אילה חסון היא עיתונאית מצויינת עם רקורד מדהים, שמעטים אנשי התקשורת הפעילים שיכולים להתהדר בו. זו עובדה שמדי פעם צריך להזכיר. אדם לא שוכח איך להיות עיתונאי, בדיוק כמו שלא שוכחים לרכוב על אופניים. לאשת מקצוע ותיקה כמו חסון, זה כבר כמו טבע שני. על הנייר, המעבר של אילה חסון מרשת 13 לכאן 11 הוא רווח נקי לתאגיד השידור הציבורי - שזוכה לעיתונאית בעלת שם, שגם כביכול מביאה איתה קהל חדש, שלא בטוח שהיה מוצא את ערוץ 11 בשלט עד אתמול.
כל הפסקה הקודמת הייתה רלוונטית במציאות בה אילה חסון לא הייתה מחליטה לוותר על הפרסטיז' המקצועי שלה למען התגייסות טוטאלית לפוזיציה. אפילו שכבר נפל עליה סקופ מצוין על ההטרדות לכאורה של יו"ר לשכת עורכי הדין אבי חימי, שהתפטר מתפקידו לאור החשיפה שלה - היא נאלצה לגרור את ההישג שלה בבוץ הביביסטי עם אותה השוואה מטורפת בין חימי לבין החשוד באונס בגדרה, תחת הכותרת "פני הרוע".
קראתי לא מעט פרשנויות שמסבירות שהבחירה של כאן 11 להנחית את אילה חסון בשעה שבע בערב היא ווין-ווין מבחינת הערוץ. במקרה הטוב, היא תביא עמה את הצופים הקבועים מהרצועה המקבילה בערוץ 13, ותקפיץ את הרייטינג בשעה הבעייתית הזאת. במקרה הרע, היא רק תשמש כעלה תאנה מול שלטון שמבקש לנגוס בתקציב השידור הציבורי. ככה או ככה, הצופים הנאמנים של הערוץ לא יבגדו בו דווקא בשעה הקשה הזאת. זה נכון, ואולי זאת כל הבעיה בסיפור הזה. לדבריה של חסון, פנה אליה מנכ"ל התאגיד גולן יוכפז ביומו הראשון בתפקיד ואמר לה שהיא חייבת לבוא. ההחלטה שלו הייתה נכונה בעולם שנשלט על ידי רייטינג - אלא שהוא מפספס את כל הסיפור היפה שנבנה בשנים האחרונות על שאריות רשות השידור המנוחה.
כאן 11 הוא עדיין עוף מוזר בנוף הטלוויזיוני הישראלי. משום מה עדיין מודדים אותו בשיטת רייטינג מיושנת שלא משקללת את החוזקות של הערוץ בפלטפורמות הדיגיטל, במקום בהישגים. הדוגמה הבולטת היא המונדיאל, אבל לעומת משהו שקורה אחת לארבע שנים, תסתכלו פשוט על כמות הצפיות ביוטיוב של הסדרות בטלוויזיה החינוכית כמו "לבד בבית" או "כראמל". סדרות שלא מגרדות אחוז רייטינג בטבלאות הרשמיות - ותבינו שמדובר בכמה מהסדרות הנצפות בישראל. לכל פרק יש מיליוני צפיות, הרבה יותר מהתכניות הכי נצפות בפריים טיים של קשת. בתאגיד יודעים את זה, ומתגאים בזה, אז למה להתאבד דווקא על רצועת השידור של שבע בערב ולשרוף את כל המוניטין שנבנה בשנים האחרונות?
ימים יגידו אם ההימור הזה הצדיק את עצמו (חסון ניצחה ברייטינג את עמיתה לשעבר, רביב דרוקר, ששידר באותה משבצת ברשת 13), אבל לפחות לפי תכנית הבכורה של חסון בערוץ 11 מדובר בכתם על שידורי החדשות המאוזנים של הערוץ. חסון אמנם פתחה את השידור בממלכתיות ראויה ואמרה שהיא תדאג שכולם ירגישו שיש להם קול בתכנית, אבל הפאנל שלה - בדיוק כמו בערוץ 13 - שידר תמונה חדגונית במיוחד. הוויכוח היחיד של הפאנליסטים גל הירש, דוד פורר, אפרת שהם הילדסהיימר וכמובן אלדד יניב (כי איך אפשר להרכיב פאנל בלי אלדד יניב?) הוא על האם צריך להעביר את הרפורמה המשפטית היום או אתמול. אם חסון באמת הייתה רוצה לתת קול לכולם, לא היה נכון, אולי, לתת גם קול לאנשי המחאה במקום רק לעלוב בהם בשידור?
בערוץ 13 יודעים בדיוק את מחיר הפופולריות של חסון, ונראה שלא ממהרים לבכות שם על לכתה. כבר בתכנית הראשונה היא הביאה לבית החדש את הפרקטיקות הציניות שהיא שכללה בשנים האחרונות, עם כתבה שמשווה בין האמירות של חבר הכנסת צביקה פוגל ("רוצה לראות חווארה סגורה ושרופה") לבין אמירות של דני חלוץ, רון חולדאי ואהוד אולמרט. הטענה "התמימה" של חסון כאילו נוצרה במערבל המציאות של פוקס ניוז: למה נפתחה חקירה רק נגד פוגל, בעוד חולדאי (שאגב, בסך הכל ציין עובדה היסטורית שאי אפשר ממש להתווכח איתה) לא נקרא לחקירה משטרתית. אלדד יניב, שהעיד על עצמו בעבר שהמצפון שלו "נמצא בגרב", התייצב כמובן בראש המחמירים וקרא למשטרה לחקור את כולם. בכל זאת דמוקרטיה.
העובדה שככה נראתה תכנית הפתיחה של אילה חסון מאוד מדאיגה. אם הסיפתח היה כל כך מהונדס, איך תיראה התכנית אחרי שחסון תרגיש קצת יותר בבית בערוץ? לא בטוח כמה זמן הצופים הנאמנים של כאן 11 יסכימו לבלוע את הצפרדע הזאת, אם בכלל.