אם מישהו היה זקוק להוכחה נוספת לחשיבותו של השידור הציבורי, הוא מקבל אותה ב"המוחרם: שש תחנות להבנת החרם על ברוך שפינוזה". מדובר בפרק חדש בסדרת סרטי התעודה "העבריים".
כמשתמע משמו, הוא עוסק הפעם בפילוסוף המאתגר ופורץ הדרך, שהגותו רלוונטית ובועטת כשם שהיא מעמיקה ומורכבת. גופי שידור אחרים היו מעניקים לו במה רק אם היה אשם ברצח תאיר ראדה, או אולי אם היה מסכים לשבת בפאנל בצד אבי בניהו ואיילה פריש, אבל כאן 11 לא היססו להפיק ולשדר את הסרט הזה, שלא מהסס להתייחס לקהל במלוא הכבוד. ומי יודע, אולי זה גם יביא רייטינג - אחרי הכל, יש בסיפור גם צדדים פוליטיים.
יש בסרט הרבה רבדים, אבל נקודת המוצא שלו היא החרם שהטילו בזמנו על שפינוזה בגלל תפיסתו לגבי מהות האלוהים ומעמד כתבי הקודש - חרם שמחזיק מעמד עד היום, גם אם באופן הצהרתי בלבד. וכך, הקהילה היהודית באמסטרדם הכריזה כאישיות בלתי רצויה על אחד מכוכבי הדוקו הזה, פרופ' איציק מלמד, החוקר את מורשתו של הפילוסוף. גם היותו יהודי שומר מצוות לא עזרה לו להסיר מעצמו את הנידוי.
את פרויקט "העברים" מפיק יאיר קדר, ואת הסרט עצמו ביים הפעם דוד אופק, אחד היוצרים התיעודיים הבכירים והפוריים בארץ. בשיחה לרגל השידור ביום רביעי הקרוב, אני תוהה קודם כל למה עולם הרוח הליברלי שמח להצטרף לתרבות הביטול וגם ל-BDS, אבל נזעק כשחרדים משמרים את החרם על שפינוזה.
"שפינוזה מעולם לא כתב נגד החרם, ואני משער שאם היית שואל אותו, הוא היה אומר שהחרם מוצדק", אומר אופק. "הוא לא היה בא ואומר שנעשה לו עוול. הוא היה אומר שהוא כתב דברים לא מקובלים נגד קהילה מסוימת, והמעשים שלו לא השאירו להם ברירה. בכל מקרה, בכתבים שלו ממש אין תחושה של כעס, מרירות או חוסר צדק".
"בעקבות הסרט, פנה אליי אמן ישראלי שמחרימים אותו מסיבות כאלה ואחרות", מוסיף קדר. "הוא שאל אותי - למה אתה לא יוצא נגד החרם עליי? לא כל כך ידעתי מה להגיד. הוא עימת אותי עם העוצמה של הכלי הזה - חרם הוא כלי עיוור, חזק ומפחיד. יש בו משהו קמאי ופראי, ולפעמים כנראה שהוא מוצדק. יחד עם צאת הסרט, רצינו לאצור תערוכה על החרם באמנות. כשאנחנו מתקוממים על החרם על שפינוזה, שבגללו הפסדנו את היהודי הנפלא הזה, וכשאנחנו כועסים על החרם על איציק מלמד, האם זה גורם לנו להסתכל אחרת על חרם שקודם לכן חשבנו למוצדק?".
שפינוזה אף פעם לא היסס לומר את דעתו ונחשב לאחד מגדולי הכופרים היהודים בהיסטוריה, אם לא הגדול שבהם, מה שמעלה שאלה כמעט מובנת מאליה - מה הוא היה אומר על הרפורמה המשפטית, והאם היה מצטרף למחאה נגדה.
אופק אומר כי היה בחייו של הפילוסוף רגע דומה. הוא מדבר על סיפורו של יוהאן דה ויט, מי שהנהיג את הולנד במשך תקופה מסוימת באמצע המאה ה-17 והנהיג בה רוח של סובלנות דתית, עד שההמונים ביצעו בו ובאחיו לינץ'. שפינוזה הלך למקום הרצח ושם בו כרוז עם ההצהרה "ברברים שפלים!". בעל הבית שלו כלא אותו במעונו, וכך מנע ממנו להיות קורבן נוסף של ההמונים.
"שפינוזה לא ישב בחיבוק ידיים, אלא יצא אל ההמון ואמר את מה שהיה לו להגיד", משיב אופק, "אז אני משער שאם היה חי כיום, הוא היה עומד בקפלן ומפגין".
"שפינוזה משמש לנו סמל - להיות נאמן לאמונות שלך ולחופש המחשבה", מצהיר קדר. "הוא דוגמה לכך שצריך לזכור את האמת, להילחם ולא להקשיב לביקורות. הוא מן האבות הרוחניים של המחאה, באופן עקיף ורחוק. הוא ומרקס ועוד כמה יהודים מסוכסכים ומופלאים".
מלבד פרופ' מלמד, מככבים בסרט עוד כמה שמות. מעל כולם בולט ד"ר ג'רמי פוגל, שבכריזמה שלו ממחיש כי גם מרצה לפילוסופיה יכול להיות כוכב רוק. "לא ידעתי לפני הצילומים שג'רמי כזה כוכב, הכריזמה שלו כבשה גם אותי", אומר אופק. "הוא כריזמטי מאוד וטוב בהנגשה של רעיונות מורכבים. הוא גם אוהב לאתגר, במובן הטוב של המילה, ולא מניח שום דבר כמובן מאליו, ובמובן הזה הוא דומה לשפינוזה. הסוד של הסרט הוא בליהוק. כל מי שמדבר אצלנו - החיבור שלו לשפינוזה הוא אישי, לא אקדמי. החוויה של ג'רמי מול שפינוזה היא ממש לא אינטלקטואלית גרידא. כשרואים אותו על המסך, קולטים שהנושא בנפשו ובדמו, האנרגיות אמיתיות, והוא רותח באמת".
"יש בשפינוזה משהו נידח ורחוק מצד אחד, ומצד אחר יש בו משהו חי שמלמד אותנו על חיינו", מוסיף קדר. "יש בסרט אנשים שאני רואה בהם בבואות של שפינוזה - בטח איציק מלמד, שמוחרם כמוהו, אבל גם ג'רמי פוגל וגם איתמר מנדס-פלור, צייר שהוא נצר רחוק של שפינוזה, ולדעתי אם שפינוזה היה חי היום, ככה בדיוק הוא היה נראה".
יש כלל ידוע בהוליווד - לא לעשות סרטים שהגיבור הוא אינטלקטואל או מורם מעם בשום צורה. איך זה לעשות סרט על אדם שחכם יותר מכם?
אופק: "גם חלק מן המרואיינים חכמים ממני. זו היתה חוויה מפעימה. ימי הצילומים היו מרגישים ומסעירים. הייתי כמו תלמיד חכם ונרגש, שצולל לעולם של ענקים ממנו וזוכה לגעת במשהו נשגב. אני הרבה פחות חכם משפינוזה, אבל יש כלים קולנועיים, ולמזלי אני יותר טוב בקולנוע משפינוזה. כנראה".
כשעושים סרט כזה, סכנה אחת היא שהוא לא יהיה נגיש. סכנה אחרת, מהצד השני של הספקטרום, שהוא יהיה מתחנף ושטחי מדי מרוב ניסיון לדבר לקהל הרחב. איך נמנעתם מהסכנה הזו?
קדר: "בעיקרון, כמעט תמיד יש סכנה ליפול לצהוב, אבל לא במקרה הזה. אין כמעט פרטים על החיים האישיים של שפינוזה. האיש מחק כל זכר לתכתובות הפרטיות שלו, אז אין הרבה פתחים לעשות משהו סנסציוני. מעבר לזה, במחשבה על הקהל, היינו צריכים למצוא את האיזון בין מי שבקיאים יותר ומי שבקיאים פחות".
עשית הרבה סרטים בסדרת "העבריים". מה הכי הפתיע אותך הפעם?
"מידת הרלוונטיות. לא צפיתי לזה. פרקים קודמים בסדרה לא תמיד היו כ"כ רלוונטיים. מכל הפרקים בסדרה, זה אולי הפרק עם הכי הרבה לקחים לגבי המציאות העכשווית. חוץ מזה, עשיית הסרט זימנה כל מיני הפתעות. את איציק מלמד הכרתי פעם אבל לא נפגשנו שלושים שנה, עד הסרט הזה, ואת איתמר הכרתי כשראיינתי את אבא שלו, פרופ' פול מנדס-פלור, לסרט אחר".
אם יכולתם לשאול את שפינוזה שאלה אחת, מה הייתם שואלים?
אופק: "הייתי שואל על המיניות שלו. הצורה שבה הוא כותב על מיניות מעניינת אותי, ומעניין אותי מה זה אומר עליו. הייתי שואל אם הוא מצטער שלא היו לו ילדים. בשיחות רכילות של פילוסופים, כשהמצלמה לא פעלה, עלתה בצילומים האפשרות שהוא היה גיי".
קדר: "אני הייתי שואל איך הוא נרגע. מתוך הכתבים עולה דמות רוחנית רגועה, אבל אני לא יודע אם אפשר להסיק מזה משהו לגבי האישיות שלו. אני תוהה איזה טמפרמנט היה לברוך שפינוזה".
בחזרה לנקודת ההתחלה, אי אפשר להתעלם מהאכסנייה של הסרט. "בגופי שידור אחרים אמרו לנו שהוא למיטיבי לכת בלבד, כי זו תרבות גבוהה ואינטלקטואלית", אומר קדר. "כאן 11 הם היחידים שיעשו פה סרט כזה. הוא לא יביא להם את מירב הצופים, אבל הוא חלק מהמנדט הרחב שלהם. חשוב להבהיר שזה המצב גם במדינות אחרות - יש לי חבר באירופה שאמר לי שהוא לא מצליח להרים שם סרט על קאנט מסיבות דומות".
"לפני הבכורה הטלוויזיונית, היו לנו הקרנות קדם-בכורה, והאולמות תמיד היו מלאים", מוסיף אופק. "בשיחה עם הקהל אחרי ההקרנה, היינו אומרים שזו ההפקה של התאגיד, ולפני שהיינו מסיימים את המשפט, הקהל היה פורץ במחיאות כפיים עזות בצורה יוצאת דופן. יש אנשים שמחפשים תוכן כזה, והם מלאי הוקרת תודה לכאן".
ומי שסקרן לגבי ההמשך, ישמח לשמוע כי בקרוב נראה עוד שני פרקים בסדרת "העבריים", שגם הם יעסקו באינטלקטואלים יהודים לא ישראלים. הראשון בהם, על קרל מרקס, יוקרן בפסטיבל דוקאביב הקרוב. הנוסף, על זיגמונד פרויד, עדיין בתהליכי עבודה. שניהם כמובן יהיו בכאן 11.
אני אומר לקדר שקראתי לא מזמן כי פרויד הוא קורבן נוסף של תרבות הביטול באקדמיה האמריקאית. "להפך, יש שיבה לתחייה של העיסוק בו", הוא עונה. "חמישים שנה של ניסיונות לרצוח את פרויד כשלו לחלוטין".
"המוחרם: שש תחנות להבנת החרם על שפינוזה" ישודר בכאן 11 ביום רביעי 19.4 ב-21:15.