"זה המתחזה שהגיע הכי רחוק וניסה בלי בושה להפיל את ראש הממשלה נתניהו", אומר חיים אתגר לבן שיחו בפומפוזיות אופיינית שמלווה כמובן גם בתנועות ידיים להדגשת הדרמה שלפנינו. לא משנה אם צפיתם בפרק אחד או בעשרים פרקים של "המתחזים" בקשת 12, אתם כבר יודעים שאצל אתגר כל סיפור הוא פרשה גדולה מהחיים, דרמה שלא נראתה מעולם ומקרה ש"לא זכור לנו". על הנייר, "המתחזה שניסה להפיל את נתניהו" אכן הייתה אמורה להיות תוכנית של "המתחזים" שאף אחד מאיתנו לא ישכח - האם אחרי שנים של מאבקים פוליטיים ומחאה ציבורית נרחבת ייתכן שדווקא מתחזה יהיה זה שיפיל את ביבי? בפועל, סיפורו של המתחזה הסדרתי מיקי זרגרוב, כפי שהוצג אתמול בתוכנית, דומה למדי לסיפורים הרגילים שמביאה התכנית, ואמנם הוא נגע לרגע לנתניהו ובעיקר לעורכי דינו, אך חלק זה בסיפור הוא שולי למדי ותפס בקושי חמישית מהפרק.
האמת? בצדק, כששומעים את הפרטים שמעבר להבטחות של אתגר, מבינים שהסיפור כאן לא כל כך מעניין. זרגרוב, שמצטייר מהתוכנית כעבריין הונאה סדרתי שכמו רבים "בתחומו" סובל מחוסר אמפתיה קיצוני לזולת, ומנצל אנשים שנמצאים בנקודות השפל הנמוכות ביותר בחייהם, זיהה את המשבר של נתניהו שהיה נואש להביא לביטול המשפטים שמתנהלים נגדו ופנה לעורך הדין יוסי כהן בטענה שיש לו ראייה שעלולה להביא לביטולם. כמו במקרים רבים אחרים, מהר מאוד גילו הקורבנות הפוטנציאליים שזרגרוב מקשקש ובכך הסתיימה הפרשה.
אם יש צד מעניין בפרשת "זרגרוב נגד נתניהו" שאמור לעניין את הציבור, הוא הדגמה נוספת לכך שראש הממשלה שלנו עסוק למדי בענייניו המשפטיים, ולכן גם מצא זמן לדיון לילי דחוף באיזו הבטחה של פלוני אלמוני ולא נגיד בפגישה על הגרעין האיראני. אתגר, שלא מסתיר את דעותיו הימניות, לא מביע בתוכנית שום ביקורת כלפי התנהלות נתניהו בפרשה, ואפילו לא מביא את תגובת לשכת נתניהו לדברים.
כבר למדנו לאפיין מוטיבים חוזרים בפרקים של "המתחזים". ההתחלה תמיד מבטיחה והעבריין מתחבב על הקורבנות שלו במתיקות יתרה עם הבטחות גדולות מהחיים; אחרי שהוא מוציא מהם את מבוקשו מגיע שלב ההתרחקות, בו הקורבנות מבינים שנעקצו ומנסים לקבל את כספם בחזרה; ואז מגיע השלב האחרון, שלב המרדף שחייב כמובן לכלול את אתגר עם כובע מצחייה. במובן מסוים גם "המתחזים" עצמה למדה "לעקוץ" את צופיה: מתוכנית לתוכנית הפער בין מה שמובטח בתחילה למה שאנחנו רואים בפועל הולך וגדל וכך תוכנית שנקראת "המתחזה שניסה להפיל ראש ממשלה", עוסקת ברובה במתחזה שלקח את כל כספה של סייעת בגן ילדים שנשואה לגבר נכה והמרדף האמיץ שלה אחריו - סיפור שמעניין בהרבה מהאנקדוטה על נתניהו או הסיפור על "אחד מאנשי העסקים המוכרים במדינה" שמופיע כאן בהצללה ובעיוות קול. אולי "המתחזים" חושבת שהדגשת צרות של עשירים מעניינת יותר את הציבור.
נדמה שדווקא על האספקט הכי חשוב בסיפור "המתחזים" לא ממש מדברת ו/או מטפלת: אוזלת היד המוחלטת של משטרת ישראל שמתייחסת לעברייני הונאה כאילו הרימו מסטיק מחנות ממתקים ולא כמי שהרסו לחלוטין את חייהם של אזרחים אחרים. תוכנית אחר תוכנית אנחנו רואים איך אותם אנשים מסתובבים חופשי והמשטרה עושה ככל יכולתה כדי להימנע מלטפל בהם. גם אמש, רק עקשונתה של הסייעת שיצאה למשימת בילוש אחר זרגרוב היא זאת שהביאה לכך שנעצר (ואז שוחרר). גם אתגר אגב, לא תרם יותר מדי ללכידתו של מיקי זרגרוב ובעצם התפאר בהישגיה של אישה ללא גיבוי של מערכת או רשת של מצלמות נסתרות.
כמו רבים מהעוקצים שמופיעים בתוכנית, גם "המתחזים" למדה לשכלל את הפעולות שלה לכדי אומנות ולכן אנחנו חוזרים כמעט מדי בפרק כדי לצפות ב"מקרה שעדיין לא ראינו כמותו" עם עוד הבטחה לטלוויזיה מרגשת - ומוצאים את עצמנו כשעה מאוחר יותר מאוכזבים ולא מבינים לאן הזמן שלנו הלך.