד באלטון'. היא סיפרה לי אז שבקרוב צפוי לצאת עליו סרט וספר, ושהוא עצמו ייצא לסיבוב פרידה. היום כשאני עושה את המופע הזה אני מגלה שיש המון אנשים שמתים על אלטון והם תמיד עשו את זה בחשאי. אני מאוד מתרגש לקראת המופע בהיכל התרבות באפריל, אני אפילו לא משחק אותה קול. תהיה מקהלת זמרות ויהיו אורחים מפתיעים ואני מבטיח להחזיר את הכסף למי שבא להופעה ולא נהנה".
מה למדת על אלטון שהפתיע אותך?
"שום דבר לא הפתיע אותי. שמעתי מלא סיפורים, למשל שהוא צעק על סטיבי וונדר שניגן על הפסנתר שלו. ראיתי אותו באיזה טוק-שואו באייטיז, כשהוא היה מכור כבד לקוקאין, והמראיין אומר לו 'איך אתה לא מסובך עם סמים כמו כל שאר הרוקרים?'. היו מלא אלבומים שלו מהסבנטיז שהוא עשה בהשפעת סמים, ותמיד עולה השאלה האם כדאי ליצור בלי סמים או עם סמים".
אז עדיף בלי סמים?
"לא, דווקא נראה לי שעדיף עם. גם אני עשיתי את הניסוי הזה ונראה לי שיש בהחלט סמים מסוימים שמייצרים באפר בין המציאות לבינך וככה אפשר למצוא השראה בלי לשקוע לשגרה המייאשת. כשאתה יוצר, אתה נמצא בתוך היצירה. יש בזה משהו".
ירמי קפלן, אחד מכוכבי הרוקנ'רול הגדולים של ישראל, העלה לפני כשנתיים מופע שבו הוא מבצע מלהיטיו האלמותיים של אלטון ג'ון. ב-20 באפריל הוא יגיע עם המופע המצליח, לראשונה בחייו, להיכל התרבות בתל אביב. בריאיון לפודקאסט הוא מדבר על האהבה שלו לאלטון ג'ון, על החשש להתבגר במקצוע, על הרתיעה מריאליטי - ועל הדאגה ההולכת וגוברת מהקרע במדינה.
הנה עיקרי השיחה. את כולה תוכלו לשמוע למעלה או לצפות בה.
על ההחלטה לעשות מופע משירי אלטון ג'ון:
"לפני שלוש שנים נפרדתי מהמנהלת שלי דאז וחיפשתי עוד אלמנט של מופע שאני יכול להרים כדי לספק איזון לפרנסה, כלומר שלא אהיה תלוי רק ביצירה העצמאית שלי. הציעו לי לעשות שירי ארץ ישראל, שירי משוררים, ואז זוגתי יעל שאלה אותי 'לא היה לך פעם רומן עם אלטון ג'ון?'. עניתי לה 'ברור, מגיל 10 עד 20 הייתי חזק מאד באלטון'. היא סיפרה לי אז שבקרוב צפוי לצאת עליו סרט וספר, ושהוא עצמו ייצא לסיבוב פרידה. היום כשאני עושה את המופע הזה אני מגלה שיש המון אנשים שמתים על אלטון והם תמיד עשו את זה בחשאי. אני מאוד מתרגש לקראת המופע בהיכל התרבות באפריל, אני אפילו לא משחק אותה קול. תהיה מקהלת זמרות ויהיו אורחים מפתיעים ואני מבטיח להחזיר את הכסף למי שבא להופעה ולא נהנה".
מה למדת על אלטון שהפתיע אותך?
"שום דבר לא הפתיע אותי. שמעתי מלא סיפורים, למשל שהוא צעק על סטיבי וונדר שניגן על הפסנתר שלו. ראיתי אותו באיזה טוק-שואו באייטיז, כשהוא היה מכור כבד לקוקאין, והמראיין אומר לו 'איך אתה לא מסובך עם סמים כמו כל שאר הרוקרים?'. היו מלא אלבומים שלו מהסבנטיז שהוא עשה בהשפעת סמים, ותמיד עולה השאלה האם כדאי ליצור בלי סמים או עם סמים".
אז עדיף בלי סמים?
"לא, דווקא נראה לי שעדיף עם. גם אני עשיתי את הניסוי הזה ונראה לי שיש בהחלט סמים מסוימים שמייצרים באפר בין המציאות לבינך וככה אפשר למצוא השראה בלי לשקוע לשגרה המייאשת. כשאתה יוצר, אתה נמצא בתוך היצירה. יש בזה משהו".
על גיל 60 שחגג לפני שנה:
"יש הרבה ששואלים אותי איך אני נראה ככה. אני אוכל בריא, אני שומר על אורח חיים ספורטיבי, אני אוהב לנוע, לזוז, ללכת לחדר כושר. אבל מעל הכול, הדבר הכי חשוב זה שאני עושה מה שאני ממש אוהב בתשוקה ואהבה גדולה. אני לא מוותר לעצמי. אני לא מחפש איך להתפשר שיהיה לי מספיק פרנסה. אני מקפיד להיות נאמן לעצמי ולהיות בסביבה של אנשים שאני אוהב מאוד. לא תמצא אותי על במה עם אדם שאני לא מסתדר איתו ולא אוהב אותו".
על תכניות ריאליטי:
"אני שונא ריאליטי. אני לא אלך לזה. זה פורמט לא בריא לצופה. זה בריא מאד למפיקים כי הוא מכניס הרבה כסף ומביא רייטינג. יש סיבות שבגללן אני נמנע מלהיות שופט בריאליטי שירה. אגב, אני מרגיש שבחיים לא הייתי עובר ריאליטי. היו מעיפים אותי על האודישן הראשון כנראה. הרבה חבר'ה מגיעים לשם כי הם חושבים שזו ההזדמנות האחרונה שלהם. רבאק, תלכו, תשתפשפו, תקליטו, תוציאו דברים, תתגלגלו".
ואם לא ילך להם?
"בסדר, לא כולם נהיים אחר כך זמרים ומוזיקאים. הכל בסדר. אם אתה יוצא מהתוכנית ולא מצליח, לא קרה כלום. תמשיך קדימה. הבן של מיקי זוהר (אליאב זוהר - נ"י) הוא דוגמא יוצאת מהכלל דווקא. הוא היה מוזיקאי לפני כן, הוא עבד על זה שנים קודם ובא בשל ומוכן".
אז לא היית מוכן להיות שופט?
"אני לא בן אדם שרוצה לשפוט מישהו אחר ולומר לו 'אתה לא יכול', כי לי אמרו המון פעמים בעבר 'אתה לא תוכל, אתה לא תצליח'. זה מעולם לא ייאש אותי, אגב. ידעתי תמיד שזו המשימה שלי".
על גיל 60 שחגג לפני שנה:
"יש הרבה ששואלים אותי איך אני נראה ככה. אני אוכל בריא, אני שומר על אורח חיים ספורטיבי, אני אוהב לנוע, לזוז, ללכת לחדר כושר. אבל מעל הכול, הדבר הכי חשוב זה שאני עושה מה שאני ממש אוהב בתשוקה ואהבה גדולה. אני לא מוותר לעצמי. אני לא מחפש איך להתפשר שיהיה לי מספיק פרנסה. אני מקפיד להיות נאמן לעצמי ולהיות בסביבה של אנשים שאני אוהב מאוד. לא תמצא אותי על במה עם אדם שאני לא מסתדר איתו ולא אוהב אותו".
על תכניות ריאליטי:
"אני שונא ריאליטי. אני לא אלך לזה. זה פורמט לא בריא לצופה. זה בריא מאד למפיקים כי הוא מכניס הרבה כסף ומביא רייטינג. יש סיבות שבגללן אני נמנע מלהיות שופט בריאליטי שירה. אגב, אני מרגיש שבחיים לא הייתי עובר ריאליטי. היו מעיפים אותי על האודישן הראשון כנראה. הרבה חבר'ה מגיעים לשם כי הם חושבים שזו ההזדמנות האחרונה שלהם. רבאק, תלכו, תשתפשפו, תקליטו, תוציאו דברים, תתגלגלו".
ואם לא ילך להם?
"בסדר, לא כולם נהיים אחר כך זמרים ומוזיקאים. הכל בסדר. אם אתה יוצא מהתוכנית ולא מצליח, לא קרה כלום. תמשיך קדימה. הבן של מיקי זוהר (אליאב זוהר - נ"י) הוא דוגמא יוצאת מהכלל דווקא. הוא היה מוזיקאי לפני כן, הוא עבד על זה שנים קודם ובא בשל ומוכן".
אז לא היית מוכן להיות שופט?
"אני לא בן אדם שרוצה לשפוט מישהו אחר ולומר לו 'אתה לא יכול', כי לי אמרו המון פעמים בעבר 'אתה לא תוכל, אתה לא תצליח'. זה מעולם לא ייאש אותי, אגב. ידעתי תמיד שזו המשימה שלי".
על המצב בישראל:
"מה שקורה בישראל מטריד אותי מאוד. אני חושב שהצד שרץ לעשות שינויים - שפשוט ידבר עם הצד השני ששואל את עצמו 'מה לעזאזל קורה פה?'. כרגע קורה פה משהו שאמור לקרות תוך כדי התייעצות. כל פעם מדברים על דמוקרטיה, אבל דמוקרטיה זה העם. כשיריב לוין רוצה לדבר עם נשיאת בית המשפט העליון על איך הוא רוצה להכניס לה את הזרג, אני חושב שיותר נכון שיריב לוין ידבר עם שאר העם. לא איתה. לכל צד אכפת רק להכניס לצד השני. נכון, הממשלה הזו נבחרה לשלוט, אבל רפורמות כאלו עושים בהסכמה רחבה".
אתה יוצא להפגין?
"עדיין לא יצא לי, אבל אני אצא להפגין. אני לא מאמין באיך שהם עושים את זה, בעוד שעם ה'מה' אני מסכים לחלק מהדברים. ומה פתאום מדברים על סגירת התאגיד? סוף סוף יש תחנה שלא נמצאת תחת משטר הרייטינג. חשוב להשאיר את הערוץ הזה. אני לא יודע מאיפה השר קרעי הביא את הדבר הזה".
על היעלמותה של המחאה מהמוזיקה בישראל:
"אני לא מאמין במחאה במוזיקה. אין לזה השפעה. אני בתור אדם שכותב את שיריו, זה לא מייצר אצלי שום השראה. זה מייצר כעס, דיכאון, עצבים, אבל זה לא משהו לשיר עליו".
השיר "תרגיל בהתעוררות" של שלומי שבן, לדוגמא, הוא שיר מחאה מאד חשוב. אתה לא חושב?
"אני מוקיר מאד את השיר הזה, אבל בסופו של דבר זה שיר. שומעים את השיר וממשיכים הלאה".
מוזיקה יכולה לשנות בכלל?
"לאדם הפרטי. היא נכנסת לאוזניים הפרטיות של האדם ונמצאת בתוך המוח. המוזיקה הזו יכולה ללוות אותו באירוע מסוים, אבל לומר שבעקבות מוזיקה חלה התארגנות או מחאה של ממש שהצליחה, ממש לא".
זה תפקידה של המוזיקה?
"לא, זה לא תפקידה".
אז תפקידה של המוזיקה היא רק לשמח ולרגש?
"לשמח ולרגש זה המון".
מה עם לגרום לבן אדם לחשוב? להסתכל על משהו מזווית אחרת?
"זה לא חייב להיות שיר שמשפיע על אג'נדה חברתית או פוליטית. אני למשל כותב המון על זוגיות ויחסים".
אז לא אהבת את מיצג המחאה ששלומי שבן עשה במופע שלו?
"לא ראיתי את זה. שלומי עשה משהו אמנותי שהוא מאמין בו ואני סומך על שלומי שהוא עושה דברים שהוא מאמין בהם. אני לא מסכים למסר שלו, לחלוטין לא. ארון קבורה? בן גביר ונתניהו? אז עכשיו כל המדינה מתה? ממש לא, אני לא חושב. להפך, אני מקווה שבן גביר יצליח לעשות עבודה טובה. אני לא בא לשים לו רגליים. אני לא מייחל לנפילתו. לגבי נתניהו - הדבר הזה שממשיכים לרדוף את נתניהו אחרי ששופטי בית המשפט העליון נתנו לו אישור להיות ראש ממשלה - מה רוצים?! על מה אתם צועקים? תעזבו את זה".
על הרשתות החברתיות:
"כל המדיות החברתיות גרועות לאנשים. הן יוצרות התמכרות לא טובה. גם לי קשה כשאני שומע שיר באורך רגיל, כי אחרי דקה וחצי אני מופתע שהוא לא נגמר. זה יצר אצלי הפרעת קשב ואני אומר 'טוב, שמעתי את הפזמון, זה מספיק'. אני משתף פעולה עם טיקטוק וכל אלה כי זה חלק מהמקצוע שלי, אבל הבנתי שזה לוקח לי את כל היום אז העברתי את זה למישהו אחר שיעשה לי".
זה לא פוגע לך באמנות?
"זו האמנות היום. היום מוזיקה זה דקה וחצי".
זה מבאס?
"לא יודע. גם על גיטרת הדיסטורשן אמרו שהיא תהרוס את המוזיקה. אני אדם סבלני, מוכן להקשיב ולראות איך זה מתפתח".
על המצב בישראל:
"מה שקורה בישראל מטריד אותי מאוד. אני חושב שהצד שרץ לעשות שינויים - שפשוט ידבר עם הצד השני ששואל את עצמו 'מה לעזאזל קורה פה?'. כרגע קורה פה משהו שאמור לקרות תוך כדי התייעצות. כל פעם מדברים על דמוקרטיה, אבל דמוקרטיה זה העם. כשיריב לוין רוצה לדבר עם נשיאת בית המשפט העליון על איך הוא רוצה להכניס לה את הזרג, אני חושב שיותר נכון שיריב לוין ידבר עם שאר העם. לא איתה. לכל צד אכפת רק להכניס לצד השני. נכון, הממשלה הזו נבחרה לשלוט, אבל רפורמות כאלו עושים בהסכמה רחבה".
אתה יוצא להפגין?
"עדיין לא יצא לי, אבל אני אצא להפגין (אכן, מאז הריאיון הוא כבר הספיק להפגין פעמיים, נ"י). אני לא מאמין באיך שהם עושים את זה, בעוד שעם ה'מה' אני מסכים לחלק מהדברים. ומה פתאום מדברים על סגירת התאגיד? סוף סוף יש תחנה שלא נמצאת תחת משטר הרייטינג. חשוב להשאיר את הערוץ הזה. אני לא יודע מאיפה השר קרעי הביא את הדבר הזה".
על היעלמותה של המחאה מהמוזיקה בישראל:
"אני לא מאמין במחאה במוזיקה. אין לזה השפעה. אני בתור אדם שכותב את שיריו, זה לא מייצר אצלי שום השראה. זה מייצר כעס, דיכאון, עצבים, אבל זה לא משהו לשיר עליו".
השיר "תרגיל בהתעוררות" של שלומי שבן, לדוגמא, הוא שיר מחאה מאד חשוב. אתה לא חושב?
"אני מוקיר מאד את השיר הזה, אבל בסופו של דבר זה שיר. שומעים את השיר וממשיכים הלאה".
מוזיקה יכולה לשנות בכלל?
"לאדם הפרטי. היא נכנסת לאוזניים הפרטיות של האדם ונמצאת בתוך המוח. המוזיקה הזו יכולה ללוות אותו באירוע מסוים, אבל לומר שבעקבות מוזיקה חלה התארגנות או מחאה של ממש שהצליחה, ממש לא".
זה תפקידה של המוזיקה?
"לא, זה לא תפקידה".
אז תפקידה של המוזיקה היא רק לשמח ולרגש?
"לשמח ולרגש זה המון".
מה עם לגרום לבן אדם לחשוב? להסתכל על משהו מזווית אחרת?
"זה לא חייב להיות שיר שמשפיע על אג'נדה חברתית או פוליטית. אני למשל כותב המון על זוגיות ויחסים".
אז לא אהבת את מיצג המחאה ששלומי שבן עשה במופע שלו?
"לא ראיתי את זה. שלומי עשה משהו אמנותי שהוא מאמין בו ואני סומך על שלומי שהוא עושה דברים שהוא מאמין בהם. אני לא מסכים למסר שלו, לחלוטין לא. ארון קבורה? בן גביר ונתניהו? אז עכשיו כל המדינה מתה? ממש לא, אני לא חושב. להפך, אני מקווה שבן גביר יצליח לעשות עבודה טובה. אני לא בא לשים לו רגליים. אני לא מייחל לנפילתו. לגבי נתניהו - הדבר הזה שממשיכים לרדוף את נתניהו אחרי ששופטי בית המשפט העליון נתנו לו אישור להיות ראש ממשלה - מה רוצים?! על מה אתם צועקים? תעזבו את זה".
על הרשתות החברתיות:
"כל המדיות החברתיות גרועות לאנשים. הן יוצרות התמכרות לא טובה. גם לי קשה כשאני שומע שיר באורך רגיל, כי אחרי דקה וחצי אני מופתע שהוא לא נגמר. זה יצר אצלי הפרעת קשב ואני אומר 'טוב, שמעתי את הפזמון, זה מספיק'. אני משתף פעולה עם טיקטוק וכל אלה כי זה חלק מהמקצוע שלי, אבל הבנתי שזה לוקח לי את כל היום אז העברתי את זה למישהו אחר שיעשה לי".
זה לא פוגע לך באמנות?
"זו האמנות היום. היום מוזיקה זה דקה וחצי".
זה מבאס?
"לא יודע. גם על גיטרת הדיסטורשן אמרו שהיא תהרוס את המוזיקה. אני אדם סבלני, מוכן להקשיב ולראות איך זה מתפתח".
על התבגרות במקצוע:
"בישראל אין כבוד לאמנים המבוגרים. בשנים האחרונות זה קצת השתפר כי היו אמנים שהתאבדו וכו'. אבל בישראל תמיד מתעוררים אחרי אסון. איך מוזיקאי ענק כמו קלפטר נותר חסר כל? תתעוררו, זה יותר חשוב מלכתוב שיר מחאה פוליטי. לפעמים אני חושב על עצמי עשור קדימה ואין לי תשובות. זה תמיד נמצא במאחורה של הראש שלי. לא פשוט לייצר פנסיה במצב שלי. אמנים זה מגזר שנוח לדרוך עליו. כרגע אין לי דאגות כלכליות אבל מי יודע מה יהיה עוד חמש שנים?".
על חרטות בקריירה:
"אני משתדל לא להתעסק יותר מדי בחרטה, אבל הדבר היחיד שאני מתחרט עליו זה שלא עשיתי את האלבום הראשון של אביתר בנאי. עשינו סקיצות ובאיזשהו שלב הוא רצה שאהיה מפיק של חצי מהאלבום, כלומר של הבס, תופים והגיטרות - ושצח דרורי יעשה עיבודים של כלי מיתר. אמרתי לו שמפיק צריך להיות של כל האלבום. וככה נפרדו דרכינו".
על חלום שירצה להגשים:
"אני מת שאלטון יגיע לאיזו הופעה שלי שבו אני שר משיריו. זה יסגור אצלי מעגל מגיל 10".
על התבגרות במקצוע:
"בישראל אין כבוד לאמנים המבוגרים. בשנים האחרונות זה קצת השתפר כי היו אמנים שהתאבדו וכו'. אבל בישראל תמיד מתעוררים אחרי אסון. איך מוזיקאי ענק כמו קלפטר נותר חסר כל? תתעוררו, זה יותר חשוב מלכתוב שיר מחאה פוליטי. לפעמים אני חושב על עצמי עשור קדימה ואין לי תשובות. זה תמיד נמצא במאחורה של הראש שלי. לא פשוט לייצר פנסיה במצב שלי. אמנים זה מגזר שנוח לדרוך עליו. כרגע אין לי דאגות כלכליות אבל מי יודע מה יהיה עוד חמש שנים?".
על חרטות בקריירה:
"אני משתדל לא להתעסק יותר מדי בחרטה, אבל הדבר היחיד שאני מתחרט עליו זה שלא עשיתי את האלבום הראשון של אביתר בנאי. עשינו סקיצות ובאיזשהו שלב הוא רצה שאהיה מפיק של חצי מהאלבום, כלומר של הבס, תופים והגיטרות - ושצח דרורי יעשה עיבודים של כלי מיתר. אמרתי לו שמפיק צריך להיות של כל האלבום. וככה נפרדו דרכינו".
על חלום שירצה להגשים:
"אני מת שאלטון יגיע לאיזו הופעה שלי שבו אני שר משיריו. זה יסגור אצלי מעגל מגיל 10".